נמל התעופה דב הוז – הבדלי גרסאות

ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] קיבל השדה צביון מסחרי יותר ונפח הפעילות בו גדל. באוגוסט 1959 חברת [[ארקיע]] העבירה אליו את מטוסי ה[[DC-3 דקוטה]] שלה, ורכשה מטוסי [[הנדלי פייג' דארט הראלד]], שקיצרו את זמן הטיסה ל[[אילת]] לכ-50 דקות בלבד{{הערה|{{מעריב|ת. לויטה|שדה דב - בסיס של ארקיע|1959/03/12|00305}}{{ש}}{{דבר||שרותי ארקיע לשדה דב בת"א|1959/08/12|00401}}}}. ארקיע עברה לשדה דב על מנת לחסוך לנוסעים לאילת את הצורך לנסוע לנמל התעופה בלוד, למרות ההוצאות שנדרשו לצורך הכשרת שדה דב לפעילותה{{הערה|{{דבר||עליה רבה בתנועת ארקיע|1957/02/27|00303}}}}.

 

 

טייסת הסיור של המשטרה התאחדה עם טייסת 100. בשדה החלה לפעול חברה חדשה, חברת "[[אויתור]]", שהפעילה מטוסי [[דה הבילנד הרון]] ב[[חברת שכר|טיסות שכר]] ובשירות מונית אווירית ל[[חיפה]] ול[[אילת]]. בשנת [[1966]] חנכה חברת ארקיע את הקו למנחת ליד [[מצדה]]. לאחר תום [[מלחמת ששת הימים]] התגברה הפעילות האווירית בשמי ישראל וגדל נפח הפעילות של חברת ארקיע, שהפעילה מהשדה טיסות לשדה התעופה [[שדה התעופה עטרות|עטרות]] שב[[קלנדיה]], מצפון ל[[ירושלים]], ולאילת. עם הגדלת הדרישה לטיסות החלה חברת ארקיע להפעיל מטוסי [[ויקרס ויקאונט]] שלהם שמונים מושבים. ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] החלו להופיע בשדה מטוסי ה[[דאש 7]] החדשים של חברת ארקיע, שהחליפו את מטוסי ההראלד והויקאונט.