כניעה (הנדסה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון שגיאה פרמטרית
מ שגיאה פרמטרית בתב:צ-מאמר
שורה 4:
נקודת הכניעה קובעת את גבולות הביצועים של רכיבים מכניים, כיוון שהיא מייצגת את הגבול העליון לכוחות שניתן להפעיל על רכיב מבלי לגרום לעיוות קבוע. בהנדסת מבנים, זהו מצב כשל רך אשר בדרך כלל לא יגרום לכשל קטסטרופלי או אולטימטיבי, אלא אם כן הוא מאיץ [[קריסה]].
 
התקדמות בטכניקות המדידה מאפשרות מיפוי מדויק יותר של '''נקודת הכניעה''', אשר כפי שמציין [[מרכוס ריינר]], הראתה כי "לא הייתה נקודת כניעה".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=|שם=Reiner, Markus (1943), |שם=Ten Lectures on Theoretical Rheology, Jerusalem: Rubin Mass, p. |עמ=137|כתבשנת עתהוצאה=1943}}</ref>
 
חוזק לכניעה הוא מאפיין חומרי קריטי המנוצל על ידי טכניקות בסיסיות רבות בעיבוד חומרים על ידי הפעלת מאמצים על החומר (כגון: חישול, ערגול, לחצנות, כיפוף, שיחול ועוד), להפרדת חומרים באמצעות חיתוך (בתהליכי [[עיבוד שבבי]]) או גזירה, ולחיבור רכיבים באופן קשיח באמצעות מחברים (כמו ברגים, מסמרות וכו').