מריסטמה – הבדלי גרסאות

תאים מריסטמטים מתחלקים בתדירות גבוהה יחסית, כאשר חלק מהתאים החדשים ימשיכו להתמיין עד ליצירת רקמות ואיברים חדשים, ואילו חלקם ישארו מריסטמטיים ויאפשרו המשך של הגדילה. תאים אשר שומרים על היכולת להתמיין נקראים בצמחים באופן מסורתי "תאים איניציילים" (initial cells), אך כיום מקובל יותר להשתמש במונח תאי גזע, לאחר שהראו שפעילותם דומה מאוד לזאת של תאי גזע בבע"ח.

 

המריסטמות הקודקודיות הן מריסטמות שטרם עברו התמיינות כלל (בשונה מהמריסטמות הלאטרליות אשר עברו התמיינות מסוימת ויכולות להתחלק רק לסוגים מסוימים של רקמות). ישנם שני סוגים של מריסטמות קודקודיות – מריסטמת הנצר (shoot apical meristem; SAM), ממנה יתפתחו חלקי הצמח הנמצאים מעל הקרקע, ומריסטמת השורש (root apical meristem; RAM) ממנה יתפתחו השורשים.

 

ממריסטמת הנצר יווצר הגבעול, אך גם האיברים הצדדיים, כמו העלים והניצנים. מריסטמת הנצר מורכבת ברוב הצמחים מכמה מאות עד אלפי תאים.

מיקומה של מריסטמת הנצר בקצהו העליון של הנצר, והיא מוקפת על ידי העלים הצעירים ביותר שנוצרו מהתחלקות התאים בה. צורתה מעוגלת מעט וניתן להבחין בה באזורי פעולה שונים, אשר אחראיים על היווצרות הרקמות השונות. אזורים אלו נבחנים האחד מהשני על ידי כיווני ההתמיינות שלהם כמו גם על ידי גודלם ופעולתם.

בצמחים מכוסי זרע ניתן לזהות במריסטמת הנצר שכבות ברורות למדי, L1,L2,L3, כאשר L1 היא השכבה החיצונית ביותר, ו-L3 הפנימית ביותר. בשכבות L1 ו-L2 התאים יתחלקו כך שדופן התא הנוצרת תווצר בזווית ישרה לפני שטח המריסטמה (חלוקה אנטיקלינית). בשכבה L3 החלוקה תהייה פחות מסודרת.

 

מכיוון שהלחצים האבולציונים שפעלו על שורשים שונים מאלו שפעלו על חלקי הצמח העל קרקעיים, אין זה מפתיע שצורת השורש שונה מצורת הנצר, וכך גם צורת המריסטמות. אילו במריסטמת השורש היו מתפתחים איברים צדדיים כפי שקורה במריסטמת הנצר, הדבר היה מפריע לגדילה בתוך הקרקע. לכן, השורשים הצדדיים מתחילים את התפתחותם בתוך השורש, באזורים שסיימו את תהליך התארכותם, וכך גם שערות השורש.

מבנה מריסטמת השורש מיוחד בכך שבצמחים רבים ניתן לעקוב אחר סוג התאים ולמצוא את תא הגזע ממנו נוצרו.

 

 

[[קטגוריה:תא]]