קו קלוקס קלאן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
||
שורה 31:
המייסד החדש של הקלאן סימונס, צרף כ-12 ארגוני אחות. מארגני קלאן, שכונו Kleagles, החתימו מאות מצטרפים חדשים ששילמו דמי חבר, וקיבלו תלבושות KKK בתמורה. הארגון שמר על חצי מהכסף ושלח את שאר הכסף לסניפים לאומיים. כאשר מארגן סיים לגייס אנשים במקום מסויים, הוא ארגן תהלוכה, שכללה לרוב צלבים בוערים ולעיתים הגישו את התנ"ך למטיף פרוטסטני מקומי. והמארגן עזב את העיירה עם הכסף. בתחילה התקשה סימונס לגייס תומכים וכסף והקלאן נותר ארגון קטן באיזור אטלנטה עד שנות ה-20. הקבוצה פרסמה כתבי עת שונים לתפוצה לאומית, כולל Searchlight, Imperial Night-Hawk ו- The Kourier.
כמו בגלגולו הקודם, גם ארגון זה נקט בפעולות אלימות, ביצע מספר מעשי לינץ', כמו גם גילויי אלימות אחרים ברחבי ארצות הברית.
שורה 37:
חברים בקלאן נשבעו להגן על ערכים אמריקאים ועל המוסר הנוצרי, וכמה כמרים פרוטסטנים היו מעורבים ברמה המקומית של הארגון, עם זאת שום זרם פרוטסטני לא תמך באופן רשמי בקלאן. למעשה, המגזינים העיקריים של הפרוטסטנים גינו שוב ושוב את הקלאן, וכך גם בכל העיתונות החילונית המרכזית. אנשי כנסייה רבים שהיו בולטים ברמה הארצית והמקומית גינו את הקלאן באופן מפורש.
הקלאן השני פתח סניפים בערים במערב התיכון ובמערב ארצות הברית, הוא הגיע לרפובלינקים ולדמוקרטים כמו גם לחסרי שיוך פוליטי. היו לו תומכים רבים בכל רחבי ארצות הברית אבל הוא היה חזק במיוחד במדינות הדרום ובמערב התיכון. בשיא שגשוגו, באמצע [[שנות ה-20 של המאה העשרים]], הוא מנה מעל 4 מיליון חברים. בחלק מהמקומות תמכו בו כ-20% מהתושבים הלבנים ובמספר מקומות התמיכה בו עמדה על 40%. חברי הארגון היוו אז כ-15 אחוז מכלל המצביעים בארצות הברית {{הערה|על פי מפקד האוכלוסין, אשר נערך בארצות הברית בשנת 1920, 31 מיליוני תושבים, היו בעלי זכות הצבעה. מספר החברים בארגון עמד על כ- 4–5 מיליון, בשיא "שגשוגו". בהתחשב בעובדה שיהודים, קתולים, שחורים ומהגרים לא הצטרפו לארגון, ניתן להניח כי חלק גדול יותר מאלו שלא הוזכרו לעיל, אשר הייתה בבעלותם זכות הצבעה- היו חברים בארגון.[http://www.aaregistry.com/african_american_history/2207/The_Ku_Klux_Klan_a_brief__biography]}}.הקלאן הגיע גם לקנדה, בעיקר למחוז [[ססקצ'ואן]] על רקע התנגדות לקתולים. ארגון הקלאן היה חזק במיוחד במדינת אינדיאנה שם תמכו בו כ-30% מלבנים הזכרים. בשנת 1924 הקלאן תמך במומד הרפובליקני Edward Jackson וסייע לו להפוך למושל.
[[קובץ:Kkk1928.jpg|ממוזער|250px|מצעד של חברי הארגון בשדרות פנסילבניה, ב[[וושינגטון די. סי.]], 1928]]▼
עיקר התומכים בקלאן במדינות הדרום היו קשורים למפלגה הדמוקרטית שהתנגדה באותה תקופה לזכויות שחורים, דבר זה יצר מתח עם תומכי המפלגה הליברלים יותר שהיו בצפון. קתולים ודמוקרטים-ליברלים שהיו חזקים במיוחד בערי צפון מזרח ארצות הברית, החליטו להעלות את נושא הקלאן כנושא מרכזי בוועידת הוועידה הדמוקרטית בעיר ניו יורק בשנת 1924. נציגיהם העלו הצעה שתוקפת באופן משתמע את הקלאן והיא לא עברה על חודו של קול אחד מתוך 1,100 צירים. הנציגים למרוץ הנשיאותי היו Gibbs McAdoo שהיה פרוטנסטי עם בסיס תמיכה בדרום ובמערב בהם הקלאן היה חזק, ומושל ניו-יורק Al Smith שהיה קתולי עם בסיס תמיכה בערים הגדולות. לאחר שבועות של ויכוחים מרים שני הצדדים נסוגו לטובת מועמד פשרה.
▲[[קובץ:Kkk1928.jpg|ממוזער|250px|מצעד של חברי
מאפיין מרכזי של הקלן השני היתה אופיו העירוני, דבר ששיקף מגמות [[עיור]] בכל מדינות ארצות הברית. לדוגמה במדינה הצפונית [[מישיגן]], 40 אלף מתומכי הארגון גרו בעיר [[דטרויט]], והיוו מעל למחצית מתומכי הארגון במדינה. רוב תומכי הארגון היו לבנים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך עד בינוני שניסו לשמור על מקומות העבודה והדיור שלהם מול גלים של תושבים חדשים שהגיעו לערים המתועשות - מהגרים מדרום ומזרח אירופה שהיו בעיקרם קתולים או יהודים, וכן תושבי הדרום, שחורים ולבנים שעברו לצפון. הגעתם של תושבים חדשים רבים לערים, שינתה במהיקות את האופי של שכונות ויצרה מתחים חברתיים. בגלל גידול מהיר של אוכלוסיה בערים מתועשות כמו דטרויט ו[[שיקאגו]] הקלאן צמח במהירות בבמדינות [[המערב התיכון]]. הקלאן צמח במהירות גם בערים דרומיות שצמחו במהירות כמו [[דאלאס]] ו[[יוסטון]] ב[[טקסס]].
| |||