האחווה הפרה-רפאליטית – הבדלי גרסאות

===במאה התשע-עשרה===

[[קובץ:The Scapegoat.jpg|ימין|ממוזער|250px|[[ויליאם הולמן האנט]] - "[[שעיר לעזאזל (ציור)|שעיר לעזאזל]]" (''The Scapegoat'' {{כ}}; [[1854]]).]]

 

כאמור, לאחר [[1850]], גם האנט וגם מיליי פנו מחיקוי ישיר של [[אמנות]] [[ימי הביניים]]. שניהם הדגישו כעת את האספקטים ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיים]] ו[[מדע|המדעיים]] של התנועה, למרות שהאנט המשיך לטעון בעד המשמעות ה[[רוחניות|רוחנית]] של ה[[אמנות]] ובעד רצונו לפייס בין [[דת]] ו[[מדע]] על ידי התבוננות דקדקנית ולימוד של מקומות ב[[מצרים]] וב"[[ארץ-ישראל]]{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/18900/18900.txt Van Dyke, ''Ibid'', p.256.]}} זאת על-מנת להיות "נאמן" כמה שיכל לציוריו העוסקים בנושאים [[תנ"ך|תנ"כיים]]. ההשראה לחלק מציורים אלה באה מלימודי ה[[תלמוד]] שלו, כמו בציורו "השעיר המשתלח ל[[עזאזל]]" (''The Scapegoat'') אותו צייר ב[[ארץ-ישראל]].{{הערה|1=[http://www.liverpoolmuseums.org.uk/online/pre-raphaelites/scapegoat/ עוד על הציור באתר מוזיאון ליברפול.] }}. לעומתו, מיליי נטש את הפרה-רפאליטיזם אחרי [[1860]], באמצו סגנון תחת השפעתו של [[סר]] [[ג'ושוע ריינולדס]]. [[ויליאם מוריס]] ואחרים יצאו נגד היפוך עקרונות זה.