ברוך שפינוזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מפתח-רשימה (שיחה | תרומות) |
אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים |
||
שורה 12:
|מושפעים=[[עמנואל קאנט]], [[הרדר]], [[גאורג וילהלם פרידריך הגל]], [[משה מנדלסון]], [[שלמה מימון]], [[פרידריך שליירמאכר]], [[אלברט איינשטיין]], [[דוד בן-גוריון]], [[יוסף בן-שלמה]], [[ירמיהו יובל]] ועוד
|מדינה={{דגל|הרפובליקה ההולנדית||+}}}}
'''ברוך''' ('''בנדיקטוס''' ולעיתים '''בנטו''') '''שְׂפִּינוֹזָה''', ('''Benedict de Spinoza''' או '''Bento de Spinoza''', נהגה: "ספינוזה". בהולנדית: [baːˈrux spɪˈnoːzaː] ברוך ספינוזה, בפורטוגזית: [bɨnɨˈðitu ðɨ ʃpiˈnɔzɐ] ביניד'יטוּ שׁפינוזה; [[24 בנובמבר]] [[1632]] – [[21 בפברואר]] [[1677]]) היה [[פילוסוף]] [[יהודי]]-[[הולנד]]י, בן למשפחת [[אנוסים]]. הוא פיתח השקפות פילוסופיות חדשניות לתקופתו ונחשב לחלוץ [[ביקורת המקרא]], אותו תפס כיצירה אנושית ולא פרי של התגלות אלוהית. שפינוזה נתפס כאחד מאבות ה[[חילוניות]], ה[[ספקנות]] והמודרניות ככלל. השפעתו הגדולה על התפתחות הפילוסופיה המודרנית הביאה את הפילוסוף [[גאורג וילהלם פרידריך הגל]] לטעון ב[[הרצאות על תולדות הפילוסופיה (הגל)|הרצאותיו על תולדות הפילוסופיה]]: "שפינוזה הוא אבן הראשה של הפילוסופיה המודרנית, מבלעדי השפינוזאיזם אין פילוסופיה כלל."{{הערה|Spinoza ist Hauptpunkt der modernen Philosophie: entweder Spinozismus oder keine Philosophie.|שמאל=כן}}
==קורות חיים==
שורה 22:
{{הערה|על פי פרופ' [[יוסף בן שלמה]], הוא [[חרם (הלכה)|הוחרם]] מהקהילה היהודית לא בשל דעותיו, שכמותן ניתן למצוא לטענתו אצל הוגי דעות דתיים, אלא בשל אי קיום מצוות בפרהסיה והתחברותו ל[[נצרות|נוצרים]].}}.
שפינוזה נחשב להוגה דעות [[רציונליזם|רציונליסטי]], שהשפיע רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית, ולמייסד של מדע [[ביקורת המקרא]]. יש המכנים אותו פילוסוף הפילוסופים{{הערה|1=לדוגמה: [[יוסף בן-שלמה]], [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=10371 שפינוזה - פילוסוף הפילוסופים] באתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]}}. זכה להוקרה רבה מצד פילוסופים ואנשי-רוח רבים כמו [[גאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], [[נובאליס]], [[פרידריך היינריך יעקובי|יעקובי]], [[יוהאן וולפגנג פון גתה|גתה]], [[יוהאן גוטפריד הרדר|הרדר]], [[סמואל טיילור קולרידג'|קולרידג']] ו[[פרידריך שלגל|שלגל]]. מאידך רבנים התייחסו אליו בביקורתיות
שפינוזה הקדיש את [[נער]]ותו ללימוד יהדות: [[תנ"ך]], [[תלמוד]] ופילוסופיה דתית, ונחשב ל[[עילוי (לימוד)|עילוי]]. הוא התפרנס באופן חלקי{{הערה|שפינוזה לא היה עני מרוד והיה יכול שלא לעסוק בעבודה כלל. ז'אריס ז'לס הבטיח לו קיצבה למשך כל חייו, כן גם יאן דה-וויט, וב-1667 סימון דה-פריס הוריש לו חלק מכספו. וראה עוד בס' "יהודיותו של שפינוזה" מהפרופ' ז'נבייב בריקמן, בהערה בשם המתרגם [[זאב לוי]] עמ' 24: "שפינוזה לא התפרנס מליטוש עדשות אלא עסק בכך בגלל העניין המדעי".}} מליטוש עדשות ל[[משקפיים]] ול[[טלסקופ]]ים. [[אוניברסיטת היידלברג]] הציעה לו לקבל משרה כ[[פרופסור מן המניין]] ל[[פילוסופיה]] בשנת [[1673]], תוך התניות הקשורות באי פגיעה בסמכות ה[[דת]] הרשמית. הוא דחה את ההצעה, בנימוק שהדבר יפגע בעבודתו הפילוסופית העצמאית, ובכך שחופש ההוראה הפילוסופי שלו יהיה מוגבל.
שורה 37:
תפיסתו, המכונה "[[פנאנתאיזם]]", גורסת כי אין אלוהות [[טרנסצנדנטיות|טרנסצנדנטית]] ואין [[אל פרסונלי]] מצווה, ומבחינתו העולם הוא חלק מהאלוהות האינסופית. שפינוזה מזהה את העצם – ישות שהיא סיבת-עצמה, שאין ישות חיצונית לה, שהיא מקור הכול – בתור אלוהים. הדברים שאנו רואים הם התבטאות של שניים מתוך אינסוף התארים של האל: החומר והמחשבה. אם האלוהים (הנגלה לנו) הוא הטבע, הרי שכל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות – בטלה. אולם, [[גאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]] טען שלאמיתו של דבר אין תפיסתו של שפינוזה רחוקה מתפיסתן של הדתות המונותאיסטיות, אלא שבעוד הדתות הללו ראו את העולם כדבר-מה נוסף לאל, דגל שפינוזה ב[[אקוסמיזם]] ולכן סבר ש[[היקום]] כפי שהוא נראה כסופי ומוגבל אינו בסופו של דבר אלא [[אשליה]], ומה שקיים באמת אינו אלא ה[[אינסוף]] המוחלט.
עוד נדבך חשוב בתפיסה זו הוא אחדות הגוף והנפש. בניגוד לתפיסות המקובלות אז, שפינוזה גרס כי הגוף והנפש הם שני תארים שונים של העצם: תואר המחשבה ותואר ההתפשטות. ישנם אינסוף תארים לעצם, מתוכם אנו מכירים רק שניים. לכן - במות הגוף תמות גם הנפש. תפיסה זו עוררה סערה בעולם הדתי, שנמשכה מאות שנים.{{מקור}} עם זאת יש הסבורים כי שפינוזה כתב כי יש השארות הנפש
כאמור, שפינוזה טען שהעולם הוא חלק אימננטי מאלוהים, ועל כן ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי חיצוני בתחום המוסר. המוסר על פי שפינוזה נובע מ"טבע האדם" "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב, הוא טוב כי אנו רוצים אותו". מאחר שהרצון המוסרי "לגמול אהבה כנגד אהבה ושנאה כנגד שנאה" והרצון לידע "לדעת את האלוהים" אין בהם על פי שפינוזה מידה שהיא מוגזמת הם גם אלו המטילים רסן על התשוקות של האדם. תשוקות שיש בהן תועלת אך האדם הרציונלי יודע שמידה גדולה מדי מהן מזיקה לו. לכן החברה האידיאלית לאדם על פי חיבוריו "[[מאמר תאולוגי מדיני]]" ו"מאמר מדיני" (שכתיבתו לא הושלמה) היא חברה המאפשרת לאדם להגביר את הרצונות של "[[ואהבת לרעך כמוך]]" כלומר שוויון וצדק, ואת הרצון "לדעת את האלוהים" כלומר העיסוק במדע וחקר העולם. בדומה להובס, שפינוזה ראה את המדינה כ[[אמנה חברתית]] שהאזרחים מצטרפים אליה על מנת להגן על עצמם ממלחמת הכל בכל שתהיה בלעדיה. לאור זאת שפינוזה הדגיש שהמדינה תתקיים רק כל עוד האזרחים יחשבו שהיא מועילה להם. הגבלה זו היא שמחייבת את המדינה לדאוג שאזרחיה יהיו מרוצים והיא שגורמת לכך שבניגוד ל[[הובס]] שפינוזה לא תמך במשטר אבסולוטי{{הערה|מאמר תאולוגי-מדיני פרקים ה וט"ז. על תפיסתם של שפינוזה והובס ראה ליאו שטראוס spinoza's Critique of Religion, New-York, Schocken Books,1965 עמ' 224 ואילך.}}. שפינוזה תמך ב[[משטר מעורב]] שבו ישנם אלמנטים [[מונרכיה|מונרכיים]], [[אריסטוקרטיה|אריסטוקרטיים]] ו[[דמוקרטיה|דמוקרטיים]], ו[[חוקה]] חזקה שמאפשרת חופש דיבור ומחשבה. כך חשב שפינוזה שהמעמדות השונים יאזנו זה את זה לטובת כלל האזרחים.
שורה 77:
== שיטתו בביקורת המקרא ==
לפי שפינוזה הכרת כתבי הקודש היא הכרת ההיסטוריה האמיתית שלהם, המכשול העומד בכך הוא המשפטים הקדומים של התאולוגיה שכבשו את דעתם של נפש האנשים.
שפינוזה גרס כי פירושיו של [[אבן עזרא]] על התורה מרמזים לכך שלא משה הוא שכתב את החומש, כי אם איש אחר שחי בזמן מאוחר יותר.
▲* 'בעבר הירדן' – לא ייתכן שמשפט זה ייכתב על ידי משה שלא עבר את הירדן
* כל ספרו של משה הועתק על היקפו של מזבח אחד – מכאן שספרו של משה היה קצר יותר מהחומש שלפנינו (המזבח היה מורכב מ-12 אבנים, וזה לדעתו של שפינוזה 'סוד ה-12' של אבן עזרא, או אולי 12 הקללות שמצויות באותו הפרק, או אולי הפרק האחרון שבו מסופר על מות משה).
* 'ויכתוב משה את התורה' – זה ניסוח של היסטוריון מאוחר, עוד הוכחה לאיחור.
* 'והכנעני אז בארץ' – משתמע מכך שהיום כבר לא, ומי שכתב את זה הוא היסטוריון מאוחר.
* 'בהר ה' יראה' – בחירת ההר נעשתה לא בימיו של משה, אלא מאוחר יותר. מכאן שסופר מאוחר כתב זאת.
* 'הלא הוא ברבת בני עמון...' מי שחיבר זאת חי בזמן מאוחר מזמנו של משה, רק בימיו של דוד נכבשה רבת עמון.
מעבר לכך, שפינוזה הסתמך על תופעות ספרותיות ולשוניות נוספות:
* מחבר הספרים מדבר על משה בגוף-נסתר ורק ספר דברים מנוסח בלשון יחיד – וידבר ה' אליי', ובסוף הספר ממשיך ההיסטוריון לדבר על משה בגוף נסתר, ומכאן שהספרים לא נתחברו על ידי משה.
* הסיפור מספר על מות משה (דבר שלא אפשרי שמשה יכתוב עליו), ומעבר לכך מוסר 'שלא קם נביא עוד בישראל כמה אשר ידעו ה' פנים אל פנים' – כלומר, זה משפט עם פרספקטיבה רחוקה, שנכתב לאחר הרבה זמן. מעבר לכך – מוסיף ההיסטוריון שכותב שאין איש יודע את מקום קבורת משה 'עד היום הזה'.
▲* מחבר הספרים מדבר על משה בגוף-נסתר ורק ספר דברים מנוסח בלשון יחיד – וידבר ה' אליי', ובסוף הספר ממשיך ההיסטוריון לדבר על משה בגוף נסתר, ומכאן שהספרים לא נתחברו על ידי משה.
* מקומות מסוימים בתורה נקראים לא בשם שנהוג היה בהם בימי משה, אלא בשמות מאוחרים – אברהם רדף עד דן (והשם דן ניתן רק בספר שופטים).
▲* הסיפור מספר על מות משה (דבר שלא אפשרי שמשה יכתוב עליו), ומעבר לכך מוסר 'שלא קם נביא עוד בישראל כמה אשר ידעו ה' פנים אל פנים' – כלומר, זה משפט עם פרספקטיבה רחוקה, שנכתב לאחר הרבה זמן. מעבר לכך – מוסיף ההיסטוריון שכותב שאין איש יודע את מקום קבורת משה 'עד היום הזה'.
* בעוד מקרים להיסטוריון יש פרספקטיבה רחבה ומאוחרת – בני ישראל אכלו את המן עד שהגיעו לארץ, 'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל' – זו ידיעה מאוחרת.
▲* מקומות מסוימים בתורה נקראים לא בשם שנהוג היה בהם בימי משה, אלא בשמות מאוחרים – אברהם רדף עד דן (והשם דן ניתן רק בספר שופטים).
▲* בעוד מקרים להיסטוריון יש פרספקטיבה רחבה ומאוחרת – בני ישראל אכלו את המן עד שהגיעו לארץ, 'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל' – זו ידיעה מאוחרת.
* בנוסף, מוזכרים ספרים שלא הגיעו לידינו – ספר מלחמות ה', 'ספר הברית' (שמות כב) וספר תורת אלהים.
שורה 100 ⟵ 98:
לדעתו של שפינוזה, אף ספרי יהושע-שמואל לא נכתבו בידיהם, שכן יש ראיות רבות בספרים המעידות על איחור הספרים – בשופטים, 'בימים ההם אין מלך' – דהיינו ישנו מחבר בעל פרספקטיבה היסטורית.
שפינוזה מציע אלטרנטיבה לחיבור התנ"ך. לשיטתו כלל הספרים הללו נכתבו בידי היסטוריון אחד ויחיד, שרצה לתאר את קדמוניות היהודים מראשיתן ועד לחורבן הראשון של ירושלים. לדבריו, הספרים מקושרים ביניהם בצורה כזו שמתוך ההקשר נוכל לדעת שהם אינם אלא דבריו של היסטוריון אחד: מיד אחרי מות משה עוברים ליהושע, ומשם לשופטים וכן הלאה.
מחבר הספרים התחיל במוצאו של העם העברי, ממשיך במתי חוקקו לו חוקים, איך כבשו את הארץ, איך מינו מלכים עד לחורבן הממלכה. אמנם, על דברים אחרים מדלג אותו ההיסטוריון והוא מפנה את הקורא לספרים אחרים (דברי הימים למלכי ישראל וכו'), נמצא – כל הספרים הללו מגמה אחת להם – "ללמד את דברי משה ופקודותיו, ולהוכיחם על-פי אחרית המאורעות".
שפינוזה אומר ששלושה דברים מעידים על כך –
פשטות תכנים של הספרים, רציפותם של הספרים, והעובדה שהם נכתבו מכלי שני דורות אחרי המאורעות עצמם – כולם מוכיחים שהללו נכתבו בידי היסטוריון אחד. שפינוזה נוטה לחשוב שהאיש הוא עזרא הסופר. לדבריו, ברור שההיסטוריון לא קדם לעזרא (שהרי המאורעות מסתיימים בימי יהויכין), ובנוסף המקרא עצמו מעיד רק על עזרא שהיה 'שוקד על תורת ה' לדרשה ולתקנה' וכן שהוא עצמו היה 'סופר'.
| |||