לואיס איגנרו – הבדלי גרסאות

אחרי האיחוד של החברה עם חברת התרופות סיבה, ב-1973, חזר איגנרו למחקר והוראה באקדמיה. הוא קיבל משרה כעוזר מחקר ב[[אוניברסיטת טלנה]] (Tulane University) שב[[ניו אורלינס]], שם מאוחר יותר הפך לפרופסור. באוניברסיטת טלנה המשיך לחקור את ה-cyclic GMP, ובעקבות התעניינותו בכלי דם, החל לחקור את הקשר בין [[חנקן חמצני]] (NO) ותרכובות חנקניות נוספות ל-cGMP, שהוכח על ידי [[פריד מורד]]. בעקבות המחקרים שקרא, עלה לאיגנרו הרעיון ש[[שריר חלק|שרירים חלקים]], שמקיפים את כלי הדם, יכולים להשתחרר כתגובה לחנקן חמצני והוא פרסם על כך מאמר בשנת [[1979]].

 

 

החל משנת [[2003]] הצטרף איגנרו ל[[הרבלייף]] כיועץ, ומאוחר יותר הפך לחבר במועצה המדעית של החברה. הוא עוסק בעיקר בייצור של תוספי תזונה לאנשים עם בעיות במערכת הלב-דם וכן לספורטאים. בין יתר תוספי התזונה עליהם עבד היו [[אומגה 3]] ו[[קו-אנזים Q10]]. עד 2012, שילמה הרבלייף לחברת הייעוץ של איגנרו מעל 15 מיליון דולר. ב-2003 פרסם ב-[[PNAS]] מאמר על רכיבים שנמצאו ב-Niteworks, תרופה אותה פיתח ומכר להרבלייף, וכחבר באקדמיה הלאומית למדעים המאמר לא היה צריך לעבור שיקוף (review) ולא היה עליו להציג את הקשרים עם המוצר. אחרי שנחשפו קשריו עם החברה, העיתון פרסם תיקון למאמר שפרסם שחשף את ניגוד העניינים שלו. UCLA ערכו חקירה משלהם והגיעו למסקנה שלא הייתה בעיה בדרך בה פעל איגנרו. איגנרו עצמו הצהיר בצורה פומבית על ניגוד העניינים בנושא, אולם המשיך לפרסם בנושא של חנקן חמצני.