|
== נפילת החומה ==
{{ערך מורחב| סתיונפילת העמיםחומת ברלין}} ▼[[קובץ:President Reagan giving a speech at the Berlin Wall, Brandenburg Gate, Federal Republic of Germany. June 12, 1987.jpg|250px|ממוזער|שמאל|רונלד רייגן נואם ליד החומה על רקע שער ברנדנבורג, 1987]]
▲{{ערך מורחב|סתיו העמים}}
ב-18 בינואר [[1989]] אמר [[אריך הונקר]], כי "החומה תעמוד חמישים ואפילו מאה שנה אם יהיה צורך בכך". קהות חושיו של המנהיג המזרח גרמני מנעה ממנו לחוש בשינויים המתרגשים על מזרח אירופה כולה. התהליכים ההיסטוריים שהחלו בשנות השמונים בברית המועצות, ועלייתו של [[מיכאיל גורבצ'וב]] להנהגה שם, הביאו את החומה לסוף דרכה, דווקא בתקופה בה מילאה את תפקידה בצורה כמעט מושלמת. בחמש השנים שבין 1982 ל-1987 נהרגו בניסיון לעבור את החומה שישה אנשים בלבד, אך לא בשל שינוי מדיניות הפתיחה באש, אלא משום שהמזרח-גרמנים למדו שניסיון לחצות את המכשול הבלתי עביר משול כמעט לניסיון התאבדות. במקום להסתכן בחציית החומה הם הגישו בקשות לעזוב למערב, שמספרן ב-1987 הגיע ל-112,000{{הערה|1=[[#טיילור|טיילור]], עמ' 345}}.
[[קובץ:Tear down this wall.ogv|נאום רייגן. "[[מר גורבצ'וב, הפל חומה זו!]]" (דקה 12)|ימין|ממוזער|140px]]
ביוני 1987 הגיע נשיא ארצות הברית, [[רונלד רייגן]] לביקור בברלין. בנאומו מול החומה, ליד [[שער ברנדנבורג]], קרא ל[[מיכאיל גורבצ'וב]] [[מר גורבצ'וב, הפל חומה זו!|להפיל את החומה]]. ב-1989 החל במדינות מזרח אירופה גל של שינויי משטר שהתגלגל עד מהרה ל[[אפקט כדור השלג|כדור שלג]], תהליך שקיבל מאוחר יותר את הכינוי [[סתיו העמים]]: ב[[פולין]] ניצחה תנועת [[סולידריות (תנועה)|סולידריות]] בהנהגתו של [[לך ולנסה]] את השלטון הקומוניסטי בבחירות ב-4 ביוני 1989, ב[[המדינות הבלטיות|מדינות הבלטיות]] החלה תסיסה, וב[[הונגריה]] הונהגה "חבילת הדמוקרטיה". ב-2 במאי פתחה הונגריה את גבולה עם [[אוסטריה]]. ביולי התנער גורבצ'וב מ"[[דוקטרינת ברז'נייב]]" שהתירה למדינתו להתערב בכל אחת מגרורותיה, והצהיר כי כל מדינה רשאית לבחור את המשטר שיונהג בה.
====הפגנות המוניות====
באוגוסט ובספטמבר 1989, בעוד ההנהגה המזרח-גרמנית מתכוננת לחגיגות ארבעים שנה להיווסד המדינה בתחילת אוקטובר, ברחו עשרות אלפים מתושבי מזרח גרמניה למערב דרך הונגריה, בנצלם את הגבול הפתוח עם [[אוסטריה]]. אחרים הגיעו לבירות של מדינות במזרח אירופה ופנו לשגרירות גרמניה המערבית לקבלת [[מקלט מדיני]]. המצב הגיע עד כדי סגירת השגרירות ב[[בודפשט]] בתאריך הסמלי, [[13 באוגוסט]] [[1989]], שבו מלאו 28 שנים לחומה, בשל אי היכולת להתמודד עם עומס הפונים. השגרירות המערב-גרמנית ב[[פראג]] התמלאה אף היא בפליטים מזרח גרמניים, כ-4,000 במספר, שישנו באוהלים.
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-1990-0922-002, Leipzig, Montagsdemonstration.jpg|ממוזער|250px|ההפגנה בלייפציג, 16 באוקטובר 1989. חברי ההנהגה שצפו במתרחש בסתר היו המומים]]
החל מ-4 בספטמבר פרצו הפגנות בעיר [[לייפציג]]. ההפגנות חזרו על עצמן מדי יום שני, כשמספר המשתתפים הולך וגדל. על אף כל אלה הונקר, בן ה-77, שהיה מאושפז במשך שישה שבועות במהלך אוגוסט וספטמבר, עקב שני ניתוחים שעבר וגילוי של [[גידול ממאיר]] בגופו, עמד בסירובו לכל רפורמה פנימית. המשטר התכונן להצגה הגדולה - חגיגות יום השנה ה-40 להקמת גרמניה המזרחית.
ב-6 וב-[[7 באוקטובר]] 1989 ביקר גורבצ'וב במזרח גרמניה כדי להשתתף בטקסים, אך את ביקורו ניצל כדי להיפגש עם ה[[פוליטבירו]] ולהמריץ את חברי ההנהגה להסכים לרפורמה. בשיחותיו עם הונקר ניכרו חילוקי הדעות החריפים ששררו ביניהם. הונקר אף הציג את כלכלת מזרח גרמניה כאחת מ-10 הכלכלות המובילות בעולם{{הערה|1=[[#טיילור|טיילור]], עמ' 358}}. גורבצ'וב, שידע היטב כי גרמניה המזרחית על סף [[פשיטת רגל]], היה המום מניתוקו של הונקר מהמציאות{{הערה|[http://www.chronik-der-mauer.de/index.php/de/Start/Index/id/652005 אתר chronik-der-mauer]}}.
ההפגנה של 2 באוקטובר בלייפציג, בה השתתפו כ-10,000 איש, הייתה נקודת המפנה. בין הסיסמאות שנשמעו בהפגנה היו "!Wir wollen raus" ("אנחנו רוצים החוצה") ואחר כך גם "!Stasi raus" ("ה[[שטאזי]] החוצה!"). בימים הבאים התפשטו ההפגנות גם לערים אחרות, בהן [[דרזדן]], בדרישה לשינוי פוליטי במזרח גרמניה, והן התקיימו גם בזמן חגיגות ה-40. לאחר שהסתיימו החגיגות, ב-8 באוקטובר, הוציא [[אריך מילקה]] צו המורה על פיזור הפגנות לא חוקיות, והשטאזי פתח בגל מעצרים.
למרות צעדים אלה, הלכו ההפגנות וגברו: ב-16 באוקטובר הגיעו להפגנה בלייפציג 120,000 איש. הונקר ויֶתר חברי ההנהגה שצפו בהפגנה שצולמה בחשאי, היו המומים{{הערה|1=[[#טיילור|טיילור]], עמ' 359}}, אך מלבד הונקר איש לא הציע לפעול כנגד המפגינים. למחרת, בישיבת הפוליטבירו, כשברקע התסיסה האזרחית המתמשכת, הודח הונקר על ידי חבריו להנהגה, בידיעתו של גורבצ'וב ובתמיכתו, והוחלף ב[[אגון קרנץ]].
==== החומה נופלת====
[[קובץ: BerlinWall-BrandenburgGate.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התקהלות המונים עם נפילת חומת ברלין, 1989]]
הרשויות בגרמניה המזרחית לא היו בעלי היכולת, ואולי גם לא רצו, לחסום את זרם המהגרים לגרמניה המערבית דרך הונגריה, צ'כוסלובקיה ופולין. לפי דו"ח שהגיע אל הפוליטבירו ב-30 באוקטובר 1989 (דו"ח שירר, Schürer-Papier), היה מצבה הכלכלי של גרמניה המזרחית על סף תהום, וכדי לעמוד בהחזר חובותיה למערב היה עליה, על פי הדו"ח, להביא לגידול חד בייצוא, יעד בלתי אפשרי לאור מצבה של התעשייה המקומית, על מכונותיה המיושנות ורמת הפריון הנמוכה שלה, ולירידה דרסטית של 30%-25% ברמת החיים - מה שהיה מביא בוודאות לסופו של המשטר{{הערה|1=[[#טיילור|טיילור]], עמ' 362}}.
בחלק חסוי של הדו"ח, שהובא רק לידיעתם של קרנץ וראש ממשלתו [[וילי שטוף]], נקבע כי גרמניה המזרחית תלויה לחלוטין בהלוואות משכנתה המערבית, ואם לא תצליח לגייס מדי שנה 8 עד 10 מיליארד מארק, לא תוכל לעמוד בפירעון חובותיה. למעשה קבע הדו"ח כי גרמניה המזרחית היא מדינה [[חדלות פרעון|חדלת פרעון]].
בסיכומו של דבר הציע הדו"ח "ליצור עוד במאה הנוכחית תנאים שייתרו את הגבול הקיים בין שתי המדינות הגרמניות", או במילים אחרות - איחוד הגרמניות. קרנץ עוד ניסה להתמודד עם המצב, אך בפגישתו עם גורבצ'וב במוסקבה, ב-1 בנובמבר, סורבה בקשתו לסיוע{{הערה|[http://www.chronik-der-mauer.de/index.php/de/Start/Index/id/754539 אתר chronik-der-mauer]}}.
חמור מכך, ההתנגדות למשטר הקומוניסטי תפסה תאוצה, והוא איבד את השליטה גם על ההפגנות, שהגיעו כבר לברלין. בתחילת חודש נובמבר נערכה הפגנה ובה השתתפו חצי מיליון בני אדם. בימים הבאים התפשטו ההפגנות בברלין מול בנייני וסמלי השלטון. צעקות כמו "הלאה חזירי השטאזי!", שבימים כתיקונם לא היו אזרחים מעזים להעלותן על דל שפתיהם, היו לדבר שבשגרה. ב-7 בנובמבר התפטרה הממשלה.
בבוקר 9 בנובמבר התבשרו חברי הפוליטבירו כי במהלך היממה שחלפה עזבו כ-20,000 מאזרחי המדינה לאוסטריה דרך [[צ'כוסלובקיה]]. בהחלטה שהתגבשה בבהילות, על רקע מחאות מהשכנה הקומוניסטית, קבעו חברי הפוליטבירו בין היתר כי:
[[קובץ:BerlinWall2012.jpg|ממוזער|250px|השריד הארוך ביותר מחומת ברלין, גלריית הצד המזרחי]]
החומה נפלה. לאחר 28 שנות פיצול של העיר ושל המדינה, הייתה נפילתה לסמל לסיום [[המלחמה הקרה]], כפי שבעת קיומה הייתה לסמל הסכסוך הבין-גושי. לנפילת החומה היו השלכות מרחיקות לכת על גרמניה המזרחית ועל הגוש הקומוניסטי כולו. בדצמבר הוחלף קרנץ, והמונופול של המפלגה הסוציאליסטית בשלטון הסתיים. מאורע זה הוביל להאצה ברפורמות במזרח גרמניה שהביאו עד ל[[איחוד גרמניה (המאה ה-20)|איחוד גרמניה]] ב-[[3 באוקטובר]] [[1990]]. גם מעבר לגבולות גרמניה, ב[[רומניה]], השפיעו חדשות אלה על תחילת האירועים, שהובילו ל[[המהפכה הרומנית|מהפכה הרומנית]]. רבים סברו שיש לציין את ה-[[9 בנובמבר בגרמניה|9 בנובמבר]] כ[[יום האחדות הגרמנית]]; בתאריך זה גם נוסדה [[רפובליקת ויימאר]] בשנת [[1918]] ונכשל ניסיון [[הפוטש במרתף הבירה]] ב-[[1923]]. עם זאת, 3 באוקטובר נבחר ליום המציין את האיחוד, שכן ב-9 בנובמבר [[1938]] התחולל [[ליל הבדולח]], כך שבחירת תאריך זה נחשבה בלתי הולמת.
ב[[חג המולד]] 1989 הופיע המנצח [[לאונרד ברנשטיין]] בקונצרט חגיגי בברלין, בו הושמעה [[האודה לשמחה]] של בטהובן. ברנשטיין ביצע משחק מילים והגדיר את היצירה כ"אודה לחופש" על ידי החלפת המילה Freude (שמחה), שהייתה אמורה לשיר ה[[מקהלה]], במילה Freiheit (חופש). ב-1990 הופיעה סולנה לשעבר של להקת [[פינק פלויד]], [[רוג'ר ווטרס]] ב[[כיכר פוטסדאם]], שלא הרחק ממנה עבר קטע של החומה, באירוע [[צדקה]] ששיחזר את מופע [[The Wall|החומה]], יחד עם אמנים רבים נוספים, ובהם ה[[סקורפיונז]], [[שינייד אוקונור]] ו[[ואן מוריסון]].
=== שרידי החומה ===
[[קובץ:Berlin wall at Potsdamer Platz March 2009.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קטע מן החומה שנותר בכיכר פוטסדאם כמצבת זיכרון ונתיב החומה מסומן על הקרקע, 2009]]
[[קובץ:גרפיטי על שרידי חומת ברלין הקטע הצפוני - ציירים בפעולה - Grafity on Berlin Wall.webm|250px|ממוזער|שמאל|גרפיטי על שרידי חומת ברלין הקטע הצפוני, ציירי גרפיטי מציירים על שרידי הקיר בשוק של יום ראשון]]
חלקים מעטים בלבד מהחומה נותרו ומשמשים אתרי הנצחה. רוב החומה נהרס לחלוטין על ידי ההמונים, אשר מיהרו לקחת פיסות בטון "מקוריות" מהחומה כמזכרת. גם הקטעים שנותרו אינם נראים ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]] כפי שנראו בתקופת העיר המפוצלת.
בין הקטעים שנשארו קטע הקרוי "[[גלריית איסט סייד|גלריית הצד המזרחי]]", בן 1,300 מטרים, ליד תחנת הרכבת המזרחית (Ostbahnhof), בו הצד המזרחי של החומה מכוסה ב[[ציור קיר|ציורי קיר]] של אמנים; דבר זה לא היה מתאפשר בתקופת גרמניה המזרחית - בתקופה זו היה זה דווקא צידה המערבי של החומה שכוסה ב[[גרפיטי]]. חלקים אחדים מהגלריה עוסקים בביקורת על גרמניה המזרחית. ציור אחד מן החומה מוקדש לישראל, ובו דגל ישראל מצויר על דגל גרמניה. חלקים נוספים של החומה אשר עומדים על תילם ניתן למצוא בכיכר פוטסדאם ובקרבת [[צ'ק פוינט צ'ארלי]].
קטע נוסף, ברחוב ברנאואר שבצפון ברלין, הוגדר כאתר הזיכרון הרשמי לחומת ברלין {{אנג|Gedenkstätte Berliner Mauer}}. לאורך קטע מהחומה שוחזרה 'רצועת המוות' במלואה, כולל מגדלי שמירה ותאורה, וניתן לצפות עליה ממגדל שנבנה בסמוך. במגדל יש מרכז תיעוד לתולדות החומה ולאורך הרחוב פזורים שלטים רבים הממחישים נושאים הקשורים לחומה ולבריחה (בין השאר מסומנות באבנים מספר מנהרות-בריחה שנחפרו שם).
ב-[[2011]], כחלק מחגיגות 100 שנה להולדתו של נשיא ארצות הברית לשעבר [[רונלד רייגן]], הוצבה פיסה מחומת ברלין המנותצת, לצד פסל שלו, ב[[כיכר גרוונר]], ב[[לונדון]], ליד השגרירות האמריקאית שם, כאות הכרה בפועלו של רייגן להפלתה של החומה{{הערה|[http://www.bbc.co.uk/news/uk-14009137 Ronald Reagan statue unveiled at US Embassy in London] 4 ביולי 2011, באתר BBC}}. שרידים מהחומה מונחים גם במקומות רבים בעולם, וביניהם, [[עין הוד]] בישראל.
=== גלריית תמונות: נפילת החומה ושרידיה ===
{| =align
|<gallery widths="190px" heights="150px" perrow="4">
תמונה: DF-ST-91-01392.JPEG| 14 בנובמבר 1989: תושבים ממזרח ברלין נכנסים למערב העיר דרך צ'ק פוינט צ'רלי
תמונה:Bundesarchiv Bild 183-1990-0105-029, Berlin, Loch in Mauer am Reichstag.jpg|בקע בחומת ברלין, 1990
תמונה:Crane removed part of Wall Brandenburg Gate.jpg|פירוק החומה, דצמבר 1989
תמונה: Eastside_galery_Brezhnev_Honecker.jpg|[[גרפיטי]] על שרידי החומה ברחוב Mühlenstraße, בגלריית הצד המזרחי, המבוסס על הצילום המפורסם של [[ברז'נייב]] ו[[הונקר]], כשהם מתנשקים על רקע החומה הנשברת
תמונה: Bundesarchiv Bild 183-1991-0131-303, Berlin, Abbau Grenzübergang Checkpoint Charlie.jpg|רחוב [[פרידריכשטראסה]] נפתח לתנועה לאחר שסולקו ממנו מבני [[צ'ק פוינט צ'רלי]]
תמונה:Berliner mauer kennzeichnung.jpg|נתיב החומה מסומן על הכביש
</gallery>
|}
==חומת ברלין בתרבות==
|
