ג'לטין – הבדלי גרסאות

על מנת להפיק את הג'לטין נעזרים ב[[עצמות]], [[סחוס]], או [[עור|עורות]] של בעלי חיים. למעשה, ניתן להשתמש בכל [[רקמת חיבור]] של [[בעלי חיים|בעל חיים]], אך השימוש בעצמות הוא הנפוץ ביותר. הפקת הג'לטין מורכבת מארבעה שלבים, שליישום כל אחד מהם קיימות טכניקות שונות הנבדלות זו מזו באיכות התוצר וזמן הביצוע. השלב הראשון כולל הכנה מקדימה של חומר הגלם לקראת תהליך ההפקה. המטרה היא להסיר חומרים מיותרים שעלולים לפגוע בג'לטין שיופק. למשל, אם מפיקים ג'לטין מעצמות, יש להיפטר מסידן וממלחים נוספים הקיימים בעצם, דבר שמושג על ידי השרייתה בתמיסה חומצתיתחומצית. בנוסף יש להיפטר גם משומנים עודפים, ולשם כך ניתן להשרות את העצמות במים חמים. במקרהאם שלמשתמשים עורותבעורות, ההכנה המקדימה כוללת שטיפה, הסרת שיער ושומן, חלוקה של העור לפיסות בגדלים מתאימים, ועוד. השלב השני כולל [[הידרוליזה]] של ה[[קולגן]], שהוא החלבון השכיח ביותר ב[[גוף]] והמרכיב העיקרי של רקמות החיבור. בתהליך זה מולקולות הקולגן מתרכבות עם מולקולות מים ומתפרקות עקב כך לשני חלקים חדשים. מן התערובת שנוצרה ממצים בשלב השלישי את הג'לטין, בדרך כלל באמצעות מים חמים או חומצה מדוללת. לבסוף, הג'לטין עובר עיבוד בהתאם לתוצר הסופי הרצוי. שלב זה יכול לכלול ניפוי, זיכוך, סטריליזציה, אידוי, ייבוש, טחינה וכדומה, עד לקבלת אבקה מוכנה לשימוש. תצורות נוספות שבהן ג'לטין נמכרמשווק הינן גרגירים ודפים.