את (מילת יחס) – הבדלי גרסאות

'''אֶת''' היא מילת יחס [[עברית]] המשמשת לקישור בין [[נשוא]] לבין [[מושא ישיר]] [[יידוע|מיודע]]. ב[[מקרא]] משמשת המילה משמשת גם כחלופה למילת היחס "עִם".

למילה "את" מספרכמה משמעויות:

* עיקר תפקידה של המילה "את" היאהוא כקישור ביו נשוא לבין מושא ישיר מיודע.

* בלשון חכמים משמשת המילה "את" לעיתיםמשמשת לפרקים במקום המילה "מה"{{הערה|שם=אבינרי50}}.

לרוב יופיע המושא הישיר אחרי הנשוא, ועל כן תופיע מילת היחס "את" תופיע בין הנשוא למושא הישיר. דוגמה: "הושיעה את עמך וברך את נחלתך"{{הערה|{{תנ"ך|תהילים|כח|ט}}}}. לעיתים,לפעמים תבוא מילה נוספת בין הנשוא למושא הישיר, והיא תחצוץ בין הנשוא למושא הישיר. דוגמה: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל"{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|לא|ו}}}}. כאשראם יש לפועל אחד זיקה לכמה מושאים ישירים, ייתכן שתבוא המילה "את" לפני כל אחד מהם. לדוגמה, בספר שמות בציווי על עשיית [[המשכן]] מופיעה סדרה, המשתרעת על פני תשעה פסוקים וכוללת 42 פעמים את המילה "את", בזיקה לנשוא אחד{{הערה|{{תנ"ך|שמות|לה|י}}}}:

לעיתים מופיעלפעמים המושא מופיע לפני הנשוא. במקרה זה תופיע מילת היחס "את" לפני המושא הישיר, ולא תימצא בין המושא הישיר לנשוא. דוגמה{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|כח|ד}}}}:

המילה "את" מופיעה ב[[תורה]] 3,420 פעמים, ב[[נביאים ראשונים]] 2,796 פעמים, ב[[נביאים אחרונים]] 1,689 פעמים וב[[כתובים]] 1,605 פעמים{{הערה|שם=אבינרי53|{{על המשמר|יצחק אבינרי|עת לעשות לאת|1953/11/05|00208}}}}. מופעי המילה "את" המרובים ביותר הם ב[[ספר בראשית]] (863 פעמים), בשעהואילו שבב[[ספר נחום]] היא מופיעה פעם אחת בלבד. הספר שבו המילה "את" שכיחה ביותר יחסית לגודל הספרלגודלו הוא [[ספר יהושע]] — היא מופיעה בו 480 פעמים. בפרק כ"א בספר יהושע מופיעה המילה "את" מופיעה יותר ממאה פעמים.

המילה "את" מופיעה בעיקר בספרי הפרוזה ואך מעט בפרקי [[שירה]]. ב[[שיר השירים]] ו[[מגילת איכה]] השירִיּים מופיעה "את" מופיעה 26 פעמים (בשתי המגילות גם יחד), ואילו ב[[מגילת אסתר]] הסיפורית, שהיא בערך באורך של שתי שירות אלו יחד, מופיעה המילה "את" מופיעה יותר ממאה פעמים. ב[[תהילים]] מופיעה <nowiki/>המילה "את" מופיעה 145 פעמים, כאשראך ב-85{{הערה|שם=אבינרי53}} או ב-94 מהמזמורים היאאין איננההיא מופיעה{{הערה|שם=בןגוריון}}. גם ב[[ספרי אמ"ת]] האחרים המילה מופיעה אך מעט.

לעיתיםלפרקים יופיע פסוק שאחד משני מופעים של "את" מושמט בו: {{ציטוטון| וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ|{{תנ"ך|בראשית|כא|י}}}}

בייחוד חסרה המילה "את" חסרה פעמים רבות לפני שם בנטייה. למשל: {{ציטוטון|וַיֵּט אָהֳלֹה}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יב|ח}}{{ש}}{{תנ"ך|בראשית|לה|כא}}}}, הגם שלפעמים "את" מופיעה לפני שם בנטייה, כמו למשל בפסוק {{ציטוטון|תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ}}{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לא|כה}}}}.

[[יצחק אבינרי]] העריך שלפני [[מושא ישיר]] [[יידוע|מיודע]] ב[[ה"א הידיעה]] ה"את" מושמטת רק לעיתים נדירות, להערכתו פחותבפחות מ-5% מהמופעים במקרא{{הערה|שם=אבינרי53}}.

המילה "את" מושמטת גם במשנה, למשל בשאלה "כיצד מפרישין הביכורים?"{{הערה|{{משנה|בכורים|ג|א}}}}, אולם ההשמטות אינן שיטתיות שכן במשנה הבאה מופיעה שאלה דומה, בצירוף המילה "את" — "כיצד מעלין את הביכורים?"{{הערה|{{משנה|בכורים|ג|ב}}}}.

לטענת [[יצחק אבינרי]], בלשון חכמים נתרחבהתרחב השימוש במילה "את" יותר מאשר בלשון המקרא{{הערה|שם=אבינרי50|{{על המשמר|יצחק אבינרי|את לא תשמד|1950/11/09|00207}}}}. כראיה הוא מביא את העובדה שה[[תלמוד]] מצטט את הפסוק "ויבשלו הפסח"{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|לה|יג}}}} בנוסח "ויבשלו את הפסח"{{הערה|{{בבלי|נדרים|מט|א}}}}.

[[ביאליק]] הקפיד להשתמש במילה "את" בכתבי ה[[פרוזה]] שלו, ואף דאג לתקן במהדורות מאוחרות ולהוסיף את המילה "את" לפני כל שם במקום שבו לפועל זיקה לכמה שמות. לדוגמה, במקום שבו כתבשכתב במהדורה ראשונה "רוחץ את פניו וידיו", תיקן במהדורה מאוחרת ל"רוחץ את פניו ואת ידיו"{{הערה|שם=אבינרי50סוף|{{על המשמר|יצחק אבינרי|"את" לא תשמד! (סוף)|1950/11/16|00209}}}}.

ואולם היו שהעדיפו שלא להשתמש במילה "את" — זאת, לטענת [[יצחק אבינרי]], בהשפעת הלועזית{{הערה|שם=אבינרי50סוף}}. המתנגד המפורסם ביותר לשימוש במילה "את" היה [[דוד בן-גוריון]], [[ראש ממשלת ישראל]]. במאמר בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" הסביר בן-גוריון שהמילה "את" היא רשות, נצרכת אך לעיתים נדירות להבהרת העניין, ועל כן "מוטב להשמיטה למען חסוך עבודה, דיו, נייר, ולמען מנוע מונוטוניות בלשון"{{הערה|שם=בןגוריון|{{דבר|[[דוד בן-גוריון|ד. ב. ג.]]|בלא את|1953/08/14|00306}}}}. כחיזוק לעמדתו הביא את המסופר להלן על [[רבי עקיבא]]: "חכמינו הרגישו בדבר ור' עקיבא היה משום כך דורש תליתילי תליםתילים של הלכות על 'את' כשם שהוא עשה זאת על 'אך' ו'גם'. סימן ש'את' אינו נחוץ לגופו"{{הערה|[http://bengurionblog.blogspot.co.il/2009/07/blog-post_07.html עוד על המילה 'את': יש בה בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות], באתר "הבלוג של דוד בן-גוריון"}}. אף שלא היה [[בלשן]], עורר מעמדו הציבורי עורר עניין בעמדתו בסוגיה זו.{{הערה|דוגמה: {{מעריב|ב. ס.|משבר ודקדוק|1950/10/17|00201}}}} ראש ממשלת ישראל השני, [[משה שרת]], גרס לעומתו: "ה'את' היא סגולה יקרה — והנה באים ועוקרים אותה מן הלשון; הרי זה חוסר שחר גמור!".{{הערה|{{מעריב|רפאל בשן|ראיון השבוע - משה שרת|1964/05/15|01000|בראש הטור החמישי}}.}} היו שהדביקו לעמדתו של בן-גוריון את הכינוי "אנטיאתיות"{{הערה|{{דבר|מרדכי טביב|על קוצו של יוד|1953/04/15|00214}}}}. עם החולקים על בן-גוריון נמנה הבלשן [[יצחק אבינרי]], שגרס כי "בלשון חיה יש הכרח להקפיד על ה'את' לשם בהירות ודיוק", ואף הדגיש: "כל העוקר 'את' מתוך המשפט בכוונה ומדעת — כאילו עוקר מפיו שן בריאה".{{הערה|[[יצחק אבינרי]], '''יד הלשון''', הוצאת יזרעאל, 1964, הערך "את חסרה", עמ' 61-57}}{{הערה|שם=אץקוצץ|{{על המשמר||אץ קוצץ|1949/02/24|00210}}; {{על המשמר||המשך|1949/02/24|00314}}{{ש}}{{על המשמר||את לא תשמד|1950/11/02|00212}}}}. אבינרי העלה את ההשערה שבן-גוריון בחר בעמדתו סתם כדי להתמיה ולמשוך תשומת לב ציבורית{{הערה|{{על המשמר|יצחק אבינרי|דורסים כדי להתמיה|1953/05/28|00205}}}}.

בשפה המדוברת לעיתים, "את" מתקצרת לפעמים לפני ה"א הידיעה ובמקום "את ה" אומרים רק "תַּ", ובדרך כלל כותבים זאת: '''ת'''', ב[[גרש]]. חוקרים מצאו תופעה זו כבר ב[[מערת האיגרות|איגרות]] [[בר-כוכבא]], מזמן [[מרד בר-כוכבא]] במחצית הראשונה של [[המאה ה-2]] לספירה. נכתב שם: "״מעיד אני עלי '''ת'''שמים… שאני נותן '''ת'''כבלים ברגליכם״.", "תללו" במקום "את הללו", "תדקל", ועוד.

# "את" תושמט לפני שם נטוי. כיווןמכיוון שהשם הנטוי מתארך בגלל אותיות הנטייה, ניתן לפצות על כך בהחסרת המילה "את".

# במקום שבו נדרשת המילהשהמילה "את" נדרשת כדי להבהיר מי הנושא ומי הנשוא. פרשן המקרא [[אברהם אבן עזרא]]{{הערה|בפירושו ל[http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01614.html#HtmpReportNum0009_L2 שמות, י', ח']}} מדגים מצב שבו השמטת "את" משבשת את בהירות המשפט: "אם אמר אומר כי 'ראובן הרג את שמעון' אז שמעון הרוג. אך באמור 'ראובן הרג שמעון' הטעם שוה, כמו 'ורב יעבד צעיר'", כלומר: השמטת "את" מהמשפט "ראובן הרג את שמעון" מאפשרת להבין את התוצאה גם במשמעות "את ראובן הרג שמעון".

מדגים זאת הסיפור הבא מדגים זאת:

אחד מכללי ה[[כתיב מלא|כתיב המלא]] של [[האקדמיה ללשון העברית]] קובע: "כותבים [[י|יו"ד]] לציון תנועת i שאין אחריה אות בשווא נח" (למשל "גיבור", "פיקח"). עד אמצע 2017 נקבע חריג לכלל זה, ולפיו מילים שאין תנועת i בצורת היסוד שלהן, ובכלל זה המילה "את", ייכתבו בלא יו"ד גם כאשר בהטיה יש בהן תנועת i, ובהתאם לכך היה הכתיב היההתקני "אתי", "אתך" וכו'. באמצע 2017 פרסמה האקדמיה כללים חדשים. שם בוטלה החרגה זו, ונקבע שיש לכתוב "איתי", "איתך" וכווכד'{{הערה|[https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/missingvocalizationspelling/ הכתיב המלא], באתר האקדמיה ללשון העברית}}.

בעברית החדשה משמשות נטיות המילה "את" משמשות בהוראה זו לצד נטיות המילה "עם" במשלב הספרותי, ואילו במשלב הדיבורי קיימת סופלציה מלאה — "עם" משמשת בצורת היסוד, ובנטיות הבסיס משמשת "את" (אִתִּי, אִתְּךָ, אִתָּהּ). צורת היסוד "את" איננה משמשת כלל, למעט חריג אחד: מקובל להשתמש במילה "את" בשמות של [[שותפות|שותפויות]], בהוראת "וגם" או "יחד עםבצוותא" (למשל: "כהן את לוי"). שימוש זה נובע מהשפעתן של [[שפות רומאניות]], שהמילה et משמשת בהן בהוראות אלהאלו.

ב[[עברית ישראלית]] מקובל בפי הדוברים הצירוף '''יש את''', כגוןמקובל בפי הדוברים. למשל: "יש את האיש הזה", "יש לי את הספר", "יש לך אותי". אחדים ממתקני הלשון פסלו שימוש זה,{{הערה|1=ראו למשל [[ראובן סיוון]], לקסיקון לשיפור הלשון, תל אביב תשכ"ט, עמ' 25-26 ועמ' 117}} שכן להבנתם ב[[עברית]] המילה "יש" היא ה[[נשוא]], ומה שיש הוא ה[[נושא (דקדוק)|נושא]], ואילו "את" באה לפני [[מושא]] בלבד. לכן לשיטתם יש לומר "יש לי הספר", ולא "יש לי את הספר". [[יעל רשף]] מצאה תיעוד הן לקיומו של מבנה זה הן לפסילתו בקרב מתקני הלשון כבר ב-1911; נראה שללשון הכתובה הנורמטיבית נכנס הביטוי רק ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]]{{הערה|יעל רשף, "לתולדות תיעודו של מבנה הבעלות 'יש לו את'", '''[[לשוננו לעם]]''' נו (ד), תשס"ז}}.