עוג'ה אל-חפיר – הבדלי גרסאות

בתקופת [[המנדט הבריטי]], בשנים 1935 - 1938, נערכו חפירות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] במקום ונתגלה העיר הנבטית [[תל ניצנה|ניצנה]] ו-195 מגילות [[פפירוס]] בחורבות העיר, הידועות בשם [[הפפירוסים של ניצנה]]. כמו כן נבנתה במקום תחנת משטרה. בזמן [[המרד הערבי הגדול]] נבנה במקום גם מחנה מעצר{{הערה|{{דואר היום||עוג'ה אל־חפיר|1936/06/04|00207}}}}. בשנת 1934 החלה [[ממשלת המנדט]] לסלול כביש בין [[עזה]], עוג'ה אל-חפיר ו[[עקבה]]{{הערה|{{דואר היום||כביש עזה- עקבה|1934/04/15|00117}}}}, ונסללה הדרך בין [[ביר עסלוג']], שמדרום ל[[באר שבע]] לעוג'ה אל-חפיר{{הערה|{{דבר||בערבות הנגב נגדעה זרועו המזרחית של הפולש|1949/01/06|00109}}}}. ב-1946 החלו להקים גדר לאורך הגבול בין ארץ ישראל ומצרים{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|הבקר|HBKR||גדר תיל דוקרני בנבול מצרים־א"י|1946/04/15|00802}}}}.

לאחר ההכרזה על הקמת [[מדינת ישראל]] במאי [[1948]], בהתאם לתוכנית החלוקה, נתפסה תחנת המשטרה הבריטית של עוג'ה אל חפיר על ידי הצבא המצרי. האזור נכבש במהלך [[מבצע חורב]] ב-30 בדצמבר 1948{{הערה|{{דבר||עוג'ה אל חפיר בידי היהודים|1948/12/30|00104}}}}{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|הארץ|HARETZ||עוג'ה־אל־חפיר וביר־עסלוג' נכבשו וכוחות־האויב מוגרו|1949/01/02|00105}}}}, על ידי [[חטיבה 8]] אשר נלחמה באזור הנגב המערבי{{הערה|{{על המשמר||הנספח הצבאי הבריטי יצא מקהיר לגבול מצרים - ישראל|1948/12/31|00101}}}}. בובמהלך ינואר 1949 אף חדרה החטיבה לתוך שטח סיני{{הערה|{{מעריב||צבא ישראל 80 מיל מסואץ‭|1949/01/12|00101}}}} .

במהלך הדייונים על [[הסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים]] נקבעהייתה שניצנהמחלוקת תהיהלגבי האזור{{הערה|{{דבר||עוג'ה אל-חפיר - אבן-הנגף בשיחות רודוס|1949/01/31|00111}}}}. המתווך האמריקאי [[ראלף באנץ']] הציע שהוא יהיה [[אזור מפורז]], ובהאך תחילה מדינת ישראל התנגדה להצעה{{הערה|{{על המשמר||ישראל תתנגד לנטראליזצייה של חבל עוג'ה אל-חפיר|1949/02/13|00401}}}}. ההסכם נחתם לבסוף ב־[[24 בפברואר]] 1949 וקבע שהנגב יישאר בשלטון מדינת ישראל, ושאזור עוג'ה אל חפיר יפורז{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|הארץ|HARETZ||נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים|1949/02/25|00101}}}}.

במקום ישבה ועדת שביתת הנשק הישראלית-מצרית עד סוף 1955, שכללה קצינים ישראלים ומצרים, אנשי או"ם וצוות משמר מתחלף מצרי-ישראלי{{הערה|{{על המשמר||"הרובינזונים" עוג'ה אל חפיר|1949/06/29|00108}}}}. בעקבות פעילות [[פדאיון]] והתבצרות מצרית באזור ולאור חשיבותו האסטרטגית בהגנת הנגב ו[[באר שבע]] הקימה ישראל מזרחית לניצנה היאחזויות נח"ל, על ידי פלוגה בפיקודו של [[דני מט]], שהתחזתה לאזרחים{{הערה|{{דבר|יוסי ביילין|תא"ל דני מט שיבה אל השורשים|1974/09/20|02200}}}}. תחילה הוקמה "גבעת רות"{{הערה|{{דבר||ניצנה יישוב נוסף בדרום|1953/06/03|00433}}}} בסיוע [[הקיבוץ המאוחד]]{{הערה|{{דבר||סוכלו נסיונות חרירה נוספים לגבעת רחל|1953/10/07|00110}}}} מחוץ לשטח המפורז, שיושבה ב-1 בספטמבר 1953. גבעת רות נקראה על שם תל אבו רות'ה הסמוך{{הערה|{{זמנים||המערב הפרוע|1953/10/25|00200}}}}{{הערה|גבעת רות פורקה לאחר זמן לא רב. בעיתונות נאמר שתושביו הצטרפו לגבעת רחל. ראו: {{למרחב|אלי ניסן|שתי אצבעות שמאלה מסוף העולם|1957/12/05|00206}}. גרסה אחרת הייתה שתושבי גבעת רות עברו לקציעות לאחר שהתברר שבגבעת רות אין מים. ראו: {{דבר||קציעות חוגגת שנתיים|1955/09/23|00506}}. על אי קיומה בתחילת 1956 ראו: {{מעריב||גיאוגרפיה רשמית|1956/01/02|00221}}}}. לאחר כחודש הוקמה היאחזות [[נח"ל]] [[גבעת רחל|קציעות]] בתוך השטח המפורז. בתגובה לטענות מצרים על הפרת הסכם הפירוז טענה ישראל שמדובר ביישוב אזרחי לגמרי וכי הכוחות באזור לא עובו{{הערה|{{מעריב||מצרים מבקשת לחץ ארה"ב להוצאת ישראל מאזור עוג'ה|1953/09/30|00100}}}}{{הערה|{{הצופה||ועדת שביתת הנשק דחתה טענות מצרים בענין ניצנה|1953/10/04|00121}}}}{{הערה|{{חרות||גירסא מצרית לתקרית ניצנה|1953/10/07|00125}}}}. באוקטובר אירעו באזור מספר תקריות בין ישראל למצרים בעקבות המחלוקת{{הערה|{{דבר||סוכלו נסיונות מצריים לחדור לאזור ניצנה|1953/10/11|00106}}}}.