קרב קרני חיטין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 44:
המלך [[בלדווין הרביעי מלך ירושלים|בלדווין הרביעי]] (1174–1185), שהיה שליט הממלכה במשך רוב התקופה שבה התמודדו הצלבנים עם צלאח א-דין, הצליח אמנם לבלום את ניסיונות ההתפשטות של האיובים, אך שלטונו עורער בצורה קשה על ידי האצולה הבכירה של הממלכה. אצולה זו שאפה להגביל את כוחו של השלטון המרכזי ולהגדיל על ידי כך את עצמאותה. עם מותו של בלדווין הרביעי, עבר השלטון להלכה ליורשו, [[בלדווין החמישי, מלך ירושלים|בלדווין החמישי]] שמת שנה לאחר מכן בעודו ילד. בעזרת תככים ותחבולות שונות, הצליח [[גי דה ליזיניאן]] לתפוס את השלטון ולסלק את [[רמון השלישי מטריפולי|רמון מטריפולי]] שהיה ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] לילד והיה אמור לקבל את השלטון במקרה שהילד ימות. הפיכת החצר הסתיימה ללא שפיכות דמים, אך כוחה של האצולה הבכירה התגבר, ולכך היו השפעות הרות אסון על הממלכה במלחמתה נגד צלאח א-דין.
[[רנו משאטיון]] היה אחד מהאצילים שביקשו לפרוק את עול השלטון המרכזי. הוא עשה בנחלתו כב[[רפובליקה]] עצמאית הכפופה רק להלכה לשלטון המרכזי. הוא סירב להישמע להוראות המלך, ואף ניהל מדיניות חוץ עצמאית, תוך התעלמות מוחלטת מהסכמים שנחתמו בין המלך לבין צלאח א-דין. התנהלות זו של רנו משאטיון הייתה בין הגורמים המרכזיים לפרוץ מעשי האיבה שהביאו לקרב קרני חיטין ולתבוסת הנוצרים. עם זאת, רנו לא היה יוצא דופן בהתנהגותו המתריסה כלפי השלטון המרכזי. אצילים רבים ראו במלוכה גורם עוין וביקשו להצר את צעדיה. ייתכן גם שמעשי האיבה היו פורצים ללא התגרויותיו של רנו, אך התקפותיו על
==שדה הקרב ותנאיו==
| |||