צדק מתקן בדיני הנזיקין – הבדלי גרסאות

ראשית, סיטואציות בהן עולה סוגיית הצדק המתקן הן כאלה בהן הנזק נגרם על ידי גורם אנושי (בניגוד למקרים בהם אירע אסון טבע לדוגמה). שנית, דרישות לצדק מתקן הן דרישות לתיקון הנזק שנגרם והשבת המצב לקדמותו, ככל שניתן. שלישית, ההתאמה ההדדית מגדירה כי יש קשר של התאמה בין המזיק והניזוק : דרישת הניזוק לתיקון הנזק אינה "באוויר" אלא עומדת מול מזיק ספציפי. האירוע מקים הנזק יצר מערכת יחסים בין ניזוק ספציפי למזיק ספציפי והיא זו שמקימה חובת תיקון שמולה זכות תיקון. כך, אין לניזוק במסגרת רעיונית זו טענת תביעה לכולי עלמא, ובאותה מידה לא ניתן להקים חובת תיקון על מזיק ללא ניזוק מוגדר שעומד מולו. כך למשל, פיצוי של המדינה לחקלאי לנזק שנגרם עקב אסון טבע לא נכלל במסגרת רעיונית של צדק מתקן. כך גם תביעה ביטוחית חורגת ממסגרת זו, משום שהיא יוצאת מעבר לגבולות מערכת היחסים ההדדית בין הצדדים.

 

 

אמנם, לעניין הביקורת מיוחד הפרק האחרון של ערך זה, אך נקדים ונאמר כי, בנקודה זאת, טמונה נקודת הכשל של קולמן. הוא אינו מציג קריטריונים המגבילים את כניסת העולם החיצון למערכת היחסים שבין הצדדים, ולכן מתיר כניסת שיקולי יעילות ואחרים שמקומם אינו בתאוריה של צדק מתקן טהור. קולמן עצמו נופל למלכודת זאת באומרו כי ניתן להציע (אם כי זו אינה גישתו, כפי שנראה בהמשך) שבמסגרת מושג ההתאמה ההדדית, ה"חובה לתקן" תוטל על מונע הנזקים הזול ביותר. קולמן מציע גישה משלו, לתוכן הרעיוני שראוי שייכלל במסגרת הרעיונית : צדק מתקן לפי גישת קולמן הוא "'''פרה-פוליטי'''" (pre-political), ו"'''נונ-אינסטרומנטלי'''" (non-instrumental). ב"'''פרה-פוליטי'''", הכוונה היא שאמת המידה המוסרית אינה נקבעת על ידי מוסדות פוליטיים, ואינה זקוקה להם לצורך יישומם, אלא קיימת במנותק מהם. מה שקולמן מנסה לומר הוא, שאמת המידה היא ה[[מוסר]] הנוהג בחברה, וקיימת ככזו גם בהיעדר מנגנון מוסדי האוכף או נותן תוקף לאמת מידה זאת. ב"'''נונ-אינסטרומנטלי'''", הכוונה היא שהצדק המתקן אינו מתחשב בשיקולים תועלתניים כמו "כיסים עמוקים" של הנתבע או יכולת פיזור נזק וכיוצא באלה, לצורך הטלת אחריות.