|
למחקים רכים מוויניל יש מרקם פלסטי והם דומים בתכונותיהם למחקים הסטנדרטיים. הם יכולים להיות מלבניים או בצורת חרוט שמתלבש על קצה העיפרון. כמו כן קיימים מחקים גליליים שנמצאים בקצה העיפרון המכני. המחק נמצא בתוך העט וניתן להוציאו בעת הצורך או להחליפו בחדש. מחקים דקורטיביים רבים מיוצרים במגוון צורות וצבעים (כמו פירות, פרחים, חיות וכדומה), והם נרכשים בעיקר בגלל יופיים ולא לשימוש מעשי.
מחק הוא כלי מחיקה
==היסטוריה==
[[קובץ:Faber_Castell_Erasers.jpg|שמאל|ממוזער|220px|צמד מחקים מלבניים לבנים]]
בשנת [[1770]] מדען בשם [[ג'וזף פריסטלי]] כתב: "ראיתי חומר שמתאים בצורה מצוינת למחיקת סימני עופרת העיפרון מנייר". בכל רחבי אירופה סימני העופרת נמחקו מהנייר באמצעות קוביות קטנות של גומי. גושים של אותו חומר עדיין משמשים למטרה זו.
כמו כן, באותה שנה מהנדס אנגלי בשם אדוארד ניימי יצר את המחק הראשון. לפני יצירת המחק פירורי לחם שימשו למחיקה. ניימי מספר שהוא הרים בטעות פיסת גומי במקום פירור לחם, גילה את סגולותיו של החומר והחל למכור אותו.
אולם גומי בצורתו הגולמית לא נוח למחיקה מפני שהוא מתכלה ומתקלקל עם הזמן. בשנת [[1839]] הממציא [[צ'ארלס גודייר]] גילה את תהליך ה[[גיפור]], שהופך את הגומי לחומר עמיד. מחקי גומי נהיו נפוצים יותר ויותר עם גילוי התהליך.
בשנת [[1858]], היימן ליפמן מ[[ארצות הברית]] רשם [[פטנט]] על חיבור מחק לקצה עיפרון. לאחר מכן בוטל הפטנט בנימוק שהוא פשוט חיבור של שני מוצרים קיימים ולא המצאת מוצר חדש.
==קישורים חיצוניים==
| 