אמיל, או על החינוך – הבדלי גרסאות

'''אֵמִיל, או על החינוך''' (ב[[צרפתית]]: '''Émile, ou De l'éducation''') הוא [[רומן חניכה]] מאת [[ז'אן-ז'אק רוסו]] שיצא לאור לראשונה בשנת [[1762]], וכנראה הראשון מ[[סוגה ספרותית|סוגה]] זו. לפי דבריו של רוסו בספרו "[[הווידויים]]", זהו הספר החשוב ביותר שכתב.

עם צאתו, נאסר הספר לפרסום, הוכרזה [[שריפת ספרים|שריפת]] כל עותקיו ורוסו היה לאדם נרדף. עם זאת, לאחר הנסיבות שיצרה המהפכה הצרפתית הפך הספר ל[[רב מכר]] ולספר בעל השפעה ניכרת הן על ה[[חינוך]] והן על [[פילוסופיה מדינית]] וחברתית.{{הערה|1=[[דוד אוחנה]],[http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1752&CategoryID=549&Page=1 היכן האש, פרומתאוס?]}} .

הספר דן בחינוכו הנאות של האדם החל מגיל ה[[ילדות]] על מנת שיהפוך ל[[אזרח]] בחברה האנושית. הספר אינו רק "מדריך להורים" אלא [[נובלה]] הדנה גם בנושאים [[פילוסופיה|פילוסופיים]] ו[[פוליטיקה|פוליטיים]] בקשר שבין האינדיבידואל לחברה. הספר מבוסס על רעיונותיו של רוסו בדבר החיים הבריאים והחופשיים.

השאלה המרכזית בה דן החיבור היא כיצד יוכל האדם לשמר את הגרעין הטוב שבו, [[הפרא האציל]], במהלך חייו בחברה המושחתת ולא יאבד את חוסנו המוסרי ואת [[צלם אלוהים|צלם האלוהים]] שבו. הספר נפתח במשפט מפורסם: "הכול יוצא טוב מתחת ידיו של בורא עולם, הכול מתנוון בין ידיו של האדם" החינוך הטוב מנסה לא לקלקל את מה שניתן לילד מידי האל, דרך החינוך נעצר תהליך הניוון ונפתחת דרך לאדם לשמר את טבעו האמיתי, עצמיותו האותנטית. אם כל בני האדם יתחנכו באופן שממליץ רוסו, תיווצר בסופו של דבר חברה חדשה, שתשרור בה הרמוניה בין הפרט לכלל, בין "האדם" (האותנטי) לבין "האזרח" (כחלק מהחברה). שיטות החינוך של רוסו אינן מיועדות ליישום כפי שהן אלא הן מהוות משל פילוסופי מעיקרו. דרך החינוך שהוא מציע איננה התוויה של תוכנית לימודים אלא מסע חווייתי לתיקון הנפש והעולם.

חינוכו של אמיל אינו נייטרלי מבחינת [[מגדר]]: החינוך שהוא מציע לסופי, הנערה שלה מיועד אמיל להינשא, שונה בהרבה מזה של אמיל. סופי, המייצגת את האידיאל הנשי, מחונכת להיות צייתנית לבעלה, בעוד שאמיל, המייצג את האידיאל הגברי, מחונך להיות אדם עצמאי.

בנוגע ל[[חינוך גופני]] כתב רוסו:

מיד עם יציאתו לאור הוחרם הספר על ידי הממסד ב[[פריז]] וב[[ז'נבה]] ועותקיו נשרפו. עם זאת (ואולי גם בשל זאת) הוא היה ספר ראשון במעלה לקהל האינטלקטואלי. במהלך [[המהפכה הצרפתית]] נעשה ניסיון לאמץ את שיטות החינוך של רוסו ככתבן וכלשונן{{הערה|1=Jean Bloch traces the reception of Émile in France, particularly among the revolutionaries, in his book Rousseauism and Education in Eighteenth-century France Oxford: Voltaire Foundation (1995).|שמאל=כן}}.

רוסו שימש פעמיים מחנך של ילדים ממשפחות אצולה, אך שני ניסיונות אלו לא היו מוצלחים ולפי הודאתו של רוסו עצמו "הם לא סרו למרותו והוא לא הועיל להם בדבר" {{הערה|שם=אברום|{{השילוח|אברום תומר|"יצירתיות בחלל חינוכי"|יצירתיות-בחלל-חינוכי|גיליון 14, אפריל 2019}}}}.