קדחת צהובה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (, אזור, הייתה, אוכלוסייה, מגפ, את) |
אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, תקלדה, מיקום נכון של גרש במילה |
||
שורה 26:
הקדחת הצהובה הייתה נפוצה בעיקר באקלים דומה לטרופי, אבל גם בארצות הברית היו התפרצויות של המחלה. ההתפרצות הראשונה של קדחת צהובה בצפון אמריקה הייתה בעיר ניו יורק בשנת 1668. בפילדלפיה תחת שליטת האנגלים ובקרב הצרפתים שהיו בעמק נהר המיסיסיפי התרחשה התפרצות קדחת צהובה בשנת 1669 והיו התפרצויות נוספות של המחלה במהלך המאה ה-18 וה-19.
מגפת הקדחת הצהובה של 1793 בפילדפיה שהייתה אז בירת ארצות הברית, הרגה כמה אלפי אנשים, מעל 9% מהאוכלוסייה. הממשלה ברחה מהעיר, כולל הנשיא
ב 1853 התפרצה מגפת קדחת צהובה ב- Cloutierville לואיזיאנה, שהרגה 68 מתוך 91 מהתושבים. הרופא המקומי הסיק כי גורמי מחלה לא ידועים הגיעו מהחבילות מניו אורלינס. ב־1878 כ-20 אלף איש מתו ממגפת קדחת צהובה רחבה שהייתה בעמק המיסיסיפי. באותה שנה הייתה מגפת קדחת בממפיס,
במהלך המאות ה-18 ו-19 התרחשו לפחות 25 התפרצויות גדולות של קדחת צהובה בערים ביבשת אמריקה, כולל מגפה חזקה במיוחד ב- Cartagena ב[[צ'ילה]] ב -1741, קובה ב 1762 ו-1900, [[סנטו דומינגו]] ב 1803, ו[[ממפיס]] טנסי ב 1878. מגפות עירוניות נמשכו בארצות הברית עד 1905 מועד המגפה האחרון בניו אורלינס.
שורה 38:
עד למאה ה-20 הכל היו חסרי אונים נגד הקדחת הצהובה. היו דעות שונות וסותרות רבות כיצד להלחם בקדחת צהובה: יש לחטא באדים בגדי משי, קטיפה וחפצים אחרים של אנשים כשהם עוזבים ערים מוכות בקדחת; אחרים סברו שחיטוי כזה אינו מספיק, ויש להעלות באש את כל החפצים האלה; יש לקבור ולשרוף מלבושי משי וקטיפה כאשר אנשים נכנסים לעיר עם קדחת; אסור ללחוץ את הידיים של קרובי משפחה של אנשים שמתו מקדחת צהובה, ואחרים חשבו שאין סכנה בכך; כדאי לשרוף את הבתים בהם שכנו חולים בקדחת; די אם מעשנים בתים אלה בגופרית ועוד דעות לא מבוססות אחרות. גם רופאים בכירים ניסו להלחם בקדחת אבל ללא הועיל. הקדחת הופיעה בכל יבשות אמריקה, ונודעה בשם "הרוצח הצהוב" שהרג עשרות ומאות אנשים במקומות בהם החלה המגפה. הסכמה גורפת הייתה שכאשר תושבי עיר החלו לחלות בקדחת צהובה - עורם הופך צהוב, הם מתחילים לשהק ולהקיא קיא שחור, לא הייתה להם ברירה אלא לברוח מאותה עיר. שכן ה"רוצח הצהוב" היה מסוגל לקפוץ בין בתים, לעבור אש, להעלם באופן מסתורי ואז לחזור. בצפון אמריקה הקדחת הצהובה הייתה מסתיימת עם בוא הכפור של הסתיו, אבל איש לא הבין מדוע.{{הערה|שם=דה_קריף|פאול דה קריף, ציידי החיידקים, 1926}}
בשנת 1881 זיהו [[קרלוס פינליי]], רופא [[קובה|קובני]], וקלאדיו דלגדו, עמית ספרדי, שקדחת צהובה מועברת על ידי זן של [[יתוש]] והם המליצו על חיסול יתושים ומניעת מגע של היתושים עם חולים על מנת למגר את המחלה. עם זאת רוב החוקרים והרופאים התעלמו מהם.{{הערה|שם=דה_קריף|פאול דה קריף, ציידי החיידקים, 1926}} בשנת [[1900]] נעשה מחקר על ידי צוות אמריקאי בראשות וולטר ריד, שנשלח לקובה כדי להפחית את התחלואה של חיילים מארצות הברית שהיו בה במסגרת השלטון הצבאי שהיה בה לאחר כיבושה במסגרת [[מלחמת ארצות הברית-ספרד]]. הצוות של ריד שלל תאוריות אחרות הנוגעות להדבקה בקדחת (כמו הדבקה מכלי מיטה של החולה) והצליח להראות את הקשר בין היתושים והקדחת הצהובה. הניסויים נערכו במתנדבים שלקחו סיכון אישי עצום, וחלקם מתו מהמחלה, שכן לא ניתן היה לבצע ניסויים בחיות מעבדה.{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=1wv5KHk2_dsC John Lawrence Tone, '''War and Genocide in Cuba, 1895-1898''', UNC Press, 2006], page 100|שמאל=כן}}{{הערה|שם=דה_קריף}}
במהלך [[המאה ה-20]] נחקר הפוטנציאל של הקדחת הצהובה בתור [[לוחמה ביולוגית|נשק ביולוגי]] על ידי מספר מדינות.{{הערה| Sheldon H. Harris ([[2002]]). ''Factories of Death: Japanese Biological Warfare, 1932-45 and the American Cover-Up'', 2nd ed. Routledge. pp.59, 151. {{ISBN|978-0415932141}}}}
==קישורים חיצוניים==
| |||