פצאל (בית הורדוס) – הבדלי גרסאות

כוונתו של מליכוס היתההייתה גם להוליך שולל את האחים פצאל והורדוס עד שתבוא לידיו שעת כושר לסלקם מן הדרך ואז השלטון יפול לידיו ללא כל הפיכה או שפיכות דמים. משהבינו שני האחים כי מליכוס זומם כנגדם, החליטו להקדימו ולנקום את נקמת אביהם שהורעל, אלא שפרץ ביניהם ויכוח: הורדוס העדיף לתקוף מיידית את מליכוס ולהכריעו, ומנגד חשש פצאל, שהיה מושל ירושלים, שמעשה זה עלול לגרום למלחמת אחים. פצאל הציע לחסל חרש את מליכוס, כדרך שעשה לאנטיפטרוס אביהם, אלא שהורדוס פעל לבד, עצמאית, מול מליכוס ועלה על ירושלים עם כוחותיו.

בשנת 40 לפנה"ס, משהופיעו באזור ה[[פרתים]], ואליהם הסתפח [[מתתיהו אנטיגונוס השני]], בנו הצעיר של [[אריסטובולוס השני]], מתוך תקווה לשוב ולשלוט ביהודה, אם כי בחסות הפרתים, הורקנוס ובני אנטיפטרוס, הורדוס ופצאל התבצרו בירושלים. בין הורדוס לפצאל פרץ ויכוח, כשהורדוס דורש להמשיך ולהילחם, ואילו פצאל תמך בניהול משא-ומתן עם הפרתים. פצאל אף נפגש עם באזארפאניס הפחה הפרתי, שעמד בראש גדוד צבא, כדי לשכנעו לקיים שיחות בדבר סיום הקרבות. פצאל היה בעל תפישה מדינית מאוד מציאותית, בדומה לאביו אנטיפטרוס, וידע היטב שסכנה מרובה היא להשלים עם הפרתים עד אשר טרם הוכרעה המערכה בינם לבין הרומים. מטרת פגישתו עם הפחה הפרתי היתההייתה להניע את הפרתים בשידולים ובתשלום כופר ליטול מאנטיגונוס את היכולת להתנקם באחים. פצאל קיבל כיסוד למשא-ומתן את הצעת הפרתים, שהנצורים יוצאו מתחום שליטתו של אנטיגונוס, ושהמשא-ומתן לא יתנהל אלא בינם לבין הפרתים. משהוסכם הדבר בין שני הצדדים יצא פצאל למיפגש, חרף התנגדותו הנחרצת של אחיו הורדוס, מי שלא סמך כליל על הפרתים ותמך בהמשך ההתקוממות.