חציר – הבדלי גרסאות

מיני החציר הנפוצים בישראל הם:

*'''דגניים''': [[חיטה]], [[שעורה]], [[שיבולת שועל]], [[סטריה (דגן)|סטריה]] {{אנ|Foxtail millet}}, [[עשב רודוס]] {{אנ|Chloris gayana}} ו[[זון (סוג)|זון]] {{אנ|Lolium}}

 

רוב שטחי הדגן (בישראל בעיקר חיטה ובעולם גם שעורה, שיבולת שועל ומיני דגן נוספים) מיועדים לגרגרים ולאחר שנקצרו אפשר להפיק מהם רק קש, הכולל את הגבעולים והעלים היבשים של הצמח. עם זאת, חלק משטחי הדגן מגודל במיוחד לשחת (או ל[[תחמיץ]]). לעיתים, שטחי דגן שיועדו במקור לגרגרים, נקצרים מוקדם יותר לשחת. בישראל הדבר נובע בדרך כלל מאחת הסיבות הבאות: שדות שנפגעו מ[[בצורת]] וצפויים לתת יבול דל של גרגרים, שדות ששובשו בצורה קשה על ידי [[עשבים שוטים]] שאינם פוגעים בבריאות או בהזנת הבקר, או עלייה במחירי השחתות עקב בצורת באזורים מסוימים בישראל - דבר המביא לכדאיות קציר מוקדם לשחת על פני המשך גידול לגרגרים.