חציר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 15:
רוב שטחי הדגן (בישראל בעיקר חיטה ובעולם גם שעורה, שיבולת שועל ומיני דגן נוספים) מיועדים לגרגרים ולאחר שנקצרו אפשר להפיק מהם רק קש, הכולל את הגבעולים והעלים היבשים של הצמח. עם זאת, חלק משטחי הדגן מגודל במיוחד לשחת (או ל[[תחמיץ]]). לעיתים, שטחי דגן שיועדו במקור לגרגרים, נקצרים מוקדם יותר לשחת. בישראל הדבר נובע בדרך כלל מאחת הסיבות הבאות: שדות שנפגעו מ[[בצורת]] וצפויים לתת יבול דל של גרגרים, שדות ששובשו בצורה קשה על ידי [[עשבים שוטים]] שאינם פוגעים בבריאות או בהזנת הבקר, או עלייה במחירי השחתות עקב בצורת באזורים מסוימים בישראל - דבר המביא לכדאיות קציר מוקדם לשחת על פני המשך גידול לגרגרים.
איכות החציר נקבעת בעיקר על פי בגרות הצמח בזמן הקציר, סוג הצמח ובהתאם לטיב הכנת חציר ואחסונו.{{הערה|1=יואל לשם, [http://meshek.icba.org.il/makeframe.asp?request=%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%9E%D7%9F&cmd=search&SearchForm=c%3A%5Cinetpub%5Cwwwroot%5Csearch_form.html&OrigSearchForm=Search_form.html&fuzziness=3&autoStopLimit=5000&pageSize=10&autoTermWeight=1&fileConditions=&booleanConditions=&index=*%7Bd7b7f4d60c57b11831d0fe156c38bd02%7D+90s קריטריונים לאימוץ זני חיטה לתחמיץ], משק הבקר והחלב, חוברת 282, נובמבר 1999, עמ' 24-21{{קישור שבור|22.8.2019}}}} קיימים ויכוחים לגבי המועד המיטבי המדויק של הקציר לגבי הצמחים השונים, אולם מקובל כי השלב שבין תחילת הפריחה ובין השלב בו הגרגרים או הפרי נמצאים בתחילת הבשלתם הוא מועד מתאים לקציר. לאחר הקציר מתחיל שלב ההקמלה בו נשארים הצמחים הקצורים בשדה על מנת שיתייבשו. יש ליבש את החציר לרמה שבה לא יתעפש לאחר ה[[מכבש חציר|כיבוש]] {{אנ|Baler}} ובה בעת, לא להקמילו יתר על המידה שכן אז, חלק ניכר מהעלים ייפרדו מהצמח בזמן הגיבוב והכיבוש וערכו התזונתי של החציר ירד.{{הערה|[http://www.falcha.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nir_vatelem4a.pdf יבול ואיכות שחת גבוהים מתלתן ספי], "ניר ותלם", גיליון מס' 4, פברואר-מרץ 2008 עמ' 17-16}} אחוז החומר היבש המקובל בחציר הוא כ-85%.
החציר רגיש מאוד לתנאי מזג אוויר, בפרט לאחר שנקצר. חציר שגדל בתנאי [[בצורת]] מתאפיין בתוצרי זרעים ועלים מועטים יחסית, היוצרים חציר עם אחוז גבוה של גבעולים גסים ויבשים בעלי ערך תזונתי נמוך. אם יורדים משקעים, החציר הקצור עלול להתקלקל ול[[עובש|התעפש]] בשדה לפני שייכבש. גם חציר שלא ספג משקעים לאחר הקציר עלול לפתח [[ריקבון]] או עובש לאחר שנכבש; אם בגלל שלא הוקמל כהלכה בשדה ואם בגלל שלא אוחסן בתנאים נאותים לאחר שנכבש. עיפוש זה עלול במקרה הטוב לפגוע בערכו התזונתי של המספוא ובמקרה הגרוע עלול לתרום להיווצרות [[רעלן|רעלנים]] מחוללי [[מחלה|מחלות]] בבעלי החיים. לפיכך, יש למנוע מחציר להירטב בעת אחסנתו.
| |||