שלמה לוריא – הבדלי גרסאות

לעת זקנתו, בשנת [[1553]], עבר לכהן כאב"ד וראש ישיבה ב[[לובלין]]. בתחילה כיהן כראש הישיבה מיסודו של רבי [[שלום שכנא מלובלין]], אך לאחר מחלוקת עם רבי ישראל בנו של רבי שלום שכנא על רקע היחס ל[[שיטת הפלפול#שיטת ה'חילוקים'|שיטת ה'חילוקים']], נאלץ לעזוב את הישיבה והקים ישיבה משלו. רבים מתלמידיו בישיבה זו היו תלמידי חכמים גדולים בדור שלאחריו, חלקם המשיכו אחריו את המאבק ב[[שיטת הפלפול]]. בית הכנסת שלו בלובלין התאפיין במנהגים ייחודיים, ארכו היה ל"ו (36) אמה ורחבו ל"ב (32) כמניין [[לולב]], ובחג הסוכות היו בני הקהילה מקיפים את בית הכנסת בסמוך לכותלי המבנה מבפנים עם [[ארבעת המינים]] בידיהם. [[עזרת נשים (בית כנסת)|עזרת הנשים]] מוקמה מעל בית הכנסת והקיפה את שלושת כתליו: הצפוני, הדרומי והמערבי.

 

 

המהרש"ל היה בן תקופתו וקרוב משפחתו של ה[[רמ"א]], הם קיימו ביניהם התכתבות מקיפה, שהגיעה לעיתים להתבטאויות חריפות, אך שררו כבוד והערכה בין השניים ויש אף עדויות לכך שקראו זה את כתביו של זה עוד לפני שיצאו לדפוס. מפורסמים במיוחד דיוניהם בנושאי חשיבות ה[[פילוסופיה]] וה[[דקדוק]]. אף על פי ששניהם היו מוערכים ביותר, ורוב הפוסקים בדורם היו מתלמידי המהרש"ל, יש נטייה ברורה לפסיקה בעקבות הרמ"א. ה[[של"ה]] כותב שראוי ליראי שמים להחמיר על עצמם כמהרש"ל נגד הרמ"א. הוא נודע בכתיבתו החריפה והביקורתית כלפי רבני דורו, ואף כלפי [[ראשונים]].