אפרים קישון – הבדלי גרסאות

 

== יצירתו ==

 

גיבוריו של קישון: [[ארבינקא]] הפרוע והחינני, שטוקס ה[[שרברב|אינסטלטור]], פליקס זליג ה[[חשמלאי]], השחקן ירדן פודמניצקי, הבירוקרטים קונשטטר וד"ר בר-ביצוע, שולטהייס הממולח, בירנבוים בעל החשיבות העצמית, ראש העיר קויבישבסקי, ציגלר הפקיד הנמוך והנרמס, העוזרת התימניה אתרוגה, ועוד אחרים, הפכו לחלק בלתי נפרד מן הנוף התרבותי של ישראל הצעירה.

 

 

בכמה מן הסאטירות שלו השתעשע (לעיתים מתוך לגלוג ולעיתים בחיבה ואף בהערכה) לנוכח יומרותיו של [[דוד בן-גוריון]] להבנה בתנ"ך ונטייתו לחשאיות, על טהרנות הלשון של [[משה שרת]], על האנגלית הגבוהה לעילא של [[אבא אבן]], ועוד.

סאטירת יומן אחרת היא "חייו הכפולים של שולטהייס", בה הוא מתאר פקיד ממשלה את מאמציו הקדחתניים לבזבז את תקציבו ולהישאר בגירעון לקראת סיום שנת התקציב, כי בלעדי זה לא יקבל העלאה בתקציבו.

 

 

 

קישון הרבה גם לכתוב הומורסקות על הווי החיים של הישראלי הממוצע, שאין בהם מימד אנטי-ממסדי, אך הן רוויות ביקורת [[אירוניה|אירונית]] על הישראליות בכללה. הסאטירה "פרטאצ'יה אהובתי" מתארת את אופיו של העם ה"פרטאצ'י" הרשלן והמאלתר, ובעצם מתארת את הישראלים. "[[טוטו]] קדמון" - אף היא סאטירה בצורת [[יומן]] - מספרת את סיפורה של משפחה שה[[שולחן]] שלה נשבר והיא מסרה אותו לתיקון אצל [[נגרות|נגר]] בשם יוסף קדמון. הנגר דוחה אותה בלך ושוב אינסופיים, ובינתיים מתוודעת המשפחה אל עוד כמה משפחות כמוה, והללו מפתחות הווי חברתי הכולל גם משחק טוטו על הבטחותיו של קדמון ועל תירוציו. לבסוף כאשר מגיע השולחן הוא מתקבל בתדהמה, ובני המשפחה, שכבר שכחו מה בדיוק עושים בו, מתחילים לאכול מתחתיו. וישנן גם הומורסקות ללא מימד ביקורתי כלל: ההומורסקה "אב נולד", למשל, מספרת על הולדת בנו של קישון, ואחריה כיכב רפי (כיום ד"ר רפאל קישון) באינספור הומורסקות נוספות. כאשר הגיעה לארץ תופעת ה[[סופרמרקט]]ים, שהביאה משפחות ישראליות לתזזית קניות פרועה, תיאר קישון כיצד הלכו הוא ואשתו אל אותו מקום עתיר "סחורות מסחררות", כביכול בלי [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] כדי לוודא שלא יבזבזו, אך לבסוף קנו אינספור דברים מיותרים ובטעות גם את בנם, שנבלע בינות למוצרים. [[כותרת (כתיבה)|כותרתה]] של סאטירה זו משעשע לא פחות מתוכנה: "יש קונה עולמו בשעה אחת". כשנוסדה ה[[טלוויזיה]] הישראלית כתב את ההומורסקה "המפנה", בה הוא מתאר כיצד כל ימיו ביקש להגיע לתודעת הציבור אך כל מפעליו הכבירים לא הועילו לכך, ואילו ברגע אחד שבו אמר לכמה לנערים את המשפט הבנאלי "יהיה טוב", ששודר בטלוויזיה, הוא זכה לתשומת לב ציבורית עצומה. בהומורסקה "[[רונדו]]" מספר קישון על בונבוניירה שעברה כ[[מתנה]] מיד ליד עד שלבסוף הגיעה בחזרה אל הנותן הראשון. בהומורסקה "לא [[קשב|מקשיבים]]" מתאר קישון כיצד אנשים עונים תשובות אוטומטיות מבלי לשמוע מה באמת מדברים אליהם. ב"ה[[מרק]] תמיד חם" הוא מתלונן על כך שבכל מקום נוהגים להרתיח את המרק באופן שאי אפשר לאכלו, אך מה שזכור הרבה יותר מהומורסקה זו הוא דווקא קטע הפתיחה שלה, שבה מתאר קישון בנימה כמעט פיוטית את אהבתו למרק. ב"על חוט השערה" הוא מתאר - שוב בדרך של יומן - את מבוכותיו ותירוציו של אדם [[קרחת|המקריח]] בהדרגה. הברקה מסוג שונה מופיעה בהומורסקה אחרת: "אני אייצר [[כובע]] מ[[זכוכית]] - הכריז ארבינקא - יש לו יתרון גדול: אין צורך להרימו לאחר שנפל".{{הערה|{{מעריב|אפרים קישון|קצת טירוף|1955/05/24|00213}}}}