מרדכי גילת – הבדלי גרסאות

|מקום לידה=[[חולון]], [[ישראל]]

גילת נולד, גדל והתחנך ב[[חולון]]. את הקריירה העיתונאית שלו החל מרדכי גילת כבר בנעוריו, בעיתוני הילדים והנוער, "[[דבר לילדים]]" ו"[[במעלה]]". שירותובשירותו הצבאי היהשירת ב[[יחידת מצוף 247]] במסגרת הנח"ל. במהלך [[מלחמת ששת הימים]], אז לחם ביחידה קרבית של ה[[נח"ל]]. את השנה השלישית של שירותו הצבאי, לאחר מלחמת ששת הימים, עשה גילת ככתב צבאי של העיתון "[[במחנה נח"ל]]". בהמשך שירות המילואים שלו השתתף גילת ב[[מלחמת יום הכיפורים]] ([[1973]]) כאיש מחלקת מרגמות ב[[חטיבה 5]] וב[[מלחמת לבנון הראשונה]] ([[1982]]) כאיש מחלקת מרגמות בגדוד [[חרמ"ש]].

בראשית [[1976]] גויס על ידי [[דב יודקובסקי]], ה[[עורך]] בפועל של עיתון "[[ידיעות אחרונות]]", לסגל העיתון ככותב תחקירים. מאז ועד תחילת [[2008]] נמנה עם הכותבים הבכירים של עתון ידיעות אחרונות, ניתן לו מדור קבוע במוסף הפוליטי של העיתון, "המוסף לשבת", והועמד לרשותו צוות תחקירנים. בין התחקירים הבולטים שפרסם לאורך השנים היו חשיפת [[שחיתות|שחיתויות]] כמו פרשת "[[הפגישה הלילית]]" ([[1986]]) שאחד המורשעים בה היה עו"ד [[רם כספי]], את "פרשת [[אריה דרעי]]" ([[1990]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://b.walla.co.il/item/3149879|הכותב=מוטי גילת|כותרת=יום אחד, חודשים לפני הכרעת הדין, נוני מוזס מפציר בי לפתע לראיין את אריה דרעי|אתר=באתר [[וואלה! NEWS]]|תאריך=18 באפריל 2018}}}}, "פרשת הפסיכולוג אלי פלח" ([[1994]]) בשיתוף עם [[מלי קמפנר]], פרשת טובות ההנאה של [[מפכ"ל המשטרה]] [[רפי פלד]] ([[1995]]) אשר הובילה להתפטרותו, [[פרשת עמדי]] ([[1999]]), פרשת המעשים המגונים של [[יצחק מרדכי]] ([[2000]]), "[[פרשת האי היווני]]" ([[2002]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://theliberal.co.il/?p=8140|כותרת=מאחורי הקלעים של "פרשת האי היווני" // כתבה ראשונה בסדרת "החשיפות הגדולות" - מגזין ליברל|אתר=theliberal.co.il|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2018-10-21}}}} המפרטת מערכת יחסים בין הקבלן [[דוד אפל]], [[אריאל שרון]] ו[[אהוד אולמרט]], פרשת [[יושב ראש הכנסת]] [[אברהם בורג]] ([[2001]]) ועוד רבות אחרות. בשנת 2000 זכה ב"[[פרס סוקולוב]]" לעיתונות הכתובה.

בפברואר [[2008]] עזב גילת את ידיעות אחרונות והצטרף לסגל הכותבים של עיתון "[[ישראל היום]]". הוא תבע את מערכת ידיעות אחרונות בדרישה ל[[פיצויי פיטורים]], במסגרתה טען כי המו"ל [[נוני מוזס]] ועורכיו נהגו באופן פסול ולא אובייקטיבי, הפעילו [[צנזורה]], נקטו בהעדפת מקורבים ומנעו ביקורת על אישים שחפצו ביקרם ובמיוחד נגד ראש הממשלה דאז [[אהוד אולמרט]].{{הערה|{{nrg|[[לי-אור אברבך]]|מרדכי גילת: "בידיעות אחרונות הצרו צעדי בגלל תחקירים על שרון ואולמרט"|849/120|3 בפברואר 2009|1|1}}}}{{הערה|{{העין השביעית|אורן פרסיקו|מוטי גילת: מוזס מצנזר ידיעות|26092|16 בינואר 2010}}}} לבסוף הסתיימה התביעה בפשרה בבית-המשפט ונקבע שידיעות אחרונות ישלם לגילת סכום של 600 אלף ש"ח.{{הערה|{{עכבר העירהארץ|[[גילי איזיקוביץ]], [[עכבר העיר]] אונליין|ידיעות אחרונות יפצה את העיתונאי מרדכי גילת ב-600 אלף שקלים|1.3327655|31 בינואר 2010}}}}

באפריל [[2008]] קבע בית משפט השלום שידיעות אחרונות, גילת ושותפתו מיכל גרייבסקי פרסמו דברי לשון הרע ללא הצדקה ונהגו באופן לא ראוי בבחירת מילים מסוימות בתחקיר על בתיה כרמון, שכיהנה בתפקיד מנהלת המחלקה לאשרות ולזרים ב[[משרד הפנים]]. בית המשפט גזר על הנתבעים פרסום הודעת התנצלות, פיצויים בסך 200,000 ש"ח ותשלום [[הוצאות משפט]]. בהחלטה מיום 28.2.2010 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעורים שהוגשו והותיר את פסק הדין על כנו.{{הערה|[http://www.the7eye.org.il/verdicts/52699 בתיה כרמון נ' "ידיעות אחרונות"], [[העין השביעית]], 8 באפריל 2008}}

נשוי ואב לשלושה ילדים. ביניהם,בהם השחקנית [[עדי גילת]].

[[קטגוריה: עיתונאים ישראלים]]

[[קטגוריה:סגל תאגיד השידור הישראלי - כתבי כאן ועכשיוחדשות]]