ספטמבר השחור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Volunteer8200 (שיחה | תרומות) מעורבותה של יחידה 8200 באירוע |
Volunteer8200 (שיחה | תרומות) עריכה - מעורבות 8200 |
||
שורה 21:
בעקבות מצבם הקשה של הארגונים הפלסטינים חצו כוחות [[שריון]] [[סוריה|סורים]] את הגבול הסורי-ירדני בתאריך [[18 בספטמבר]]. יומיים לאחר מכן הכוח הסורי מנה בין 250 ל-300 [[טנק]]ים שאיימו על השלטון הירדני. המלך חוסיין, שחשש כי הסיוע הסורי עשוי להטות את הכף בלחימה לצד הארגונים הפלסטינים, פנה בבהילות ל[[ארצות הברית]] ול[[אנגליה]] בבקשת סיוע או התערבות בינלאומית. ארצות הברית נענתה בחיוב לבקשה, אך כיוון ששינוע כוחות צבא אמריקאים היה עתיד להיות תהליך ממושך אשר עלול להסתיים מאוחר מדי, פנתה ארצות הברית לידידתה באזור, [[ישראל]], וביקשה את התערבותה המהירה, תוך הבטחת ערבויות שארצות הברית תעמוד לימינה אם הסכסוך יסלים ו[[ברית המועצות]] תתערב אף היא בנעשה באזור. גם לישראל עצמה היה אינטרס בסכסוך: הקמת שטח בשליטת פלסטינית (שכונה "פתחלנד") ממזרח לעמק בית שאן נתפסה כסיכון בטחוני על ישראל.
כוחות הצבא של ארצות הברית הוכנסו לכוננות גבוהה ו[[הצי השישי]] החל להזיז שלוש [[נושאת מטוסים|נושאות מטוסים]] לאזור שבין [[כרתים]] לישראל. ישראל החלה להערך לסכסוך אפשרי, ו[[יחידה 848]] (לימים 8200) ביצעה גיוס מילואים ופרסה שני בסיסים זמניים האחד בגלבוע (בשם "אורית") והשני ברמת יששכר שהרחיבו את הכיסוי המודיעיני
בסופו של דבר, התערבותה של [[סוריה]] לטובת הפלסטינים לא הביאה לשיפור במצבם. הכוחות הסורים שפלשו לאזור אירביד נהדפו בחזרה, והארגונים הפלסטינים הוכו מכה ניצחת על ידי צבא ירדן. שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית הביא למפנה ביחסים ובשיתוף הפעולה ההדדי בין הצדדים. רבים מן הפלסטינים העדיפו להסגיר עצמם ל[[ישראל]] ולהסתכן במאסר, על פני היחס הצפוי להם מצבא ירדן. בסיומו של החודש הקרבות דעכו, בין היתר בעקבות מותו של [[נשיא מצרים]] [[גמאל עבד אל נאצר]] ביום [[28 בספטמבר]], אשר נחשב בידי רבים מאנשי הארגונים לתומך מובהק שלהם כנגד השלטון הירדני, אולם רק באמצע [[יולי]] [[1971]] הקרבות הסתיימו סופית לאחר הקרב על [[עג'לון]], מעוזם האחרון של הארגונים הפלסטינים, שהסתיים בתבוסתם המוחצת של הארגונים, ובמאסר רבים מבכיריהם{{הערה|מוסטפא כבהא, '''הפלסטינים - עם בפזורתו''', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2010, עמ' 238-239}}.
| |||