תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
בתקופת [[בית המקדש השני|בית שני]] החלו להיעלם הנביאים הקלאסיים. ב[[תלמוד]] נאמר שאחר חורבן [[בית המקדש|בית ראשון]] ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים או לחכמים ([[בבא בתרא]] י"ב). כלומר, כל מציאות הנבואה במתכונת המוכרת הייתה רק עד ראשית הבית השני, כאשר הנביאים האחרונים היו [[חגי]], [[זכריה הנביא|זכריה]] ו[[מלאכי]].
 
הגמרא ב[[מסכת מגילה]] (דף יד ע"א) קובעת, כי "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפליים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה". וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות. ב[[ספר שמואל]] אנו מוצאים ש[[שאול המלך|שאול]] בא לנביא בשביל למצוא אתונות, ומהפסוקים ניכר שדבר זה אף היה לגיטימי באותה תקופה, גם בשלבגין זוטות של [[חיי היומיום]], ולא רק בהקשר לדברים בעלי משמעות מדינית או היסטורית.
מקומן של הנשים לא נפקד מתחום זה, בתנובתנ"ך מוזכרות בפירוש שבע נביאות, והמדרש (שיר השירים רבה ד, כב) מעיד: "כשם שעמדו להם לישראל ששים ריבוא נביאים כך עמדו להם ששים ריבוא נביאות".
 
התורה נותנת כלים להבחין בין אדם הטוען לנביא, לבין אדם שאינו נביא: <br>