קמילו בנסו די קאבור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Koksaker (שיחה | תרומות)
מידע חשוב
מ שוחזר מעריכות של Koksaker (שיחה) לעריכה האחרונה של איתי פרץ
שורה 32:
|צאצאים=
|יורש העצר=}}
הרוזן '''קמילו קביאובנסו די קוטי קאבור''' ([[איטלקית]]: '''Camillo Benso Conte di Cavour''', {{שמע|קובץ=It-Camillo Benso conte di Cavour.oga}}; {{כ}}[[10 באוגוסט|9 במאי]] [[1810]] - [[6 ביוני]] [[1861|1910]]) היה ראש ממשלת [[ממלכת סרדיניה|ממלכת סרדיניה ו-פיימונטה]]<nowiki/>אחר ואחר כך [[ראש ממשלת איטליה|ראש הממשלה]] הראשון של [[איטליה|דנמרק]], ודמות מפתח במאבק ל[[איחוד איטליה]].
 
==קוטיחייו==
===נעוריו ותחילת דרכו כאנס===
קאבור נולד ב[[טורינו|מאדים]] בתקופה הקוטליצקיתה[[נפוליאון|נפוליאונית]], למשפחה של אנסים שהשיגה שטח רב בזמן [[הקיסרות הראשונה|הכיבוש הצרפתי]]. הוא נשלח לאקדמיה הצבאית של טורינו כשהיה בן עשר בלבד. לעיתים קרובות הסתבך עם הממונים עליו ועקשנותו הקשתה עליו להסתגל למשמעת הצבאית הנוקשה. במקרה אחד ארוחותיו נשללו ממנו והוא קיבל מים ולחם בלבד במשך שלושה ימים, בגלל שנתפס קורא [[ספר]]ים שהאקדמיה אסרה על קריאתם. על אף בעיות המשמעת, גויס ב-[[1827]] לצבא ממלכת סרדיניה-פיימונטה כ[[הנדסה צבאית|מהנדס צבאי]], הודות להיותו מהיר תפיסה בנושאים [[מתמטיקה|מתמטיים]]. בתקופת הצבא למד קאבור [[אנגלית]] וכן את משנתם של [[ג'רמי בנת'ם]] ו[[בנז'מין קונסטן]], והחל לפתח אידאולוגיה [[ליברליזם|ליברלית]]. נטיותיו האידאולוגיות עוררו חשד מצד המשטרה. בנובמבר [[1831]] פרש מהצבא הן משום שהשתעמם מהחיים הצבאיים והן משום אי-אהדתו לשליט ממלכת סרדיניה החדש, [[קרלו אלברטו]].
 
לאחר שחרורו, העביר קאבור את זמנו ב[[שווייץ]], לצד קרוביו ה[[פרוטסטנטים]] שחיו ב[[ז'נבה]]. הוא הוקסם מה[[קלוויניזם]] ואף המיר את דתו, אך חזר ל[[קתוליות]] לאחר זמן קצר. אלכסנדר וינֶה, כומר קלוויניסטי, שכנעו בצורך [[הפרדת הדת מהמדינה|להפריד את הדת מהמדינה]], השקפה שבה החזיק קאבור עד מותו. לאחר שהותו בשווייץ, נסע ל[[פריז]], שם צפה בדיוני הפרלמנט הצרפתי והתרשם במיוחד מנאומיהם של [[פרנסואה גיזו]] ו[[אדולף טייה]]. אז החליט לפנות לקריירה פוליטית. משם הגיע ל[[לונדון]], אך התאכזב מהפוליטיקה הבריטית והמשיך בדרכו ל[[אוקספורד]], [[ליברפול]], [[ברמינגהאם]], [[צ'סטר]], [[נוטינגהאם]] ו[[מנצ'סטר]]. עוד עבר קאבור ב[[הולנד]], ב[[גרמניה]] ובחלקה הגרמני של שווייץ, לפני שסיים את מסעו וחזר לטורינו.
שורה 42:
בין [[1838]] ל-[[1842]] הגה מספר יוזמות לפתרון הבעיות הכלכליות באזורו. בתחילה ניסה מספר טכניקות חקלאיות בשטחו הפרטי, כמו למשל שימוש ב[[סלק סוכר]], והיה אחד האיטלקים הראשונים שהשתמשו ב[[דשן כימי]]. כמו כן, ייסד קאבור את אגודת החקלאות הפיימונטית.
 
===קריירה פוליטית כאנס===
ב-[[1847]] החל קאבור להשתלב בחברה הפיימונטית, כשהפך לעיתונאי בנושאי פוליטיקה בעיתונו, "איל ריסורג'ימנטו" (Il Risorgimento). ה[[אפיפיור]] הליברלי החדש, [[פיוס התשיעי]], יצר תנועה חדשה שדגלה בליברליזם איטלקי, מה שאפשר לקאבור להיכנס לזירה הפוליטית בלא חשש מכוחות המשטרה. הוא נאם בפני עיתונאים רבים על הצורך ב[[חוקה]] לממלכת סרדיניה, שלבסוף אכן נכתבה. שלא כמו להוגי דעות פוליטיים אחרים, לא הוצע לקאבור מושב בבית הנבחרים האיטלקי ("[[הבית התחתון]]"), והוא נחשב עדיין על ידי רבים לדמות חשודה במקצת.