הר המנוחות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
לאחר שהתברר שלא יהיה ניתן לשוב ולקבור את המתים של ירושלים ב[[בית הקברות בהר הזיתים]] פעלו השלטונות למצוא אתר חלופי לבית קברות שיהיה קרוב מספיק לעיר, והאתר של הר המנוחות נבחר. במהלך שנת 1950 בוצעו עבודות הכשרת השטח.
בית הקברות נפתח לראשונה לקבורה באוגוסט 1950, עת הועברו עליה הנפטרים שהוחזקו זמנית במחצבה ב[[בית העלמין שייח' באדר]]. אולם לאחר קבורה חד פעמית זאת לא התבצעה במקום קבורה נוספת עד סוף שנת 1951{{הערה|{{שערים||חלוקי דעות על בעלות בתי העלמין בירושלים|1951/07/26|00414}}}}{{הערה|{{מעריב||נקברו בלי רשות|1951/10/17|00424}}}}. אחד הגורמים המעכבים היה חלוקת המקום בין חברות הקבורה השונות{{הערה|{{הבוקר|חיים יפת|בין גבעת רם להר המנוחות|1951/11/18|00204}}}}. קבורה של בודדים בהר המנוחות החלה לקראת סוף 1951, במקביל להמשך הקבורה בשייח' באדר. אחד המשתתפים בהלוויה במקום תיאר את בית הקברות בנובמבר 1951{{הערה|{{דבר|דוד לוי|חדר מתים|1951/11/27|00208}}}}:
:"שני צידי הדרך לבית הקברות מלאים אשפה, סרחון ועשן של משרפת הזבל העירונית. בבית הקברות מתנפלים עליך זבובים ואין מהם מנוס. אף ברז מים אין שם..."
מאחר שהוא בית העלמין העירוני הרשמי, הוא מספק קבורה בחינם לאזרחי [[ישראל]] (אם כי הבחירה של החלקה נותרת בידי חברת קדישא העירונית, ואם בן זוג רוצה להיקבר בחלקה סמוכה, הוא או היא חייבים לשלם עבורה).
| |||