הדיבוק – הבדלי גרסאות

בשנת 1912 החלה לפעול משלחת [[אתנוגרפיה|אתנוגרפית]] בראשות אנ-סקי ב[[פודוליה]] וב[[ווהלין]] שב[[תחום המושב]], במטרה לתעד את תרבותם ואת מסורותיהם של יהודי האזור, שהלכו ונכחדו בהשפעת ה[[מודרנה]]. המשלחת מומנה על ידי הברון ולדימיר זאב וולף גינצבורג, בנו של [[הוראצי גינצבורג]], ונקראה על שם האב. אנ-סקי יצא לדרך עם [[שמואל שרירא]], שתיאר בטור בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" מ-8 בנובמבר 1940, תחת הכותרת "עם אנסקי במסעותיו", כיצד שמעו שניהם על אדמו"ר מקומי שעסק בהוצאת דיבוקים:

 

 

אנ-סקי החל בחיבור "הדיבוק" כנראה לקראת סוף 1913, בשפה הרוסית. האזכור הראשון ל"הדיבוק" מופיע במכתבו של הברון ולדימיר גינצבורג לאנ-סקי מ-12 בפברואר 1914: "אני מודה לך על מכתבך מ-24 בינואר, ועל כתב-היד שקיבלתי למחרת... הוא שבה אותי, ולא יכולתי להניחו מידי עד שהגעתי לעמוד האחרון... "הדיבוק" מייצג עבורי ביטוי אמנותי, פואטי אך מציאותי של כל מה שעניין אותי ואותך בשנתיים-שלוש האחרונות... אך אתה מצפה לניתוח מעמיק הן מהבחינה האמנותית והן מהבחינה הטכנית-תיאטרלית... לכך אינני מוכשר... מה גם שאני נוטה מדי לשפוט את עבודתך כמושלמת ממילא." בעצת ידידים, החליט אנ-סקי לתרגם בעצמו את הטיוטה מרוסית ל[[יידיש]].{{הערה|קרייבנס, עמ' xxvi, 362.}}