ויקיפדיה

ג'פרסון דייוויס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הרחבה על פי תרגום ועריכה מהויקי האנגלית
שורה 1:
{{מנהיג
{{להשלים|כל הערך=כן|נושא=מדינות אמריקה}}
[[קובץ:President-Jefferson-Davis.jpg|שמאל|ממוזער|250px| שם = ג'פרסון דייוויס]]
| תאריך לידה = [[3 ביוני]] [[1808]]
[[קובץ:Jefferson_Davis_Statue.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל ג'פרסון דייוויס]]
| תאריך פטירה = [[6 בדצמבר]] [[1889]]
'''ג'פרסון דייוויס''' (ב[[אנגלית]]: '''Jefferson Finis Davis''';{{כ}} [[3 ביוני]] [[1808]] - [[6 בדצמבר]] [[1889]]) היה [[קולונל]] ו[[פוליטיקאי]] [[ארצות הברית|אמריקאי]]. מנהיג [[מדינות הדרום]] ב[[מלחמת האזרחים האמריקאית]]. כיהן ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], היה [[שר המלחמה]] בימי [[נשיא ארצות הברית]] [[פרנקלין פירס]] והיה נשיאה היחיד של ה[[קונפדרציית המדינות של אמריקה|קונפדרציה]].
| מקום לידה = פיירוויו, [[קנטקי]], [[ארצות הברית]]
| מקום פטירה = [[ניו אורלינס]], [[לואיזיאנה]], [[ארצות הברית]]
| סיבת המוות =
| תמונה = [[קובץ:President-Jefferson-Davis.jpg|250px|ג'פרסון דייוויס]]
| כיתוב =
| שם בשפת המקור = Jefferson Davis
| שם מלא = ג'פרסון פיניס דייוויס
| מדינה = {{דגל|ארצות הברית||+}} {{ש}} {{דגל|הקונפדרציה||+}}
| מקום קבורה = בית הקברות הוליווד, [[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]], [[וירג'יניה]], [[ארצות הברית]]
| השכלה =
| עיסוק =
| מפלגה =
| סיעה =
| דת =
| תאריך עלייה =
| בת זוג = שרה נוקס טיילור (1835) {{ש}} ורינה בנקס האוול (1845 עד מותו)
| בן זוג =
| שם השושלת =
| תואר =
| כינוי =
| אב =
| אם =
| צאצאים =
| יורש העצר =
| אתר אינטרנט =
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[נשיא]] [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]]
| למניין =
| התחלת כהונה = [[22 בפברואר]] [[1862]] {{טקסט מוקטן|(מ-[[18 בפברואר]] [[1861]] כנשיא זמני)}}
| סיום כהונה = [[5 במאי]] [[1865]]
| סגן = [[אלכסנדר סטפנס]]
| מנהיג דת בתקופה =
| מונרך בתקופה =
| הקודם בתפקיד =
| הבא בתפקיד =
| שם בעל תפקיד מעל =
| שם תפקיד מעל =
| אירועים בתקופתו =
| שותף לשלטון =
| כנסות =
| פירוט =
}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = [[מזכיר המלחמה של ארצות הברית]]
| למניין = 23
| התחלת כהונה = [[7 במרץ]] [[1853]]
| סיום כהונה = [[4 במרץ]] [[1857]]
| סגן =
| מנהיג דת בתקופה =
| מונרך בתקופה =
| הקודם בתפקיד = [[צ'ארלס קונרד]]
| הבא בתפקיד = [[ג'ון פלויד]]
| שם בעל תפקיד מעל = [[פרנקלין פירס]]
| שם תפקיד מעל = [[נשיא ארצות הברית]]
| אירועים בתקופתו =
| שותף לשלטון =
| כנסות =
| פירוט =
}}
| תפקיד3 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = חבר [[הסנאט של ארצות הברית]] מטעם [[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]
| למניין =
| התחלת כהונה = [[4 במרץ]] [[1857]]
| סיום כהונה = [[21 בינואר]] [[1861]]
| סגן =
| מנהיג דת בתקופה =
| מונרך בתקופה =
| הקודם בתפקיד =
| הבא בתפקיד =
| שם בעל תפקיד מעל =
| שם תפקיד מעל =
| אירועים בתקופתו =
| שותף לשלטון =
| כנסות =
| פירוט =
}}
| תפקיד4 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד =
| למניין =
| התחלת כהונה = [[10 באוגוסט]] [[1847]]
| סיום כהונה = [[23 בספטמבר]] [[1851]]
| סגן =
| מנהיג דת בתקופה =
| מונרך בתקופה =
| הקודם בתפקיד =
| הבא בתפקיד =
| שם בעל תפקיד מעל =
| שם תפקיד מעל =
| אירועים בתקופתו =
| שותף לשלטון =
| כנסות =
| פירוט =
}}
| תפקיד5 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = חבר [[בית הנבחרים של ארצות הברית]]מטעם [[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]
| למניין =
| התחלת כהונה = [[8 בדצמבר]] [[1845]]
| סיום כהונה = [[28 באוקטובר]] [[1846]]
| סגן =
| מנהיג דת בתקופה =
| מונרך בתקופה =
| הקודם בתפקיד =
| הבא בתפקיד =
| שם בעל תפקיד מעל =
| שם תפקיד מעל =
| אירועים בתקופתו =
| שותף לשלטון =
| כנסות =
| פירוט =
}}
| פרסים והוקרה =
| חתימה =
| סוג ישות =
}}
'''ג'פרסון פיניס דייוויס''' (ב[[אנגלית]]: '''Jefferson Finis Davis''';{{כ}} [[3 ביוני]] [[1808]] – [[6 בדצמבר]] [[1889]]) היה [[פוליטיקאי]] [[אמריקאי]] שכיהן כ[[נשיא]] היחידי של [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]] ("הקונפדרציה") בין השנים [[1861]] – [[1865]]. כחבר [[המפלגה הדמוקרטית]] הוא ייצג את [[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]] ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] וב[[בית הנבחרים של ארצות הברית]] בתקופה שקדמה להעברת נאמנותו אל הקונפדרציה. בין השנים [[1853]] – [[1857]] הוא כיהן כ[[מזכיר המלחמה של ארצות הברית]] תחת [[נשיא ארצות הברית]] [[פרנקלין פירס]].
 
דייוויס נולד בכפר פיירוויו שב[[קנטקי]] לחוואי עשיר, העשירי מבין עשרה ילדים. הוא גדל ב[[מחוז (ארצות הברית)|מחוז]] וילקינסון שב[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]] וגם התגורר ב[[לואיזיאנה]]. אחיו הבכור, ג'וזף אמורי דייוויס, דאג לקבלתו של אחיו הצעיר אל [[האקדמיה הצבאית של ארצות הברית]]. לאחר סיום הכשרתו, שירת ג'פרסון דייויס שש שנים כ[[לוטננט]] ב[[צבא ארצות הברית]]. הוא השתתף ב[[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו]] (1848-1846) כקצין בדרגת [[קולונל]] ב[[רגימנט]] מתנדבים. לפני [[מלחמת האזרחים של ארצות הברית|מלחמת האזרחים]] הוא ניהל מטע [[כותנה]] גדול במיסיסיפי שניתן לו על ידי אחיו ג'וזף ובבעלותו היו 113 [[עבדות בארצות הברית|עבדים]]. אף על פי שדייוויס הטיף נגד פרישת הדרום ב-[[1858]],{{הערה|[https://www.nps.gov/bost/the-anti-secessionist-jefferson-davis.htm "The Anti-Secessionist Jefferson Davis". National Park Service.]}} הוא האמין שאין ספק בזכותם של המדינות לפרוש מ[[האיחוד]].
==ביוגרפיה==
דייוויס נולד בשנת [[1808]] ב[[קנטקי]], וכשהיה בן ארבע עברה משפחתו ל[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]. בשנת [[1824]] התקבל לבית הספר לקצינים "[[וסט פוינט]]" וסיים את הכשרתו שם ארבע שנים מאוחר יותר בדרגת סגן-משנה. הוא שירת במקומות שונים ברחבי ארצות הברית, ובשנת [[1833]] קודם לדרגת סגן. שנה מאוחר יותר פרש מהצבא, כיוון שהתחתן עם בתו של מפקדו, לימים [[נשיא ארצות הברית]], [[זכארי טיילור]], בניגוד לרצונו. שלושה חודשים לאחר החתונה מתה אשתו מ[[מלריה]]. לאחר פרישתו מהצבא, הפך דייוויס למפקח על גידול [[כותנה]] באחוזה פרטית במדינת [[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]] ובמקביל לכך החל בלימודי [[מדע המדינה]].
 
ב-[[1835]], בגיל 27, נשא דייוויס לאישה את שרה נוקס טיילור, בתו של ה[[גנרל]] ולימים הנשיא, [[זאכרי טיילור]]. זמן קצר לאחר מכן לקו שניהם ב[[מלריה]] ושרה נפטרה לאחר שלושה חודשים בלבד של נישואין. דייוויס החלים לאיטו וסבל מהתקפים חוזרים של המחלה במשך כל ימי חייו.{{הערה|[https://www.thoughtco.com/jefferson-davis-facts-and-biography-1773644 Robert McNamara, Biography of Jefferson Davis, President of the Confederacy, May 15, 2019, ThoughtCo.]}} בגיל 36 נישא דייוויס בשנית לוורינה האוול בת ה-18 מנאצ'ז, מיסיסיפי, שהתחנכה ב[[פילדלפיה]] והיו לה קרובי משפחה בצפון. לשניים נולדו שישה ילדים, כששניים בלבד מתוכם האריכו ימים לאחר אביהם ורק אחת מהם נישאה והקימה משפחה.
בשנת [[1843]] ניסה לראשונה את כוחו בפוליטיקה, כשהתמודד לבית הנבחרים של מדינת מיסיסיפי מטעם [[המפלגה הדמוקרטית]], והפסיד. לעומת זאת, בשנה שלאחר-מכן, הוא הצליח להיבחר ל[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] הפדרלי והחל במילוי תפקידו זה ב-[[4 במרץ]] [[1845]].
 
היסטוריונים רבים מייחסים כמה מחולשותיה של הקונפדרציה למנהיגותו הקלוקלת של דייוויס. התעסקותו בפרטים, רתיעתו מהאצלת סמכויות, חוסר המשיכה הציבורית שלו, סכסוכים עם [[מושל (ארצות הברית)|מושלי]] מדינות וגנרלים רבי עוצמה, משוא פנים כלפי ידידים וותיקים, חוסר היכולת להתמודד עם אנשים שלא הסכימו עמו, הזנחת הצרכים האזרחיים לטובת הצבאיים, והתעלמות מדעת הקהל, כל אלו פעלו כנגדו.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=nclUO7ZPoGgC&q=256#v=snippet&q=256&f=false Escott, Paul (1978). After Secession: Jefferson Davis and the Failure of Confederate Nationalism. Baton Rouge: Louisiana State University Press, pp. 197, 256–74.]}} ההיסטוריונים מסכימים שדייוויס היה מנהיג מדינה במלחמה יעיל פחות בהשוואה ליריבו מהצפון, הנשיא [[אברהם לינקולן]]. לאחר נפילתו בשבי ב-[[1865]], הואשם דייוויס בבגידה ונכלא בפורט מונרו שבהאמפטון [[וירג'יניה]]. הוא מעולם לא הועמד למשפט ושוחרר לאחר שנתיים. דייוויס כתב ספר זכרונות שכותרתו הייתה "עלייתה ונפילתה של ממשלת הקונפדרציה", שהושלם ב-[[1881]]. בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-19]] הוא החל לעודד מהלכי פיוס, וביקש מאנשי הדרום להיות נאמנים לאיחוד. אנשי הקונפדרציה לשעבר הביעו הערכה לחלקו במלחמה, וראו בו כפטריוט דרומי. הוא היה לגיבור של "העניין האבוד" של הקונפדרציה בדרום שלאחר [[תקופת השיקום]].
בשנת [[1846]] פרצה [[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו]], שדייוויס תמך בה. הוא אף התפטר מבית הנבחרים ביוני אותה שנה והקים חטיבת מתנדבים, "הרובאים של מיסיסיפי", ולקח את הפיקוד עליה. בשנת [[1847]] הוא הצטיין בקרב של בואנה-ויסטה, זכה לשבחים ממפקדו [[זכארי טיילור]], שהועיד לקדמו לדרגת [[בריגדיר גנרל]] (מקביל ל[[דרגות צה"ל|דרגת]] [[תת-אלוף]]) אך דייוויס סירב.
==ראשית חייו==
===רקע משפחתי ולידתו===
ג'פרסון פיניס דייוויס נולד בחווה המשפחתית בפיירוויו קנטקי ב-[[3 ביוני]] [[1808]]. בהזדמנויות מסוימות הוא דיווח על [[1807]] כעל שנת לידתו.{{הערה|[https://www.wikitree.com/wiki/Davis-4 Jefferson Finis Davis (abt. 1808 - 1889), wikitree.com.]}} בבגרותו הוא השמיט את שמו האמצעי, אף על פי שלעתים הוא השתמש באות הראשונה של שמו האמצעי. דייוויס היה הצעיר מבין עשרת ילדיהם של ג'יין (לבית קוק) וסמואל אמורי דייוויס. אחיו הבכור, ג'וזף אמורי דייוויס, היה מבוגר ממנו ב-23 שנים. ג'פרסון דייוויס נקרא על שם מי שכיהן אז כנשיא ארצות הברית, [[תומאס ג'פרסון]] שאביו העריץ. בראשית [[המאה ה-20]] הוקם האתר ההיסטורי Jefferson Davis Monument State Historic Site ליד מקום לידתו.{{הערה|שם=אתר|[https://web.archive.org/web/20130607065835/http://parks.ky.gov/parks/historicsites/jefferson-davis/default.aspx# "Jefferson Davis State Historic Site". Kentucky State Parks. Archived from the original on June 7, 2013.]}} באופן מקרי, [[אברהם לינקולן]] נולד בהודג'נוויל, קנטקי, הנמצאת במרחק של 16 ק"מ מצפון-מזרח לפיירוויו, שמונה חודשים בלבד לאחר דייוויס.
 
הורי אביו של דייוויס נולדו באזור [[סנודוניה]] שבצפון [[ויילס]] והיגרו בנפרד ל[[צפון אמריקה]] בראשית [[המאה ה-18]]. אבותיו מצד אמו היו [[אנגלים]]. לאחר שבתחילה הגיע ל[[פילדלפיה]], התיישב איוון, סבו של דייוויס מצד אביו, בפרובינציית [[ג'ורג'יה]], שהתפתחה בעיקר לאורך החוף. הוא נשא לאישה את האלמנה לידיה אמורי ויליאם שהיו לה שני בנים מנישואיה הקודמים, וב-[[1756]] נולד בנם המשותף, סמואל אמורי דייוויס. סמואל שירת ב[[הצבא הקונטיננטלי|צבא הקונטיננטלי]] במהלך [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]], יחד עם שני אחיו למחצה. ב-[[1783]], לאחר המלחמה, נשא סמואל לאישה את ג'יין קוק, שנולדה ב-[[1759]] לויליאם קוק ולאשתו שרה סימפסון במה שכיום ידוע כמחוז כריסטיאן שבקנטקי. ב-[[1793]] עברה משפחת דייוויס לקנטקי. הם ייסדו קהילה שנקראה "דייוויסבורג" על גבול מחוזות כריסטיאן וטוד, שבסופו של דבר נקראה פיירוויו.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=3Lac2FUSj_oC&lpg=PA49&dq=cannon+ky&pg=PA97&redir_esc=y#v=onepage&q=cannon%20ky&f=false Rennick, Robert M. (1987). Kentucky Place Names. University Press of Kentucky. pp. 97–98.]}}
לאחר שדייוויס פרש מהצבא בשנית, [[מושל (ארצות הברית)|מושל]] מדינת מיסיסיפי מינה אותו להיות ממלא המקום של נציג המדינה בסנאט. בשנת [[1851]] הוא נבחר לתפקיד זה, אך פרש בספטמבר אותה שנה כדי שיוכל להתמודד על תפקיד המושל. בבחירות האלה הוא הפסיד בהפרש של 999 קולות.
===ילדותו===
בתקופת ילדותו של דייוויס העתיקה משפחתו את מקום מגוריה פעמיים. ב-[[1811]] הם עברו לסנט מארי פאריש שב[[לואיזיאנה]] ופחות משנה לאחר מכן למחוז וילקינסון שב[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]. שלושה מאחיו הבוגרים של דייוויס השתתפו ב[[מלחמת 1812]]. ב-[[1813]] החל דייוויס את לימודיו בבית הספר וילקינסון בעיירה הקטנה וודוויל שליד מטע הכותנה המשפחתי. אחיו ג'וזף שימש לג'פרסון כדמות אב ועודד אותו במהלך לימודיו. שנתיים לאחר מכן החל דייוויס את לימודיו בבית הספר ה[[נצרות קתולית|קתולי]] סנט תומאס במנזר סנט רוז, שהופעל על ידי ה[[דומיניקנים]] במחוז וושינגטון שבקנטקי. באותה תקופה היה דייוויס התלמיד ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]] היחידי בבית הספר. ב-[[1818]] הוא שב למיסיסיפי ולמד בג'פרסון קולג' שבעיירה וושינגטון. ב-[[1821]] הוא שב לקנטקי, שם הוא למד באוניברסיטת טרנסילבניה שב[[לקסינגטון]]. ב-[[4 ביולי]] [[1824]] מת אביו של דייוויס כאשר הוא היה בן 16.
===ראשית הקריירה הצבאית===
אחיו ג'וזף דאג שדייוויס יתקבל ל[[האקדמיה הצבאית של ארצות הברית|אקדמיה הצבאית של ארצות הברית]] ובסוף [[1824]] הוא החל את לימודיו בה.{{הערה|[https://archive.org/details/threekentuckypre00hami/page/10 Hamilton, Holman (1978). "Jefferson Davis Before His Presidency". The Three Kentucky Presidents. Lexington: University Press of Kentucky, p. 11.]}} בתקופת הכשרתו שם, הוא הושם ב[[מעצר בית]] על חלקו ב"מהומות משקה הביצים" (Eggnog Riot) ב[[חג המולד]] [[1826]]. בתקרית זו הבריחו הצוערים [[ויסקי]] על תוך האקדמיה כדי להכין את המשקה המסורתי. יותר משליש מצוערי האקדמיה היו מעורבים בתקרית. ביוני [[1828]] סיים דייוויס את הכשרתו במקום ה-23 מבין 33 הצוערים בכיתתו.{{הערה|[https://www.britannica.com/biography/Jefferson-Davis ג'פרסון דייוויס] באתר [[אנציקלופדיה בריטניקה]]}}
 
לאחר סיום הכשרתו הוצב לוטננט משנה דייוויס ב[[רגימנט]] [[חיל רגלים|חיל הרגלים]] הראשון בפורט קרופורד שב[[טריטוריית מישיגן]]. [[זאכרי טיילור]], לימים נשיא ארצות הברית, קיבל שם את הפיקוד זמן קצר לאחר הגעתו של דייוויס בראשית [[1829]]. במרץ [[1832]] שב דייוויס למיסיסיפי לחופשתו הראשונה מאז שהוצב בפורט קרופורד. בעת "מלחמת הנץ השחור" {{אנ| Black Hawk War}} שנערכה באותה שנה הוא עדיין שהה במיסיסיפי, אך באוגוסט הוא שב לבסיסו. בסיום המלחמה הטיל עליו קולונל טיילור ללוות את הלוחם האינדיאני "הנץ השחור" לכלאו. דייוויס עשה מאמצים להגן על הנץ השחור מעיניהם של סקרנים וזה האחרון ציין ב[[אוטוביוגרפיה]] שלו שדייוויס התייחס אליו "באדיבות רבה" וגילה אמפתיה למצבו של המנהיג האינדיאני בשביו.
אף על פי שלא הייתה לו כל משרה ציבורית, המשיך דייוויס לעסוק בפוליטיקה. בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת [[1852]] הוא פעל למען [[פרנקלין פירס]], אשר ניצח בבחירות אלה ומינה את דייוויס לשמש בתור שר המלחמה שלו. בתפקידו זה דייוויס נאם בפני [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] למען מסילת הברזל הטרנס-אמריקאית ואף שכנע את הנשיא [[רכישת גדסדן|לרכוש שטחים בצפון מקסיקו]] להקמת המסילה. כיוון שפירס הפסיד את המינוי הדמוקרטי לבחירות של שנת 1856, דייוויס התמודד בבחירות לסנאט, וזכה להיות נציג מדינת מיסיסיפי בפעם השלישית. באותה תקופה החלו לעלות במדינות הדרום רעיונות על פרישה מהברית בעקבות חיכוכים על רקע נושא ה[[עבדות]], ודייוויס נאם באופן תקיף ונמרץ נגד צעד זה. למרות זאת, משפרשה מדינת מיסיסיפי מהברית, היה זה דייוויס שהכריז על כך בסנאט - והתפטר.
==נישואיו הראשונים ואחריתם==
דייוויס התאהב בשרה נוקס טיילור, בתו של מפקדו בצבא, זאכרי טיילור. השניים ביקשו את רשותו של אביה של שרה להינשא. טיילור סירב, שכן הוא לא איחל לבתו לחוות את חיי אשת קצין בבסיסי הצבא בחזית. ניסיונו של דייוויס הוביל אותו להעריך את התנגדותו של טיילור. הוא נועץ באחיו הבכור ג'וזף, ושניהם החלו לתהות על ערכה של קריירה צבאית. דייוויס התלבט אם להחליט על פרישה מהצבא, אך תשוקתו לשרה הכריעה את הכף וב-[[20 באפריל]] [[1835]] הוא התפטר מהצבא. הוא דאג שב-[[12 במאי]] יישלח בשמו מכתב ל[[מחלקת המלחמה של ארצות הברית|מחלקת המלחמה]] כאשר הוא לא שב מחופשתו, אך הוא לא סיפר דבר לטיילור על כוונתו להתפטר. בניגוד לרצונו של מפקדו לשעבר, הוא נשא ב-[[17 ביוני]] את שרה לאישה ב[[לואיוויל]], קנטקי, והתפטרותו נכנסה לתוקף ב-[[30 ביוני]].{{הערה|[http://www.la-cemeteries.com/Notables/Others/Davis,SarahKnox/Davis,SarahKnox.shtml "Sarah Knox Taylor Davis 1814–1835, Wife of Jefferson Davis". la-cemeteries.com.]}}
 
אחיו הבכור של דייוויס, ג'וזף, היה איש מצליח מאוד ובבעלותו הייתה אחוזת מטעים בשם "אחוזת הוריקן" בשטח של 7.2 קמ"ר שגבלה ב[[מיסיסיפי (נהר)|נהר המיסיסיפי]] ושכנה על [[חצי אי]] 32 ק"מ מדרום לויקסבורג, מיסיסיפי. קרקעות אלו נודעו בשם בריירפילד, על שם היותם מכוסים בשיחים ובסבך יער (באנגלית: brier). בשל רצונו שאחיו הצעיר ורעייתו יהיו בקרבתו, נתן ג'וזף את השימוש בקרקעות לאחיו ג'פרסון, שבסופו של דבר טיפח את האחוזה שם.
לאחר פרישת מדינות הדרום ב-[[1861]] והתפטרותו מהסנאט, מונה דייוויס להיות מייג'ור-ג'נרל (מקביל לדרגת אלוף) בצבא הקונפדרציה החדש. ב-[[9 בפברואר]] אותה שנה הוא נבחר להיות נשיאה הזמני של הקונפדרציה, חרף התנגדותו. בין צעדיו הראשונים היו ניסיונות להגיע להסכמה עם מדינות הצפון על הסדר כלשהו, אך אלה לא צלחו, ו[[מלחמת האזרחים האמריקאית]] פרצה. ב-[[6 בנובמבר]] [[1861]] דייוויס נבחר להיות נשיא ה[[קונפדרציית המדינות של אמריקה|קונפדרציה]] לשש שנים. במשך כל תקופת כהונתו, אשר עברה בצל [[מלחמת האזרחים האמריקאית]], הוא נאלץ להתמודד עם בעיות של חוסר בכוח אדם לצבא הדרום, חוסר במשאבים, וסגן-נשיא ופרלמנט שהתנגדו לו. הוא היה נערץ על חיילי הדרום, וכדברי עיתונאי אחד, הם הלכו לקרב בלי אספקה ובלי נשק, אך עם שמו של ג'פרסון דייוויס.
 
באוגוסט [[1835]] נסעו בני הזוג דרומה לאחוזתה של אחותו של דייוויס, אנה, בלואיזיאנה, שנודעה בשם "חורשת החרובים" (Locust Grove). הם התכוונו לבלות את חודשי הקיץ החמים באזור הכפר הרחק ממישור הנהר המוצף למען בריאותם, אך שניהם לקו ב[[מלריה]] או ב[[קדחת צהובה]]. ב-[[15 בספטמבר]] [[1835]] נפטרה שרה בגיל 21 לאחר שלושה חודשי נישואין בלבד. דייוויס עצמו חלה גם הוא קשות ומשפחתו חששה לחייו. בחודש שלאחר מותה של שרה השתפר אט אט מצב בריאותו, אך הוא נותר חלש.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20100108085225/http://mshistory.k12.ms.us/articles/287/jefferson-davis-1808-1889 Lynda Lasswell Crist. "Jefferson Davis (1808-1889)". Mississippi History Now. Archived from the original on 2010-01-08.]}}
זמן קצר לפני תום המלחמה, ב-[[10 במאי]] [[1865]], נאסר דייוויס בידי כוחות הצפון. הוא שוחרר בערבות, שנאספה על ידי אזרחים בכל רחבי ארצות הברית, שנתיים מאוחר יותר. [[התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית]] מנע ממנו כהונה בכל משרה פדרלית, ולכן הוא נאלץ לפרוש מהפוליטיקה. תחת זאת הוא טייל ברחבי ארצות הברית והעולם. כמו כן, דייוויס שימש כנשיא חברת הביטוח של קרולינה. הוא פרסם שני ספרים על מלחמת האזרחים האמריקאית, כאשר את השני שבהם הוא פרסם כחודש לפני מותו. הלווייתו בשנת [[1889]] הפכה להפגנה המונית של אנשי הדרום.
 
בסוף אותה שנה הפליג דייוויס מניו אורלינס ל[[הוואנה]], [[קובה]], כדי לשקם את מצב בריאותו. לנסיעה זו הצטרף אליו ג'יימס פמברטון, שהיה העבד היחיד בבעלותו באותה עת. את זמנו שם הוא ניצל לסקור את כוחות הצבא ה[[ספרד]]י שם ולשרטט את ביצוריהם. אף על פי שלא הייתה שום עדות שהצביעה על כוונותיו מעבר לעניין כללי, ידעו הרשויות שם שדייוויס היה קצין צבא לשעבר והתרו בו לחדול מתצפיותיו. מתוך שעמום ומתוך תחושה שבריאותו השתפרה, הוא קנה כרטיס לאנייה שהפליגה ל[[ניו יורק]], ומשם המשיך ל[[וושינגטון די. סי.]] וערך ביקור אצל חברו הוותיק לספסל הלימודים, [[ג'ורג' וולאס ג'ונס]]. זמן קצר לאחר מכן הוא שב עם פמברטון למיסיסיפי.
 
במשך כמה שנים לאחר מותה של שרה חי דייוויס חיי התבודדות והוקיר את זכרה. הוא בילה את זמנו בניקוי השטח בבריירפילד ובטיפוח האחוזה, הקדיש זמן ללימוד סוגיות ממשל והיסטוריה וניהל שיחות פרטיות בנושאי פוליטיקה עם אחיו ג'וזף. בראשית [[1836]] רכש דייוויס 16 עבדים. ב-[[1840]] עלה מספר העבדים שבבעלותו ל-40 וב-[[1845]] ל-74. הוא קידם את פמברטון למעמד של משגיח על העבדים בשדות. ב-[[1860]] הגיע מספר העבדים שבבעלותו ל-113.
 
ב-[[1840]] החל דייוויס להיות מעורב בפוליטיקה כאשר הוא נכח בפגישה של [[המפלגה הדמוקרטית]] בוויקסבורג ולהפתעתו הוא נבחר כנציג המפלגה בוועידה המדינתית ב[[ג'קסון (מיסיסיפי)|ג'קסון]]. ב-[[1842]] הוא נכח בוועידה הדמוקרטית וב-[[1843]] הוא היה למועמד המפלגה לבית הנבחרים של מיסיסיפי מטעם מחוז וורן-ויקסבורג. במערכת הבחירות הראשונה שלו הוא נחל הפסד. ב-[[1844]] נשלח דייוויס לוועידת המפלגה בפעם השלישית והעניין שלו בפוליטיקה גבר. הוא נבחר כאחד מששת ה[[חבר האלקטורים|אלקטורים]] ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844|בחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1844]] וסייע במערכת הבחירות ברחבי מיסיסיפי למועמד הדמוקרטי [[ג'יימס פולק]].
 
==נישואיו השניים והקמת משפחה, בחירתו לקונגרס==
[[קובץ:The photographic history of the Civil War - thousands of scenes photographed 1861-65, with text by many special authorities (1911) (14759727081) (cropped).jpg|ממוזער|250px|[[דאגרוטיפ]] של ג'פרסון דייוויס וורינה מיום חתונתם]]
ב-[[1844]] הכיר דייוויס את ורינה בנקס האוול, אז בת 18, שאחיו ג'וזף הזמין לאחוזת הוריקן בחג המולד. היא הייתה נכדתו של [[מושל ניו ג'רזי]], [[ריצ'ארד האוול]]. משפחת אמה הייתה מהדרום ועל בניה נמנו בעלי מטעים מצליחים ממוצא [[סקוטים של אלסטר|אירי-סקוטי]]. תוך חודש מהיכרותם הציע לה האלמן בן ה-35 נישואין והם התארסו על אף חששותיהם הראשונים של הוריה של ורינה בשל גילו המבוגר של דייוויס ועיסוקו בפוליטיקה. ב-[[26 בפברואר]] [[1845]] הם באו בברית הנישואין.{{הערה|1[https://www.encyclopediavirginia.org/Davis_Varina_1826-1906#start_entry "Encyclopedia of Virginia: Varina Howell Davis". Virginia Foundation for the Humanities.]}}
===בחירתו לקונגרס===
באותה תקופה שוכנע דייוויס להציג את מועמדותו ל[[בית הנבחרים של ארצות הברית]] והחל לצבור תמיכה כדי להיבחר. בראשית אוקטובר [[1845]] הוא נסע לוודוויל שבמיסיסיפי כדי לשאת נאום. הוא הקדים את הגעתו לשם כדי לבקר את אמו, אך בהגיעו התבשר שהיא הלכה לעולמה יום קודם לכן. לאחר טקס ההלוויה הוא רכב 64 ק"מ בחזרה לנאצ'ז כדי למסור את ההודעה שם ושב לוודוויל כדי לשאת את נאומו. בבחירות אלו הוא ניצח ונכנס לקונגרס ה-29.{{הערה|שם=וירגיניה|[https://www.encyclopediavirginia.org/Davis_Jefferson_1808-1889 Jefferson Davis at Encyclopedia Virginia (encyclopediavirginia.org)]}}
===ילדיו===
לג'פרסון וורינה דייוויס נולדו שישה ילדים. שלושה מהם מתו בילדותם.{{הערה|[https://featherfoster.wordpress.com/2014/05/01/the-sons-of-jefferson-davis/ Feather Schwartz Foster, The Sons of Varina Davis, May 1, 2014, Presidential History Blog, featherfoster.wordpress.com. ]}}
 
סמואל אמורי, שנולד ב-[[30 ביולי]] [[1852]], נקרא על שם סבו ומת ב-[[30 ביוני]] [[1854]] ממחלה בלתי מזוהה.
 
מרגרט האוול נולדה ב-[[25 בפברואר]] [[1855]] והייתה היחידה מילדיהם של בני הזוג שנישאה והקימה משפחה. היא נישאה לג'ואל אדיסון האייס הבן (1919-1848) ונולדו להם חמישה ילדים. טקס החתונה שלהם נערך בכנסיית סנט לזרוס שב[[ממפיס]] ושכונתה "כנסיית קציני הקונפדרציה". בסוף [[המאה ה-19]] ההם עברו מממפיס ל[[קולורדו ספרינגס]]. מרגרט מתה ב-[[18 ביולי]] [[1909]] בגיל 54.
 
ג'פרסון דייוויס הבן נולד ב-[[16 בינואר]] [[1857]]. הוא מת ב-[[16 באוקטובר]] [[1878]] בגיל 21 מקדחת צהובה שנגרמה ממגפה שהתחוללה בעמק נהר המיסיסיפי שבה נספו 20,000 איש.
 
ג'וזף איוון נולד ב-[[18 באפריל]] [[1859]] ונהרג בתאונה בגיל חמש ב-[[30 באפריל]] [[1864]].
 
ויליאם האוול נולד ב-[[6 בדצמבר]] [[1861]]. הוא נקרא על שם אביה של ורינה ומת מ[[דיפתריה]] ב-[[16 באוקטובר]] [[1872]] בגיל 10.
 
ורינה אנה, שכונתה "ויני", נולדה ב-[[27 ביוני]] [[1864]], חודשים מספר לאחר מות אחיה ג'וזף. היא נודעה כ"בת הקונפדרציה", שכן היא נולדה במהלך המלחמה. לאחר שהוריה סירבו לאשר לה להינשא לבן משפחת תומכי [[התנועה לביטול העבדות]] מהצפון, הוא לא נישאה מעולם לאיש. היא מתה תשע שנים לאחר אביה, ב-[[18 בספטמבר]] [[1898]], בגיל 34.
 
בנוסף לילדיהם אימצו ורינה וג'פרסון דייוויס למשך זמן מסוים את ג'ים לימבר, יתום בן תערובת.
 
בריאותו של דייוויס הייתה רופפת עד יומו האחרון, כולל התקפים חוזרים ונשנים של מלריה, פצעי קרב ממלחמת ארצות הברית-מקסיקו וזיהום כרוני בעיניו שגרם לו לכאבים כאשר נחשף לאור בהיר. הוא גם סבל מ[[העצב המשולש#תסמונות הבאות לידי ביטוי בעצב המשולש|כאב עצבי מן העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia), הפרעה עצבית שגורמת לכאב בפנים.
 
==מלחמת ארצות הברית-מקסיקו==
ב-[[1846]] פרצה [[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו]]. דייוויס הקים [[רגימנט]] מתנדבים, "רגימנט הרובאים הראשון של מיסיסיפי" והיה הקולונל שלו תחת פיקודו של חמו לשעבר, זאכרי טיילור. ב-[[21 ביולי]] הפליג הרגימנט מניו אורלינס ל[[טקסס]]. קולונל דייוויס שאף לחמש את חייליו ברובי "M1841 מיסיסיפי". באותה תקופה היו עדיין [[מוסקט (רובה)|רובי מוסקט]] חלקי קדח הנשק העיקרי של [[חיל הרגלים|חיל הרגלים]] וכל יחידה שהייתה חמושה ברובים כאלה נחשבה כמיוחדת. הנשיא [[ג'יימס פולק]] הבטיח לדייוויס את הרובים אם הוא יישאר בקונגרס מספיק זמן כדי להשתתף בהצבעה חשובה על חוק מיסוי שהיה חשוב לו. לכך התנגד הגנרל [[וינפילד סקוט]] על רקע טענתו שכלי הנשק לא נבחנו במידה מספקת. דייוויס התעקש והזכיר לנשיא פולק את הבטחתו. הרגימנט חומש ברובים, שהייתה להם השפעה משמעותית בקרב. הרגימנט של דייוויס נודע "רגימנט הרובאים של מיסיסיפי" בשל היותו הראשון שצויד באופן מלא ברובים אלו. פרשה זו הייתה תחילתה של איבה ארוכת שנים בין דייוויס לבין סקוט.{{הערה|[https://amhistory.si.edu/militaryhistory/collection/object.asp?ID=647 Mississippi Rifle - article on the rifle from the National Museum of American History]}}
 
בספטמבר [[1846]] השתתף דייוויס ב[[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו#מהלכים ראשונים|קרב מונטריי]], בו הוא הוביל תקיפה מוצלחת על מבצר לה טנריה. ב-[[28 באוקטובר]] הוא התפטר מחברותו בבית הנבחרים.{{הערה|[https://chroniclingamerica.loc.gov/lccn/sn86053972/1846-10-28/ed-1/seq-3/print/image_681x647_from_273,1447_to_1456,2573/ "Chronicling America – The Library of Congress". chroniclingamerica.loc.gov.]}}{{הערה|[https://chroniclingamerica.loc.gov/lccn/sn83016954/1846-11-07/ed-1/seq-3/print/image_681x647_from_1127,6616_to_2225,7660/ The Port-Gibson correspondent. (volume) (Port Gibson, Miss.) 1833-1848, November 07, 1846, Image 3]}} ב-[[22 בפברואר]] [[1847]] הוא לחם בגבורה ב[[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו#המשך המלחמה|קרב בואנה ויסטה]], בו הוא ספג ירייה ברגלו ופונה משם בבטחה על ידי רוברט ה. צילטון.{{הערה|[https://almostchosenpeople.wordpress.com/2010/03/31/jefferson-davis-hero-of-buena-vista/ Jefferson Davis-Hero of Buena Vista, Almost Chosen People, March 31, 2010]}} בהכירו בגבורתו וביוזמתו של דייוויס, אמר עליו הנשיא טיילור, "בתי, אדוני, התברכה בחוש שיפוטי טוב יותר כלפי אנשים בהשוואה אלי".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=P2sc0AFYdsoC&pg=PA31&lpg=PA31&dq=Taylor+is+reputed+to+have+said,+%22My+daughter,+sir,+was+a+better+judge+of+men+than+I+was.%22&source=bl&ots=WPtJbloCnb&sig=ACfU3U3rf7Q9uLi8JaqrWUf1nk-dYPjf8w&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjy9_fkq-XlAhXTUhUIHTjqBVEQ6AEwAHoECAcQAQ#v=onepage&q=Taylor%20is%20reputed%20to%20have%20said%2C%20%22My%20daughter%2C%20sir%2C%20was%20a%20better%20judge%20of%20men%20than%20I%20was.%22&f=false Jefferson Davis - Leaders of the Civil War era, Infobase Publishing, 2009, p. 31.]}} ב-[[17 במאי]] הציע הנשיא פולק לדייוויס מינוי פדרלי לדרגת [[בריגדיר גנרל]] ופיקוד על [[בריגדה|בריגדת]] [[מיליציה]]. דייוויס דחה את המינוי בטענה ש[[חוקת ארצות הברית]] מוסרת את הסמכות למינוי קציני מיליציה ל[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] ולא לממשל הפדרלי.{{הערה|[https://americanhistory.si.edu/collections/search/object/nmah_414665 Mississippi Rifle, National Museum of American History]}}
 
==שובו לפוליטיקה==
===סנאטור===
[[קובץ:Jefferson Davis 1847.jpg|ממוזער|250px|ג'פרסון דייוויס בתמונה משנת 1847]]
כהוקרה לשירותו של דייוויס במלחמה מינה אותו [[מושל מיסיסיפי]], [[אלברט ג. בראון]], לכהן כחבר [[סנאט ארצות הברית]] מטעם מיסיסיפי, במקומו של הסנאטור הדמוקרט [[ג'סי ספייט]] שמת ב-[[14 במאי]] [[1847]]. דייוויס, שגם הוא היה דמוקרט, החל את כהונתו הזמנית ב-[[5 בדצמבר]] ובינואר [[1848]] הוא נבחר על ידי בית המחוקקים של מיסיסיפי כדי לכהן במשך שנתיים נוספות. בדצמבר מונה דייוויס כנגיד [[סמית'סוניאן|מכון סמית'סוניאן]].{{הערה|שם=קונגרס|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=D000113 ג'פרסון דייוויס] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]] {{אנגלית}}}}
 
ב-[[1848]] הציע דייוויס תיקון (הראשון מבין כמה) ל[[הסכם גואדלופה אידלגו]] שיספח את רוב צפון-מזרחה של מקסיקו, אך ההצבעה כשלה ברוב של 44 מתנגדים מול 11 תומכים. אנשי הדרום רצו להרחיב את הטריטוריה שהוחזקה על ידי מקסיקו כאזור בו תותר העבדות.{{הערה|[https://constitutioncenter.org/blog/the-war-that-triggered-the-civil-war Scott Bomboy, The war that triggered the Civil War, constitutioncenter.org, May 16, 2012.]}} בנוגע ל[[קובה]], הכריז דייוויס "שהיא חייבת להיות בידינו" כדי "להגדיל את מספר מחוזות הבחירה שבהן מותר העבדות". הוא גם היא מודאג בנוגע להשלכות הביטחוניות של הנוכחות הספרדית בקרבת חופיה של [[פלורידה]].{{הערה|[https://www.economist.com/blogs/democracyinamerica/2011/04/small_government_then_and_now Small government, then and now, The Economist, Apr 8th 2011.]}}
 
קבוצה של מהפכנים קובנים בהנהגתו של ההרפתקן ה[[ונצואלה|ונצואלי]] נרקיסו לופז, התכוונה לשחרר את קובה מהשלטון הספרדי בכוח הזרוע. בחפשם מפקד צבאי למשלחת [[פיליבסטר#מקור השם|שכירי חרב]], הם הציעו את התפקיד קודם כל לגנרל ויליאם ג. וורת', אך זה מת לפני שהגיע לידי החלטה. בקיץ [[1879]] ביקר לופז את דייוויס וביקש ממנו לפקד על המשלחת. הוא הציע לו תשלום מידי של 100,000 [[דולר אמריקני|דולר]] (2 מיליון דולר בערכים של 2013), בנוסף לסכום זהה כאשר קובה תשוחרר. דייוויס דחה את ההצעה, באומרו שאין זה עולה בקנה אחד עם חובתו כסנאטור. כאשר נשאל אם הוא ממליץ על מישהו אחר, הציע דייוויס את [[רוברט אדוארד לי]], אז [[מייג'ור]] בצבא שהוצב אז ב[[בולטימור]]. לופז פנה ללי שגם הוא דחה את ההצעה מתוך מחויבותו לתפקידו.{{הערה|[http://www.latinamericanstudies.org/articles/Mississippi-Winter-02.pdf Antonio Rafael de la Cova, The Taylor Administration Versus Mississippi Sovereignty: The Round Island Expedition of 1849, The Journal of Mississipi History, Volume LXJI, NQ4 Winter 2000, p. 298.]}}
 
ב-[[3 בדצמבר]] [[1849]] בחר הסנאט בדייוויס ליושב ראש [[ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט של ארצות הברית|ועדת הכוחות המזוינים]]. ב-[[29 בדצמבר]] הוא נבחר על ידי בית המחוקקים של מיסיסיפי לתקופת כהונה מלאה של שש שנים בסנאט, כפי שהחוקה אפשרה אז. בכל אופן, בספטמבר [[1851]] הוא התפטר כדי להתמודד על משרת מושל מיסיסיפי במערכת בחירות שהנושא העיקרי בה הייתה [[פשרת 1850]], שאליה הוא התנגד.{{הערה|שם=קונגרס}} בבחירות הוא הובס על ידי עמיתו הסנאטור [[הנרי ס. פוט]], בהפרש של 999 קולות.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?redir_esc=y&hl=iw&id=-MoGAQAAIAAJ&dq=henry+s+foote+1851&pg=PA111&sig=ACfU3U1wkRZMv4LnZ8VTKjFcXkMUavsDNg&focus=searchwithinvolume&q=999 Rowland, Dunbar (1912). The Official and Statistical Register of the State of Mississippi. Mississippi Department of Archives and History. Nashville, Tennessee: Press of Brandon Printing Company. p.66.]}} כשהוא נטול משרה ציבורית, המשיך דייוויס בפעילותו הפוליטית. הוא לקח חלק בוועידת [[זכויות המדינות בארצות הברית|זכויות המדינות]] שהתכנסה ב[[ג'קסון (מיסיסיפי)|ג'קסון]] בינואר [[1852]]. בשבועות שלפני [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1852|הבחירות לנשיאות ארצות הברית של 1852]] הוא ניהל את מערכת הבחירות בכמה מדינות דרומיות עבור המועמדים הדמוקרטים [[פרנקלין פירס]] ו[[ויליאם רופוס קינג]].
 
===מזכיר המלחמה===
[[קובץ:Jefferson Davis 1853 daguerreotype-restored.png|ממוזער|250px|ג'פרסון דייוויס בתמונה משנת 1853]]
ב-[[1853]], לאחר בחירתו לנשיאות, מינה [[פרנקלין פירס]] את דייוויס ל[[מזכיר המלחמה של ארצות הברית|מזכיר המלחמה]].{{הערה|שם=קונגרס}} בתפקידו זה החל דייוויס את הסקרים לקראת סלילתה של מסילת הברזל הפסיפית כדי לבחון כמה נתיבים אפשריים למסילת הברזל הטרנס-יבשתית.{{הערה|[http://www.let.rug.nl/usa/essays/1801-1900/the-iron-horse/conflicting-personal-interests.php Marieke Van Ophem, The Iron Horse - The Impact Of The Railroads On 19th Century American Society, Conflicting Personal Interests]}} בדצמבר אותה שנה הוא קידם את [[רכישת גדסדן]] שבמסגרתה נרכשו ממקסיקו השטחים המהווים כיום את דרום [[אריזונה]].{{הערה|[https://constitutioncenter.org/blog/the-gadsden-purchase-and-a-failed-attempt-at-a-southern-railroad The Gadsden Purchase and a failed attempt at a southern railroad, constitutioncenter.org, December 30, 2018.]}} הוא ראה את גודלו של הצבא הסדיר כבלתי מספיק למילוי משימותיו וטען שיש להגדיל את המשכורות, צעד שלא בוצע כבר 25 שנים. הקונגרס הסכים להגדיל את סולם השכר. הם גם אישרו הוספת ארבעה רגימנטים, שהגדילו את כוח האדם של הצבא מכ-11,000 לכ-15,000 איש. דייוויס גם דאג להרחבת השימוש ברובים שהוכחו כיעילים במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. כתוצאה מכך, הן המוראל והן יכולותיו של הצבא השתפרו. דייוויס היה מעורב בעבודות הציבוריות כאשר הנשיא פריס הפקיד בידיו את האחריות על בניית [[אמת מים|אמת המים]] לאספקת המים לוושינגטון הבירה והרחבתה של העיר, שני מיזמים שהוא ניהל באופן ישיר.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=j05vwNRXi-0C&pg=PA278&lpg=PA278&dq=Washington+Aqueduct+Jefferson+Davis&source=bl&ots=HFpnoYbBVI&sig=ACfU3U3rOxGIJe52Idx-5FAxGK5Oq-WvRA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjqqdv7xeXlAhWEQUEAHa8ZAPUQ6AEwAnoECAcQAQ#v=onepage&q=Washington%20Aqueduct%20Jefferson%20Davis&f=false William J. Cooper, Jefferson Davis, American, Knopf Doubleday Publishing Group, 2010, p. 278.]}} ממשל פירס סיים את תפקידו כאשר הנשיא פירס הפסיד בבחירות המקדימות מול [[ג'יימס ביוקנן]]. תקופת כהונתו של דייוויס הסתיימה יחד עם זו של פירס, כך שהוא התמודד שוב על מושב בסנאט וב-[[8 במרץ]] [[1857]] הוא החל שוב את כהונתו שם.{{הערה|שם=קונגרס}}
 
===שובו לסנאט===
ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19]] התגברו המתחים בין הצפון והדרום על רקע שורה של נושאים, כולל סוגיית העבדות. "הצעת וילמוט", שהוצגה ב-[[1846]], תרמה להגברת מתחים אלו.{{הערה|[http://blueandgraytrail.com/event/Wilmot_Proviso Wilmot Proviso, Civil War Encyclopedia, blueandgraytrail.com.]}} אם היא הייתה מתקבלת, הייתה נאסרת העבדות בכל השטחים שהועברו ממקסיקו. [[פשרת 1850]] יצרה הפוגה זמנית,{{הערה|[https://www.ourdocuments.gov/doc.php?flash=true&doc=27 Compromise of 1850, www.ourdocuments.gov]}} אך [[פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד]] שהוכרע ב-[[1857]] על ידי [[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]], האיץ את הוויכוח הציבורי.{{הערה|[[s:en:The New International Encyclopædia/Dred Scott Case|Dred Scott Case]] in New International Encyclopedia. 1905.}} [[נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית|נשיא בית המשפט העליון]], [[רוג'ר טוני]] קבע ש[[פשרת מיזורי]] הייתה בלתי חוקתית ושל[[אפרו-אמריקאים]] אין זכות עמידה כאזרחים על פי החוקה. אנשי הצפון זעמו ויותר ויותר החלו אנשי הדרום לדבר על פרישה מהאיחוד.
 
כהונתו המחודשת של דייוויס בסנאט הופרעה בראשית [[1858]] כתוצאה ממחלה שהחלה כ[[הצטננות]] קשה שסיכנה אותו באובדן עינו השמאלית. הוא נאלץ להישאר בחדר חשוך במשך ארבעה שבועות. את קיץ אותה שנה הוא בילה ב[[פורטלנד (מיין)|פורטלנד]], [[מיין]]. ב[[יום העצמאות (ארצות הברית)|יום העצמאות]] הוא נשא נאום נגד הפרישה על סיפונה של ספינה ליד [[בוסטון]]. ב-[[11 באוקטובר]] הוא שוב האיץ לשמור על שלמות האיחוד בנאום שנשא באולם פניול שבבוסטון ושב לסנאט מיד לאחר מכן.{{הערה|[http://www.newenglandhistoricalsociety.com/mother-anns-work-lot-embarrassing-ghosts-visited-shakers/ Jefferson Davis in New England – The Unlikely Campaign, New England Historical Society.]}}
 
כפי שהוא הסביר בספר זכרונותיו "עלייתה ונפילתה של ממשלת הקונפדרציה", האמין דייוויס שכל מדינה היא ריבונית ושיש לה זכות בלתי ניתנת לערעור לפרוש מן האיחוד. באותה עת הוא יעץ לעמיתיו מהדרום להשהות את הפרישה, שכן הוא לא היה סבור שהצפון יסכים ליישום זכות הפרישה בדרכי שלום. כמי ששירת כמזכיר המלחמה תחת הנשיא פירס, הוא גם ידע שהדרום סבל ממחסור במשאבים צבאיים וימיים הנחוצים להגנה בעת מלחמה. בכל אופן, לאחר בחירתו של [[אברהם לינקולן]] לנשיאות ב-[[1860]] החל המצב להסלים. ב-[[20 בדצמבר]] [[1860]] אימצה [[קרוליינה הדרומית]] חוק לפרישה וב-[[9 בינואר]] [[1861]] הלכה אחריה מיסיסיפי. דייוויס צפה זאת מראש, אך המתין עד שקיבל את ההודעה הרשמית. ב-[[21 בינואר]], היום שאותו הוא כינה "היום העצוב ביותר בחיי", הוא נשא נאום פרידה בסנאט, התפטר מתפקידו ושב למיסיסיפי.{{הערה|[https://www.nps.gov/bost/the-anti-secessionist-jefferson-davis.htm The Anti-Secessionist Jefferson Davis, National Park Service.]}}
 
==נשיא הקונפדרציה==
[[קובץ:1861 Davis Inaugural.jpg|ממוזער|250px|טקס ההשבעה של ג'פרסון דייוויס כנשיא הקונפדרציה על מדרגות בניין הקפיטול של [[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]], [[אלבמה]], 18 בפברואר 1861]]
מתוך ציפייה לקריאה לדגל מאז פרישתה של מיסיסיפי, שלח דייוויס [[מברק]] למושל [[ג'ון ג. פטוס]], "חשוב על כל תפקיד שמיסיסיפי צריכה שאמלא והצב אותי בו".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=YVmMGIDWz60C&pg=PA202&lpg=PA202&dq=Judge+what+Mississippi+requires+of+me+and+place+me+accordingly&source=bl&ots=8tkg5ThpPt&sig=ACfU3U2bjL7paEJin0mgTOtdkbMLR8Pxog&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiXpcys3uflAhUiQEEAHSqzDRkQ6AEwAHoECAkQAQ#v=onepage&q=Judge%20what%20Mississippi%20requires%20of%20me%20and%20place%20me%20accordingly&f=false Donald A. Walbrecht Ph. D. Hessian John: Army Surgeon in the Pioneer West (1850s), Xlibris Corporation, 2011, p. 202.]}} ב-[[23 בינואר]] [[1861]] מינה פטוס את דייוויס כ[[מייג'ור גנרל]] ב[[ארמיית מיסיסיפי]].{{הערה|[https://archive.org/details/threekentuckypre00hami/page/42 Hamilton, Holman (1978). "Jefferson Davis Before His Presidency". The Three Kentucky Presidents. Lexington: University Press of Kentucky, p. 43.]}} ב-[[9 בפברואר]] התכנסה ועידה חוקתית ב[[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]], [[אלבמה]] ושקלה את מועמדותם של דייוויס ושל [[רוברט טומבס]] מג'ורג'יה כמועמדים אפשריים לנשיאות. דייוויס, שזכה לתמיכה משש מתוך שבע מדינות, זכה בקלות.{{הערה|[https://archive.org/details/concisedictionar00voor/page/682 Voorhees, David William; Bok, H. Abigail, eds. (1983). Concise Dictionary of American History. New York: Charles Scribner's Sons. P. 683.]}} הוא נתפס כ"אלוף חברת העבדות וכמגלם הערכים של מעמד בעלי המטעים", ונבחר כנשיא הזמני של [[קונפדרציית המדינות של אמריקה|הקונפדרציה]].{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=d9N1DwAAQBAJ&pg=PR19&lpg=PR19&dq=champion+of+a+slave+society+and+embodied+the+values+of+the+planter+class&source=bl&ots=i3VjLby3TM&sig=ACfU3U1qki8pZ-ULOLaZY1jUBYljET-a6w&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjEqsmS7OflAhUPTsAKHdZlCi0Q6AEwAHoECAkQAQ#v=onepage&q=champion%20of%20a%20slave%20society%20and%20embodied%20the%20values%20of%20the%20planter%20class&f=false Derek R. King, The Life and Times of Clyde Kennard, Lulu.com, 2018, p. xix.]}} ב-[[18 בפברואר]] [[1861]] הוא הושבע.{{הערה|[https://archive.org/stream/inauguraladdress00conf#page/n1/mode/2up "Inaugural Address of President Davis". Montgomery, Alabama: Shorter and Reid, Printers. February 18, 1861. ]}} [[אלכסנדר סטפנס]] נבחר כסגנו, אך השניים נטרו איבה זה לזה באופן תמידי.{{הערה|[http://blueandgraytrail.com/event/Alexander_Stephens Georgia's Historic High Country Travel Association (January 25, 2009). "Alexander Stephens". Georgia's Blue and Gray Trail.]}}
 
דייוויס היה הבחירה הראשונה לתפקיד בשל הישגיו הפוליטיים והצבאיים. הוא רצה לשרת כמפקד העליון של צבאות הקונפדרציה, אך הוא ציין שימלא כל תפקיד שיידרש ממנו. בהמשך כתבה רעייתו ורינה שכאשר הוא קיבל את הידיעה שהוא נבחר לנשיאות, "תוך כדי קריאת מברק זה הוא נראה כה עצוב עד שחששתי שצרה פקדה את משפחתנו".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=D1YfPjRCucQC&pg=PA149&lpg=PA149&dq=Reading+that+telegram+he+looked+so+grieved+that+I+feared+some+evil+had+befallen+our+family&source=bl&ots=TWRtWuQ0ap&sig=ACfU3U0R9hWadYlNEIgEJMZUdBMTQ-TJbw&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiSsbzj7uflAhVIQUEAHdQGAS8Q6AEwAXoECAkQAQ#v=onepage&q=Reading%20that%20telegram%20he%20looked%20so%20grieved%20that%20I%20feared%20some%20evil%20had%20befallen%20our%20family&f=false Marc R. Matrana, Lost Plantations of the South, Univ. Press of Mississippi, 2009, p. 149.]}}
 
כמה מבצרים שהיו בשטחי הקונפדרציה נותרו בידי האיחוד. דייוויס שלח נציגים לוושינגטון עם הצעה לשלם על כל רכוש פדרלי הניצב על אדמת הדרום, בנוסף לחלקו של הדרום בחוב הלאומי, אך לינקולן סירב להיפגש עם הנציגים. כמה דיונים בלתי רשמיים כן נערכו עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] [[ויליאם סיוארד]] בתיווכו של שופט בית המשפט העליון, ג'ון א. קמפבל, שמאוחר יותר התפטר מתפקידו, שכן הוא היה מאלבמה. סיוארד רמז ש[[פורט סאמטר]] יפונה, אך לא נתן לכך ערובות.
 
ב-[[1 במרץ]] [[1861]] מינה דייוויס את גנרל [[פ.ג.ט. בורגארד]] לפקד על כוחות [[צבא הקונפדרציה]] בסביבת [[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)|צ'ארלסטון]], [[קרוליינה הדרומית]], שם התכוננו בכירי המדינה להשתלט על פורט סאמטר. בורגארד היה אמור להכין את כוחותיו אך להמתין לפקודות לתקיפת המבצר. בתוך המבצר השאלה לא נסובה סביב שיקולים גאופוליטיים, אלא בשאלת ההישרדות. המזון שברשותם היה אמור לאזול ב-15 בחודש. [[חיל מצב|חיל המצב]] של האיחוד כלל שישה קצינים ו-127 חיילים תחת פיקודו של [[מייג'ור]] [[רוברט אנדרסון]]. על חיילי הכוח נמנה אגדת ה[[בייסבול]], ולימים [[מייג'ור גנרל]] אבנר דאבלדיי. מפתיעה יותר הייתה נוכחותו של קצין מצבא האיחוד ששמו היה ג'פרסון ס. דייוויס. במשך שנות המלחמה הוא ספג לעג על שמו, אך נאמנותו לאיחוד לא הוטלה בספק. הנשיא החדש, אברהם לינקולן, שלא שאף ליזום מעשי אלימות, הודיע למושל קרוליינה הדרומית, פיקנס, שהוא משגר צי קטן של ספינות מבסיס הצי בניו יורק כדי לחדש את האספקה, אך לא לתגבר את הכוחות בפורט פיקנס שבפלורידה ואת פורט סאמטר, אך הוא לא יידע על כוונתו זו את דייוויס. מבחינתו של לינקולן, דייוויס, כמנהיג התקוממות, היה חסר כל מעמד רשמי. ניהול מגעים אתו היה מעניק לגיטימיות למרד. העובדה שפורט סאמטר היה נחלה של ארצות הברית הריבונית, הייתה הסיבה להחזקתו של חיל המצב במבצר. הוא הודיע לפיקנס שכוח האספקה לא ינחית כוחות או כלי נשק, אלא אם כן הוא יותקף. בסופו של דבר, עם התקרבותם של ספינות האספקה לנמל צ'ארלסטון, החלה הפגזה וצוותי הספינות צפו במחזה במרחק של 16 ק"מ בים.
 
כעת ניצב דייוויס מול ההחלטה הגורלית ביותר בקריירה שלו: למנוע את תגבור פורט סאמטר או לאפשר אותו. יחד עם חברי הקבינט שלו הוא החליט לדרוש שחיל המצב הפדרלי ייכנע, ואם יסרב, להשתמש בכוח כדי למנוע תגבור לפני הגעת הצי. אנדרסון לא נכנע. באישורו של דייוויס, החל בורגארד את [[קרב פורט סאמטר|הרעשת המבצר]] עם עלות השחר ב-[[12 באפריל]]. כוחות הקונפדרציה המשיכו את הרעשת המבצר עד כניעתו יומיים לאחר מכן. איש לא נהרג בדו-קרב הארטילרי, אך משמעות התקפת בסיס אמריקאי הייתה שהלחימה החלה. הנשיא לינקולן הורה ל-75,000 אנשי מיליציה לצעוד דרומה כדי לתפוס מחדש את רכוש הממשלה. הן בצפון והן בדרום החלו להתקיים הפגנות בהן דרשו המפגינים לפתוח במלחמה. [[מלחמת האזרחים של ארצות הברית]] החלה.{{הערה|[http://blueandgraytrail.com/event/Fort_Sumter Fort Sumter, blueandgraytrail.com]}}
===הדאגה למאמץ המלחמתי===
במאי [[1861]], עם הצטרפותה של [[וירג'יניה]] לקונפדרציה, העביר דייוויס את ממשלתו ל[[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]].{{הערה|[https://www.battlefields.org/learn/articles/capital-cities-confederacy Capital Cities of the Confederacy, www.battlefields.org]}} בהמשך החודש הוא ומשפחתו השתכנו שם במה שנקרא "הבית הלבן של הקונפדרציה".{{הערה|[https://www.nps.gov/nr/travel/richmond/WhiteHouse_of_theConfederacy.html White House of the Confederacy, National Park Service]}} לאחר שכיהן כנשיא זמני מאז פברואר, נבחר דייוויס ב-[[6 בנובמבר]] לתקופת כהונה מלאה של שש שנים, וב-[[22 בפברואר]] [[1862]] הוא הושבע.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20130828221709/http://www.history.com/this-day-in-history/jefferson-davis-elected "Jefferson Davis elected president of the Confederacy". This Day in History. History Channel. Archived from the original on 28 August 2013.]}}
 
בפרוץ המלחמה, כמעט 21 מיליון חיו במדינות הצפון, בהשוואה ל-9 מיליון בדרום.{{הערה|[https://www2.census.gov/library/publications/decennial/1860/population/1860a-02.pdf?# 1860 Census: Population of the United States]}} בעוד שאוכלוסיית הצפון הייתה כמעט כולה לבנה, בדרום חיה אוכלוסייה עצומה של עבדים שחורים ו[[אנשים של צבע|בני תערובת]]. בעוד שאלו האחרונים היו חופשיים, הגיוס לצבא הייתה זכותם של גברים לבנים בלבד. דרומיים רבים היו אחוזי אימה מהאפשרות שגברים שחורים יאחזו בכלי נשק. למעט גברים זקנים ונערים, מספר הגברים הלבנים שיכלו לשרת בצבא היה פחות משני מיליון. מעמסה נוספת הייתה הצורך לפקח על כמעט ארבעה מיליון עבדים שחורים, שכן לא היה כל אמון ביניהם לבין בעליהם. לרשות הצפון עמדה יכולת תעשייתית רחבה בהשוואה לזו של הדרום. בצפון נבנו כמעט כל ה[[קטר (רכבת)|קטרים]], [[אוניית קיטור|אניות הקיטור]] והמכונות התעשייתיות ורשת הרכבות שלו הייתה נרחבת ומפותחת יותר. כמעט כל מאגרי התחמושת היו בצפון, בעוד שמרכיבים קריטיים לייצור [[אבק שרפה]] היו במשורה בדרום.
 
רוב מסילות הברזל בדרום היו מסילות מסוג פשוט שתוכנן לשאת את חבילות הכותנה הגדולות אל נמלי הנהרות בעונת הקטיף. רובן של מסילות אלו לא היו מקושרות למסילות אחרות, ובכך הפכה הובלת מטענים לקשה מאוד. בעוד שלרשות האיחוד עמד צי גדול, הצי החדש של הקונפדרציה החזיק רק בכמה ספינות שנלקחו בשבי או נבנו לאחרונה. אלו הועילו מאוד, אך בסופו של דבר הוטבעו או ננטשו ככל שהצי של האיחוד שלט על יותר נהרות ונמלים. פשיטות על ספינות של הצפון במימי [[האוקיאנוס האטלנטי]] גרמו לנזק עצום ואילצו את ספינות האיחוד למצוא מקלט בנמלים בטוחים. עם זאת, הסגר הימי של הצפון על הדרום גרם להברחת הסחורות להיות מסובכת ויקרה. באופן אירוני, מבריחים אלו לא סיפקו כמויות משמעותיות של ציוד לחימה שצבא הדרום היה זקוק לו נואשות, אלא מוצרי מותרות מאירופה שהיוו הקלה מתנאי המלחמה הקשים.
 
ביוני [[1862]] נאלץ דייוויס למנות את הגנרל [[רוברט אדוארד לי]] כדי להחליף את [[ג'וזף א' ג'ונסטון]] הפצוע בפיקוד על ארמית וירג'יניה הצפונית, הכוח העיקרי של הקונפדרציה בזירה המזרחית. בדצמבר ערך דייוויס סיור בארמיות של הקונפדרציה ב[[הזירה המערבית במלחמת האזרחים האמריקנית|זירה המערבית]]. סביבו היה מעגל מצומצם מאוד של יועצים צבאיים. לרוב הוא קיבל את ההחלטות האסטרטגיות המרכזיות בעצמו, אף על פי שהוא התייחס בכבוד להשקפותיו של לי. על בסיס הנתונים של מצב האספקה המוגבלת של הדרום בהשוואה לזו של הדרום, החליט דייוויס שהלחימה של כוחות הקונפדרציה תתרכז בעיקר על הגנה אסטרטגית. הוא המשיך לנקוט בגישה זו לכל אורך המלחמה והקדיש תשומת לב מיוחדת להגנת בירתו ריצ'מונד. הוא אישר את המתקפות האסטרטגיות של לי כאשר הוא חש שהצלחתן תזעזע את הביטחון העצמי של הצפון ותגרום לשמירה על השקט באותה גזרה. עם זאת, המערכות המעטות שבהן פלשו כוחות הקונפדרציה אל הצפון נחלו תבוסה. [[קרב אנטיאטם]] העקוב מדם שהתנהל ב[[מרילנד]] והפלישה לקנטקי (שניהם ב-1862), סחטו את כוחותיהם של אנשים שלא היה להם תחליף ושל קצינים מוכשרים. המתקפה הסופית שהובילה למרחץ הדמים בן שלושת הימים ב[[קרב גטיסברג]] ב-[[1863]], פגעה בכוחו של הדרום עוד יותר.
===הממשל והקבינט===
[[קובץ:ConfederateCabinet.jpg|ממוזער|250px|הקבינט הראשון של הקונפדרציה. משמאל לימין: [[יהודה פיליפ בנימין]], [[סטפן מלורי]], [[כריסטופר ממינגר]], [[אלכסנדר סטפנס]], [[ל'רוי פופ ווקר]], ג'פרסון דייוויס, [[ג'ון רייגן]], [[רוברט טומבס]].]]
כנשיא הזמני של הקונפדרציה בשנת [[1861]] הרכיב דייוויס את הקבינט הראשון שלו. [[רוברט טומבס]] מ[[ג'ורג'יה]] היה מזכיר המדינה הראשון,{{הערה|שם=טומבס|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=T000313 רוברט טומבס] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}} ו[[כריסטופר ממינגר]] מ[[קרוליינה הדרומית]] היה מזכיר האוצר.{{הערה|שם=ממינגר|[https://www.ncpedia.org/biography/memminger-christopher Christopher Memminger at South Carolina Encyclopedia (scencyclopedia.org)]}} [[ל'רוי פופ ווקר]] מ[[אלבמה]] מונה למזכיר המלחמה, לאחר שהומלץ לתפקיד על ידי קלמנט קליי וויליאם יאנסי (שניהם דחו הצעות לשמש כחברי קבינט בעצמם).{{הערה|שם=ווקר|[https://web.archive.org/web/20110808161855/http://www.csawardept.com/history/Cabinet/LPWalker/index.html "Leroy Pope Walker". The Confederate War Department. Archived from the original on 2011-08-08.]}} [[ג'ון רייגן]] מ[[טקסס]] היה האחראי על הדואר.{{הערה|שם=רייגן|http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=r000098 ג'ון רייגן] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}} [[יהודה פיליפ בנימין]] היה התובע הכללי.{{הערה|שם=בנימין|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=B000365 יהודה בנימין] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}} אף על פי שמינויו של [[סטפן מלורי]] לא הוגש על ידי נציגות מדינתו, [[פלורידה]], דייוויס עמד על כך שהוא האדם הטוב ביותר לתפקיד מזכיר הצי ובסופו של דבר אושר מינויו.{{הערה|שם=מלורי|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=M000084 סטפן מלורי] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}}
 
מאז ייסוד הקונפדרציה, בין שאר השיקולים בנוגע לזכויות המדינות, אחד הגורמים לבחירותיו של דייוויס לחברי הקבינט היה ייצוג מגוון של אישים מהמדינות השונות. הוא היה תלוי בין השאר בהמלצותיהם של חברי קונגרס ואישים בולטים אחרים. גישה זו סייעה לשמור על יחסים טובים בין [[רשות מבצעת|הזרוע המבצעת]] ל[[רשות מחוקקת|זרוע המחוקקת]]. מאידך זה גרם גם לתלונות מיותר ויותר מדינות, שכן מדינות נוספות הצטרפו לקונפדרציה ומספר המדינות החברות עלה על מספר המושבים בקבינט.
 
עם התקדמות המלחמה גברה חוסר שביעות רצון זו ובוצעו חילופי גברי תכופים באיוש התפקידים בקבינט. טומבס, ששאף בעצמו לכס הנשיאות, היה מתוסכל וכמה חודשים לאחר מינויו הוא התפטר והתגייס לצבא.{{הערה|שם=טומבס}} ב-[[25 ביולי]] [[1861]] הוא הוחלף בתפקיד מזכיר המדינה על ידי [[רוברט מ. ט. האנטר]].{{הערה|שם=האנטר|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=H000988 רוברט האנטר] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}} ב-[[17 בספטמבר]] התפטר ווקר מתפקידו כמזכיר המלחמה על רקע עימות עם דייוויס, שפיקפק באופן ניהול המלחמה על ידו והציע לו לשקול קבלת משרה אחרת. ווקר ביקש וקיבל פיקוד על הכוחות באלבמה.{{הערה|שם=ווקר}} בנימין עזב את משרת התובע הכללי כדי להחליפו ו[[תומאס בראג]] מ[[קרוליינה הצפונית]] (אחיו של הגנרל [[ברקסטון בראג]]) החליף את בנימין בתפקיד התובע הכללי.{{הערה|שם=בנימין}}{{הערה|שם=בראג|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=B000759 תומאס בראג] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}}
 
בעקבות הבחירות לנשיאות הקונפדרציה שנערכו בנובמבר 1861, הכריז דייוויס על הקמתו של הקבינט הקבוע במרץ [[1862]]. בנימין החליף תפקיד שוב ומונה למזכיר המדינה.{{הערה|שם=בנימין}} [[ג'ורג' ו. רנדולף]] מוירג'יניה מונה כמזכיר המלחמה.{{הערה|שם=רנדולף|[https://www.encyclopediavirginia.org/Randolph_George_Wythe_1818-1867#start_entry Goldberg, David E. "George Wythe Randolph (1818–1867).", Encyclopedia Virginia, Ed. Brendan Wolfe. 6 Apr. 2011. Virginia Foundation for the Humanities.]}} מלורי המשיך כמזכיר הצי ורייגן המשיך כאחראי על הדואר. שניהם המשיכו לשמש בתפקידיהם עד תום המלחמה. ממינגר נשאר מזכיר האוצר ו[[תומאס ה. ווטס]] מאלבמה מונה כתובע הכללי.{{הערה|שם=ווטס|[https://archives.alabama.gov/govs_list/g_wattst.html Alabama Governors, Thomas Hill Watts, Alabama Department of Archives and History.]}}
[[קובץ:CSA-T16-$50-1862.jpg|ממוזער|250px|שטר של 50 דולר של הקונפדרציה עם דמותו של ג'פרסון דייוויס שהוצא בין אפריל לדצמבר 1862.]]
ב-[[1862]] התפטר רנדולף מתפקידו כמזכיר המלחמה ו[[ג'יימס סדון]] מוירג'יניה מונה להחליפו.{{הערה|שם=רנדולף}}{{הערה|שם=סדון|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=S000220 ג'יימס סדון] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}} בסוף [[1863]] התפטר ווטס מתפקידו כתובע הכללי כדי לקבל את תפקיד מושל אלבמה ו[[ג'ורג' דייוויס (פוליטיקאי)|ג'ורג' דייוויס]] מקרוליינה הצפונית מונה להחליפו.{{הערה|שם=סדון}}{{הערה|שם=ג'ורג'|[https://www.findagrave.com/memorial/8065987 ג'ורג' דייוויס] באתר [[Find a Grave]]}} ב-[[1864]] ממינגר פרש מתפקידו כמזכיר האוצר בשל עימותים עם הקונגרס והוחלף ב[[ג'ורג' טרנהולם]] מקרוליינה הדרומית.{{הערה|שם=ממינגר}}{{הערה|שם=טרנהולם|[http://www.scencyclopedia.org/sce/entries/trenholm-george-alfred/ Downey, "George Alfred Trenholm", South Carolina Encyclopedia]}} ב-[[1865]] גרמה שוב האופוזיציה בקונגרס לסדון להתפטר מתפקידו כמזכיר המלחמה והוא הוחלף ב[[ג'ון ברקינרידג' (סגן נשיא)|ג'ון ברקינרידג']] מ[[קנטקי]].{{הערה|שם=סדון}}{{הערה|שם=ברגינרידג|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=B000789 ג'ון ברקינרידג'] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]]}}
 
יבולי ה[[כותנה]] היו ענף היצוא העיקרי של הדרום והבסיס לכלכלתה. ייצור הכותנה היה תלוי עבדות. עם פרוץ המלחמה הבין דייוויס שדרושה התערבות של מעצמות אירופה כדי שהקונפדרציה תצליח לעמוד איתנה מול האיחוד. ממשל הקונפדרציה שיגר משלחות למדינות אירופה, אך כמה גורמים מנעו את הצלחת הדרום בתחום הדיפלומטיה. הסגר שהטיל האיחוד על הקונפדרציה גרם למעצמות אירופה להישאר ניטרליות, בניגוד לאמונה של הדרום שהסגר ינתק את אספקת הכותנה ל[[בריטניה]] ולמדינות אירופאיות נוספות ויניע אותם להתערב לטובת הדרום. מדינות רבות באירופה התנגדו לעבדות. בריטניה ביטלה את העבדות בתחומה ב[[שנות ה-30 של המאה ה-19]] ו[[הצהרת האמנציפציה]] של לינקולן ב-1863 צמצמה את התמיכה בדרום מצד מדינות אירופה עוד יותר. לבסוף, עם התקדמות המלחמה ועם ירידת הסיכויים לעמידתו של הדרום, היו המעצמות הזרות משוכנעות שכוחה של הקונפדרציה לא יעמוד לה. בסופו של דבר, הקונפדרציה לא זכתה להכרה מצידה של אף מדינה זרה.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20130828005906/http://history.state.gov/milestones/1861-1865/Confederacy "Preventing Diplomatic Recognition of the Confederacy, 1861–1865". United States Department of State. Archived from the original on August 28, 2013.]}}
 
===כשלים אסטרטגים===
רוב ההיסטוריונים מותחים ביקורת קשה על דייוויס על האסטרטגיה הצבאית הפגומה שלו, על בחירת ידידיו לתפקידי פיקוד צבאיים ועל ההזנחה מצדו של המשברים בעורף.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Hz4T6pd6vLYC&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q&f=false Beringer, Richard E., Hattaway, Herman, Jones, Archer, and Still, William N., Jr. (1986). Why the South Lost the Civil War. Athens: University of Georgia Press.]}}{{הערה|[https://archive.org/details/jeffersondavishi00wood/page/308 Woodworth, Steven E. (1990). Jefferson Davis and His Generals: The Failure of Confederate Command in the West. Lawrence: University Press of Kansas, p. 309.]}} עד השלבים האחרונים של המלחמה הוא התנגד למאמצים למנות מפקד עליון לצבא שימלא את התפקידים הללו בעצמו. "רוב מפקדי צבאו, אנשי הקונגרס והציבור הרחב תיעבו אותו, עוד לפני שהקונפדרציה מתה במשמרת שלו", והגנרל בורגארד כתב: "אם הוא היה מת היום, כל המדינה תשמח על כך".{{הערה|[https://www.washingtonpost.com/history/2018/12/08/why-jefferson-davis-was-loathed-confederacy-he-led/ Selk, Avi (December 8, 2018). "Why Jefferson Davis was loathed in the Confederacy he led". Washington Post.]}}
 
ב-[[31 בינואר]] [[1865]] מונה לי לתפקיד זה, אך היה זה כבר מאוחר מדי. דייוויס התעקש על אסטרטגיה שתנסה להגן על כל הטריטוריות של הדרום במאמץ שווה לכאורה. גישה זו גרמה לדלדול המשאבים המוגבלים של הדרום והפכה אותו פגיע למתקפות אסטרטגיות משולבות של הדרום בזירה המערבית הרגישה, הווה אומר, כיבושה של [[ניו אורלינס]] בראשית 1862. דייוויס קיבל החלטות אסטרטגיות נוספות שהיו שנויות במחלוקת, כמו האישורים שנתן ללי לפלוש לצפון ב-1862 וב-1863 בשעה שהארמיות המערביות היו תחת לחץ עצום. כאשר נחל לי [[קרב גטיסברג|תבוסה בגטיסברג]], [[המצור על ויקסבורג|נפלה גם ויקסבורג]] בו-זמנית והאיחוד השיג את השליטה על [[מיסיסיפי (נהר)|נהר המיסיסיפי]] ופיצל את שטחה של הקונפדרציה. בויקסבורג, הכישלון לתאם את פעולתם של כוחות רבים משני עברי הנהר נגרמה בעיקר בשל חוסר יכולתו של דייוויס לגרום למחלקות הממשל שלו לעבוד בשיתוף פעולה או לאלץ גנרלים כמו [[אדמונד קירבי סמית']], [[ארל ואן דורן]] ו[[תאופיליוס ה. הולמס]], לשלב ידיים לטובת המאמץ המלחמתי. למעשה, במהלך השלבים המאוחרים של [[מערכת פרנקלין-נאשוויל]], הזהיר דייוויס את בורגארד שקירבי סמית' לא ישתף פעולה עם שום הצעה שתועלה על ידו.
 
דייוויס הואשם בניהול גרוע של הגנרלים שלו ובתיאום לקוי ביניהם. זה כלל את אי רצונו לפתור את העימותים בין ליאונידס פולק, ידיד אישי שלו, לבין ברקסטון בראג, שהובס בקרבות חשובים ואיבד את אמון פקודיו.{{הערה|[https://archive.org/details/jeffersondavishi00wood/page/92 Woodworth, Steven E. (1990). Jefferson Davis and His Generals: The Failure of Confederate Command in the West. Lawrence: University Press of Kansas,pp. 92-93.]}} באותו אופן הוא היסס להרגיע את [[ג'וזף א' ג'ונסטון]] המוכשר אך הזהיר יתר על המידה, עד אשר לאחר כמה אכזבות שפורטו במכתב שהוא שלח ב-[[1 במרץ]] [[1865]] לקולונל ג'יימס פלאן ממסיסיפי, הוא החליפו ב[[ג'ון בל הוד]], בן מדינתו קנטקי, שהיה שותף להשקפותיו של דייוויס על מדיניות צבאית תקיפה.
 
דייוויס נשא נאומים בפני החיילים ובפני פוליטיקאים, אך בדרך כלל הוא התעלם מפשוטי העם, שהתמרמרו על ההעדפה שהוא הפגין כלפי העשירים ובעלי הכוח. כך כשל דייויס ברתימתם לטובת הלאומיות של הקונפדרציה. אחד ההיסטוריונים מדבר על "ההתערבות הקשה של ממשלת הקונפדרציה". ההתערבות בכלכלה, בחקיקה ושליטת המדינה בכוח האדם, בייצור ובמערכת התחבורה היו בדרום בהיקף רחב יותר בהשוואה לאלו שבצפון. דייוויס לא עשה שימוש במעמדו כנשיא כדי להוביל את האנשים ברטוריקה שתעורר אותם. תחת זאת הוא קרא לאנשים להחזיק בגישה פטליסטית ולהקריב את חייהם למען ארצם. חוץ ממסע של חודשיים ברחבי הקונפדרציה בו הוא פגש מאות אחדות של אנשים, נישאר דייוויס במשך כל תקופת כהונתו בריצ'מונד, שם היו איתו במגע מעט מאוד אנשים. לעיתונים בדרום הייתה תפוצה מוגבלת ורוב תושבי הקונפדרציה לא קיבלו הרבה מידע אודותיו.
 
כדי לממן את המלחמה, מכרה בתחילה ממשלת הקונפדרציה [[איגרת חוב|איגרות חוב]], אך היקף ההשקעה של הציבור בהן לא ענה אף פעם על הדרישות. בטקסס היקף גיוס הכספים היה בשפל וההשקעות מאירופה היו גם הן בלתי מספיקות. עם התקדמות המלחמה, הן ממשלת הקונפדרציה והן המדינות עצמן הדפיסו יותר ויותר שטרות כסף. ה[[אינפלציה]] זינקה משיעור של 60% ב-1861 ל-300% ב-1863 ול-600% ב-1864. נראה היה שדייוויס לא עמד על חומרת הבעיה.
 
באפריל 1863 גרם המחסור במזון למהומות בריצ'מונד, בהן העניים שדדו ובזזו מזון ממספר רב של חנויות עד שדייוויס נשבר והשיב את הסדר על כנו. דייוויס וסגנו נטרו איבה זה לזה, וחמור מכך, הוא התעמת עם מושלי המדינות רבי הכוח שהביאו את זכויות המדינות כטיעונים לעיכוב שיתוף המיליציות שלהם ועצרו את תכניות הגיוס.
 
יעילותו של דייוויס כמנהיג מדינה במלחמה הוערכה כלקויה בהשוואה לזו של לינקולן, אף על פי שלדייוויס היה ניסיון צבאי רב יותר בהשוואה ליריבו. דייוויס היה מעדיף להיות גנרל בצבא ולרוב הוא ניהל את העניינים הצבאיים בעצמו. לפי אחד ההיסטוריונים השניים פעלו בדרכים שונות לחלוטין:
{{ציטוט|תוכן=לינקולן היה גמיש ודייוויס היה נוקשה. לינקולן רצה לנצח ודייוויס רצה להיות צודק. ללינקולן הייתה השקפה אסטרטגית רחבה על מטרות האיחוד ודייוויס אף פעם לא היה מסוגל להרחיב את נקודת מבטו. לינקולן תר אחר הגנרל הנכון ואז אפשר לו לנהל את המלחמה ודייוויס מינה את ידידיו האישיים והתערב בלי סוף במעשיהם של הגנרלים שלו, אפילו במעשיו של לי. לינקולן הנהיג את האומה שלו ודייוויס כשל בהובלת הדרום.{{הערה|שם=קופר|[https://books.google.co.il/books?id=vnP-VOs7jKUC&pg=PA161&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Cooper, Jr., William J. (2010), "A Reassessment of Jefferson Davis as War Leader", in Hewitt, Lawrence Lee; Bergeron, Jr., Arthur W. (eds.), Confederate Generals in the Western Theater, Volume 1: Classic Essays on America's Civil War, Knoxville: University of Tennessee Press, p. 161,]}}}}
לניצחון האיחוד על הקונפדרציה היו גורמים רבים ודייוויס הבין כבר מההתחלה שהדרום היה בעמדת נחיתות, אך בסוף, לינקולן תרם להשגת הניצחון בעוד שדייוויס תרם לתבוסה.
 
===ימי הקונפדרציה האחרונים===
[[קובץ:William T Sutherlin Mansion Danville Virginia.JPG|ממוזער|250px|מעונו של ויליאם ט. סאת'רלין בדנוויל, וירג'יניה, שהייתה הבירה האחרונה של הקונפדרציה]]
במרץ [[1865]] הוצאה פקודה כללית מספר 14 לגיוס העבדים לצבא, עם הבטחת חירות תמורת שירות. הרעיון הועלה כבר שלוש שנים קודם לכן, אך דייוויס לא יישם אותו עד השלבים האחרונים של המלחמה ומעט מאוד עבדים גויסו.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20141105001859/http://www.civilwaronthewesternborder.org/timeline/general-orders-no-14 "General Orders No. 14". Civil War on the Western Border: The Missouri-Kansas Conflict, 1855–865. Kansas City: The Kansas City Public Library. Archived from the original on November 5, 2014.]}}
 
ב-[[3 באפריל]], כשכוחות [[צבא האיחוד]] בפיקודו של [[יוליסס סימפסון גרנט]] היו מוכנים לכבוש את ריצ'מונד, נמלט דייוויס לדנוויל, וירג'יניה, יחד עם שרי הקבינט. ארבעים שעות לאחר מכן הגיע לינקולן ללשכתו של דייוויס בריצ'מונד. מה-[[3 באפריל|3]] ועד ה-[[10 באפריל]] הוא השתכן במעונו של ויליאם סתרלין.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20131021191118/http://www.dhr.virginia.gov/registers/Cities/Danville/108-0006_Sutherlin_House_1969_Final_Nomination.pdf Virginia Historic Landmarks Commission Staff (June 1969). "National Register of Historic Places Inventory/Nomination: Danville Public Library". Virginia Department of Historic Resources. Archived from the original on October 21, 2013.]}} ב-[[12 באפריל]] לערך הוא קיבל לידיו את מכתב הכניעה של רוברט א. לי. הוא הוציא את הכרזתו הרשמית האחרונה כנשיא הקונפדרציה ויצא דרומה ל[[גרינסבורו (קרוליינה הצפונית)|גרינסבורו]] שב[[קרוליינה הצפונית]].{{הערה|[https://www.ncpedia.org/jefferson-davis Matt Stokes, Last Days of the Confederacy: Jefferson Davis in Greensboro and Charlotte, April 1865, 2007, www.ncpedia.org.]}}
 
לאחר כניעתו של לי, נערכה אסיפה ציבורית ב[[שריבפורט]] שבלואיזיאנה ובה תמכו רבים מהדוברים בהמשך המלחמה. הוכנו תכניות להימלטות ממשלתו של דייוויס ל[[הוואנה]], [[קובה]], שם היו אמורים מנהיגי הקונפדרציה להתארגן מחדש ולהגיע לאזור שבשליטת הקונפדרציה שמעבר לנהר המיסיסיפי דרך [[ריו גראנדה]]. אף אחת מהתכניות הללו לא יושמה.
 
ב-[[14 באפריל]] [[רצח לינקולן|נורה לינקולן]] ומת ביום המחרת. דייוויס הביע צער על מותו. מאוחר יותר הוא אמר שהוא האמין שלינקולן היה נוקשה פחות כלפי הדרום בהשוואה ליורשו, [[אנדרו ג'ונסון]]. לאחר מכן הכריז ג'ונסון על פרס של 100,000 דולר על לכידתו של דייוויס והוא האשים אותו בסיוע לתכנון הרצח. כשהמערכת הצבאית של הקונפדרציה נכנסה לאי-סדר מוחלט, החיפושים אחר דייוויס התחדשו ביתר שאת.
 
ב-[[5 במאי]] [[1865]] קיים הנשיא דייוויס פגישה אחרונה עם חברי הקבינט בוושינגטון, ג'ורג'יה ופיזר את הממשלה באופן רשמי. הפגישה התקיימה בבית הרד, ששימש כסניף המקומי של בנק ג'ורג'יה, ובה נכחו 14 פקידי ממשל. ב-[[10 במאי]] נעצר דייוויס על ידי כוחות האיחוד באירווינוויל שבג'ורג'יה יחד עם ורינה רעייתו ובני לווייתו.{{הערה|שם=לכידה|[https://www.georgiaencyclopedia.org/articles/history-archaeology/capture-jefferson-davis Brian Brown, Capture of Jefferson Davis, New Georgia Encyclopedia, 09/05/2002.]}}
[[קובץ:Capture of Jefferson Davis New York Daily News May 15 1865.jpg|ממוזער|250px|לכידתו של ג'פרסון דייוויס על ידי חיילי צבא האיחוד כפי שפורסמה בעיתון ניו יורק דיילי ניוז, 15 במאי 1865.]]
ורינה דייוויס תיארה את נסיבות המעצר של בעלה: "רק יום קודם לכן תקף האויב את המחנה שלנו כשהם צורחים כמו שדים... התחננתי לפניו שיאפשר לי לכסות אותו במעיל גשם גדול שלעתים קרובות שימש אותו כאשר חלה במהלך הקיץ ושקיוויתי שהוא יוכל לכסות בו את עצמו באפרוריות הבוקר כך שלא ניתן יהיה לזהותו. כאשר הוא פנה לדרכו זרקתי על ראשו צעיף שחור קטן שהיה על כתפי והוא אמר שהוא לא מצא את כובעו. שלחתי אחריו את המשרתת שלי עם דלי מים מתוך תקווה שהוא לא יזוהה".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=XWUQDX7Z_U4C&pg=PA148&lpg=PA148&dq=Just+before+day+the+enemy+charged+our+camp+yelling+like+demons&source=bl&ots=GDcWI32IPZ&sig=ACfU3U35ALFcBlJeOMENO3EhA0F0DKYLYg&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiCzLfB6OnlAhUdSxUIHR0eBCEQ6AEwAHoECAcQAQ#v=onepage&q=Just%20before%20day%20the%20enemy%20charged%20our%20camp%20yelling%20like%20demons&f=false Julia Oliver, Devotion: A Novel Based on the Life of Winnie Davis, Daughter of the Confederacy, University of Georgia Press, 2011, p. 148.]}}
 
בעיתונות נפוצו דיווחים שדייוויס נמלט כשהוא מכוסה במעילה של רעייתו. ידיעות אלו הובילו לשמועות שהוא ניסה להימלט כשהוא לבוש בבגדי אישה, שהעניקו השראה ל[[קריקטורה|קריקטורות]] שבהן הוא הופיע כך.{{הערה|שם=לכידה}} יותר מארבעים שנה לאחר מכן נטען במאמר בעיתון The Washington Herald שצעיפה הכבד של ורינה דייוויס הונח על בעלה שהיה "תמיד רגיש לאוויר קר", כדי להגן עליו מ"האוויר הקר של שעות הבוקר המוקדמות" על ידי העבד ג'יימס הנרי ג'ונסון, משרתו האישי של דייוויס ושל משפחתו במהלך המלחמה ואחריה.{{הערה|[https://chroniclingamerica.loc.gov/lccn/sn83045433/1906-11-04/ed-1/seq-6/ "People of Note. Davis' Old Servant", The Washington Herald, 4 November 1906: 6, col. 5.]}} בינתיים הוסעו חפציו האישיים של דייוויס ברכבת לסדר קי, [[פלורידה]]. בתחילה הם הוסתרו באחוזתו של הסנאטור [[דייוויד לוי יולי]] ולאחר מכן הועברו להשגחתו של סוכן חברת הרכבות בוולדו. ב-[[15 ביוני]] נלקחו מסוכן זה חפציו של דייוויס על ידי חיילים [[צבא האיחוד]] יחד עם כמה מתיקי המסמכים של ממשלת הקונפדרציה. במקום זה הוקם לוח זיכרון המתאר את האירוע.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20110929003429/http://growth-management.alachua.fl.us/historic/historic_commission/historical_markers/jeffdavistext.htm "Historical Markers in Alachua County, Florida — Dickison and His Men / Jefferson Davis' Baggage". Alachua County Historical Commission. Archived from the original on September 29, 2011.]}} ב-[[1939]] נפתח אתר ההנצחה לג'פרסון דייוויס {{אנ|Jefferson Davis Memorial Historic Site}} כדי לציין את המקום בו דייוויס נשבה.{{הערה|[http://www.jeffdavispark.com/ אתר הבית של אתר ההנצחה]}}
 
==מאסרו==
[[קובץ:1866 Jeff Davies Prisoner Illus.jpg|ממוזער|250px|ג'פרסון דייוויס בתאו שבפורט מונרו, 1866]]
ב-[[19 במאי]] [[1865]] נכלא דייוויס בפורט מנורו שעל חוף [[וירג'יניה]]. בהוראתו של הגנרל נלסון מילס, מפקד המבצר, הונחו אזיקים על רגליו. לדייוויס לא הותר לקבל מבקרים והוא לא הורשה להחזיק שום ספר למעט ה[[תנ"ך]]. מצב בריאותו החמיר והרופא במבצר התריע שחייו של דייוויס בסכנה, אך הוא המשיך להיות כלוא בתנאים אלו במשך כמה חודשים עד לסוף הסתיו של אותה השנה כאשר תנאי כליאתו שופרו. באמצע [[1866]] סיים גנרל מילס את תפקידו במקום והיחס לדייוויס שופר עוד יותר.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=5nlFAa-kiHsC&pg=PA50&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Wooster, Robert (1996). Nelson A. Miles and the Twilight of the Frontier Army. University of Nebraska Press. Pp. 36-46.]}}
 
לאחר שלמד על דבר כליאתו של דייוויס, שלח לו ה[[אפיפיור]] [[פיוס התשיעי]] דיוקן שלו שעליו נכתבה הכתובת ב[[לטינית]] "Venite ad me omnes qui laboratis, et ego reficiam vos, dicit Dominus" (פְּנוּ אֵלַי כָּל־הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם [<nowiki/>[[הבשורה על-פי מתי]], 11, 28]). נאמר ש[[צליבת ישו#הצליבה|כתר קוצים]] הקשור לדיוקן זה נוצר על ידי האפיפיור,{{הערה|{{יוטיוב|mxAO6xkimhg|שם=TR Media: Sir Charles Coulombe, America 1861-1865, with Stephen Heiner, 2011|סוג=ראיון}}}} אך ייתכן שהכתר נוצר על ידי ורינה, רעייתו של דייוויס.{{הערה|[http://cwmemory.com/2009/09/27/update-on-jefferson-daviss-crown-of-thorns/ Levin, Kevin (September 27, 2009). "Update on Jefferson Davis's Crown of Thorns". Civil War Memory.]}}
 
בשלב זה הורשו ורינה ובתם הצעירה ויני להצטרף לדייוויס ובסופו של דבר שוכנה המשפחה במגורי הקצינים. בעת מאסרו הואשם דיוויס ב[[בגידה]]. אחד מעורכי דינו היה מושל [[מרילנד]] לשעבר, [[תומאס פראט]].{{הערה|[https://historica.fandom.com/wiki/Thomas_Pratt_(Maryland) Thomas Pratt (Maryland), historica.fandom.com]}} ב-[[1865]] התנהל דיון ער בנוגע לעריכתם של משפטי בגידה, בעיקר נגד דייוויס. בעוד שלא היה על כך קונצנזוס בקבינט של הנשיא [[אנדרו ג'ונסון]], ב-[[11 ביוני]] [[1866]] הצביע [[בית הנבחרים של ארצות הברית]] על העמדתו של דייוויס למשפט ברוב של 105 תומכים ו-19 מתנגדים. אף על פי שדייוויס עצמו היה מעוניין בקיומו של משפט כזה, לא נערכו שום משפטי בגידה כנגד אף אחד, שכן התחושה הייתה שלא תופק מהן שום תועלת והם רק יזיקו למאמצי הפיוס. היה גם חשש באותה תקופה שמשפטים כאלו עשויים להוביל להחלטה שיפוטית שתיתן תוקף ל[[חוקתיות]] של זכות הפרישה (בהמשך בוטלה זכות זו על ידי [[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]] בפסק דין "טקסס נגד וייט" {{אנ|Texas v. White}} משנת [[1869]] שהכריז שזכות הפרישה נוגדת את [[חוקת ארצות הברית]]).{{הערה|שם=בליי|[https://books.google.co.il/books?id=3R-yvmpYaqAC&pg=PA57&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Blight, David W. (2009). Race and Reunion. Harvard University Press. p. 57.]}}{{הערה|שם=דויטש|[https://books.google.co.il/books?id=30UsLWMjJLcC&pg=PA140&redir_esc=y&hl=iw#v=onepage&q&f=false Deutsch, Eberhard P. (February 1966). "United States v. Jefferson Davis: Constitutional Issues in the Trial for Treason". American Bar Association Journal. American Bar Association. 52 (2): 139–45.]}}
 
בשלב הראשון זומן [[חבר מושבעים]] של 12 שחורים ו-12 לבנים למשפט בניהולו של השופט ג'ון קרטיס אנדרווד.
 
לאחר שנתיים של מאסר, שוחרר דייוויס בערבות של 100,000 דולר ששולמה על ידי שורה של אזרחים נכבדים כמו [[הוראס גרילי]], [[קורנליוס ואנדרבילט]] וגריט סמית'{{הערה|[https://www.history.com/news/10-things-you-may-not-know-about-jefferson-davis Christopher Klein, 10 Things You May Not Know About Jefferson Davis], [[ערוץ ההיסטוריה]]}} (סמית' היה חבר בקבוצת "השישייה הסודית" שתמכה כספית במתנגד העבדות [[ג'ון בראון]]). דייוויס יצא ל[[מונטריאול]] כדי להצטרף למשפחתו שנמלטה לשם קודם לכן וחיי בלנוקסוויל שב[[קוויבק]] עד [[1868]].{{הערה|[https://nationalpost.com/news/canada/freshly-defeated-in-the-u-s-civil-war-confederate-leader-jefferson-davis-came-to-canada-to-give-the-newly-founded-country-defence-tips Hopper, Tristin (July 25, 2014). "Freshly defeated in the U.S. Civil War, Confederate leader Jefferson Davis came to Canada to give the newly founded country defence tips". National Post.]}} הוא גם נסע לקובה ולאירופה בחיפוש אחר עבודה. בשלב מסוים הוא התארח אצל ג'יימס סמית', בעליו של בית יציקה ב[[גלאזגו]] שהתיידד אתו עוד כאשר ביקר במדינות הדרום לצורך קידום עסקיו.{{הערה|[https://www.heraldscotland.com/news/13071729.picture-of-former-president-on-scots-visit-found/ "Picture of former President on Scots visit found". The Herald. Glasgow, Scotland. September 3, 2012.]}} האישום נגד דייוויס נותר על כנו עד אשר ב[[חג המולד]] 1868 הוציא הנשיא ג'ונסון כתב [[חנינה]] נשיאותי על כל עבירת בגידה שבוצעה על ידי "כל אדם שהשתתף באופן ישיר או עקיף בהתקוממות או במרידה האחרונה" וב-[[15 בפברואר]] [[1869]] סגר בית המשפט הפדרלי את התיק כנגד דייוויס לאחר שנציג התביעה הודיע לבית המשפט שהוא לא ימשיך יותר בהליכים נגד דייוויס.{{הערה|[https://www.historynet.com/the-trouble-with-treason-prosecuting-jefferson-davis.htm Sarah Richardson, The Trouble With Treason: Prosecuting Jefferson Davis, HistoryNet.com.]}}
 
==שנותיו האחרונות==
לאחר שחרורו מהכלא ולאחר שהוענקה לו חנינה, ניצב דייוויס בפני קשיים כלכליים מתמשכים, לצד חיי משפחה בלתי יציבים. ג'וזף, אחיו הבכור, מת ב-[[1870]], בנו ויליאם האוול דייוויס מת ב-[[1872]] ובנו השני, ג'פרסון דייוויס הבן מת ב-[[1878]]. רעייתו ורינה הייתה חולה לעתים קרובות או שהתה מעבר לים ולמשך תקופה מסוימת היא סירבה להתגורר עמו ב[[ממפיס]]. דייוויס סלד מהאפשרות של הזדקקות לצדקה והיה מוכן לקבל רק משרות שהיו יאות לאדם במעמדו שכיהן כסנאטור וכנשיא הקונפדרציה. כמה ממשרות כאלו שהוא לקח על עצמו הוכחו ככישלונות פיננסיים.{{הערה|[https://books.google.co.il/books/about/The_Death_and_Resurrection_of_Jefferson.html?id=Am2nZlAV6KMC&redir_esc=y Collins, Donald E. (2005). The Death and Resurrection of Jefferson Davis. Lanham, MD: Rowman & Littlefield Publishers, p. 20.]}} באחת מנסיעותיו הרבות ל[[אנגליה]] הוא תר אחר משרה בתחום המסחר בעיר [[ליברפול]].{{הערה|[http://www.csa-dixie.com/liverpool_dixie/jeffdavies.htm efferson Davis in Europe, www.csa-dixie.com]}} החברות הבריטיות, בכל אופן, היו חשדניות, הן בשל חוסר העניין שלהם במכרות ב[[קנדה]], והן בשל חדלות הפירעון של מיסיסיפי ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19]]. דייוויס גם סירב מסיבות כלכליות לקבל משרות כמו מנהל אקדמיית רנדולף-מקון בוירג'יניה ובאוניברסיטת הדרום בסווני, טנסי.
 
ב-[[1869]] החל דייוויס לעבוד כנשיא חברת ביטוח החיים קרוליינה בממפיס במשכורת שנתית של 12,000 דולר בתוספת הוצאות נסיעה והוא התגורר במלון פיבודי המקומי. הוא גייס לעבודה קציני צבא הקונפדרציה לשעבר כסוכנים וב-[[1870]] אישרה מועצת המנהלים של החברה את מינויו. ב-[[1873]] הוא הציע שהחברה תקים מועצות נאמנים בסניפיה השונים ושהתנאי לכניסה לחבר נאמנים כזה תהיה רכישת פוליסה בשווי של לפחות 5,000 דולר או רכישת מניות של החברה בשווי של לפחות 1,000 דולר. באמצע אותה שנה השפיע [[המשבר הפיננסי של 1873]] על החברה ודייוויס התפטר כאשר החברה התמזגה עם חברה אחרת על אף התנגדותו לכך. הוא גם תכנן את הקמתה של "חברת דייוויס לנד" שבה יוכלו משקיעים לשלם עשרה דולרים למנייה בשטח של 5,700 [[אקר]] של אדמה שהייתה בבעלותו ב[[ארקנסו]]. הוא ניסח [[תשקיף]] שבו הוא ציין שהוא בעל הון של יותר מ-40,000 דולר והכנסתו לא הגיעה ל-200 דולר.
 
במותו של הגנרל לי, נעתר דייוויס ב-[[3 בנובמבר]] [[1870]] לבקשה לנהל את טקס הזיכרון ה[[פרסביטריאניזם|פרסביטריאני]] בריצ'מונד. הנאום שהוא נשא קידם יוזמות עתידיות, אף על פי שהוא דחה אותם עד יולי [[1871]], כאשר הוא נשא את נאום הפתיחה באוניברסיטת הדרום. שנתיים לאחר מכן נאם דייוויס בפני החברה ההיסטורית של וירג'ינה בווייט סולפר ספרינגס, שם הוא הכריז שהדרומיים "רומו ולא נכבשו" ושהם מעולם לא היו נכנעים אם הם היו חוזים את [[תקופת השיקום]].{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Am2nZlAV6KMC&pg=PA21&lpg=PA21&dq=southerners+were+%22cheated+not+conquered%22+and+would+never+have+surrendered+if+they+had+foreseen+Congressional+Reconstruction&source=bl&ots=ayMRx4AuJy&sig=ACfU3U011q-_rLJ2Xxeun2l3d66zK7bQWQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiz8Oa7rOrlAhWZgVwKHQBvB7EQ6AEwAHoECAoQAQ#v=onepage&q=southerners%20were%20%22cheated%20not%20conquered%22%20and%20would%20never%20have%20surrendered%20if%20they%20had%20foreseen%20Congressional%20Reconstruction&f=false Donald E. Collins, The Death and Resurrection of Jefferson Davis, Rowman & Littlefield, 2005, p. 21.]}} בקיץ [[1871]] הסכים דייוויס לנאום ב-17 ירידים חקלאיים ב[[המערב התיכון|מערב התיכון]]. הוא ספג ביקורת שהוטחה כלפיו בעיתון [[שיקגו טריביון]] וב[[אינדיאנה]] הושמעו איומים על חייו, אך הקהל ב[[קנזס סיטי]] ובפיירוויו שבקנטקי קיבל אותו יפה. במהלך השנתיים הבאות החל דייוויס לכתוב את ספריו אודות הקונפדרציה ונאם רק בפני חברים לנשק לשעבר, ותיקי מלחמת ארצות הברית-מקסיקו (שבפניהם הוא תקף את תכנית השיקום) ובפני ותיקי צבא הקונפדרציה (שבפניהם הוא קידם את הפיוס).
 
בשלבים הראשונים של תקופת השיקום שמר דייוויס על שתיקה ולא הביע את דעותיו, אך בחוגים סגורים הוא גינה את המשטר הצבאי הפדרלי והוא האמין ששלטונם של הרפובליקנים על מדינות הקונפדרציה לשעבר בלתי מוצדקת. ב-[[1870]] נבחר במיסיסיפי [[הירם רודס רבלס]], ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו-אמריקאי]] הראשון שכיהן כחבר ב[[סנאט ארצות הברית]], במקומו של אלברט ג. בראון. יותר מכך, במהלך המלחמה, לאחר שג'וזף דייוויס נטש את מטעיו בדייויס בנד ולאחר כיבוש ויקסבורג והסביבה, המשיך הגנרל גרנט את הניסיון האוטופי של ג'וזף דייוויס והורה שהקרקעות הללו יוחכרו לעבדים משוחררים שהורשו להתיישב באזור. אף על פי שג'וזף דייוויס קיבל את האדמות באופן מידי, מנהיגים שחורים רבים שהגיעו מהמטעים נבחרו כשופטים וכ[[שריף (תפקיד)|שריפים]]. לאחר שבשיטפונות של [[1867]] השתנה נתיבו של [[מיסיסיפי (נהר)|נהר המיסיסיפי]], מכר ג'וזף דייוויס את המטע לעבד לשעבר שניהל חנות, בן מונטגומרי. בנו של מונטגומרי, אייזיאה תורנטון מונטגומרי, היה השחור הראשון ששימש במשרה רשמית לאחר שהגנרל אדוארד אורד מינה אותו כמנהל הדואר של דייוויס בנד. בן מונטגומרי עצמו נבחר כשופט שלום. אישי ציבור שחורים נוספים במהלך תקופת השיקום במיסיסיפי היו ישראל שד, שנבחר כיושב ראש בית הנבחרים של המדינה והמחוקק אלברט ג'ונסון.
 
ג'פרסון דייוויס ראה בשלטון ה"[[כושי]] וה[[יאנקי]]" בדרום כמדכא, ואת דעתו זו הוא הביע כבר ב-[[1871]] ובעיקר לאחר [[1873]].{{הערה|[https://www.ancientfaces.com/article/the-debate-over-confederate-statues/139 Kathy Pinna, The Debate Over Confederate Statues, AncientFaces, Sep 07, 2017. ]}} כמו רבים מבני זמנו, הוא האמין שהשחורים נחותים בהשוואה ללבנים. אחד מהביוגרפים המודרניים שלו מאמין שדייוויס העדיף את קיומו של הסדר החברתי הדרומי שכלל "מדינה לבנה דמוקרטית המבוססת על שליטה בבני הגזע השחור הממודרים".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=j05vwNRXi-0C&pg=PA649&lpg=PA649&dq=democratic+white+polity+based+firmly+on+dominance+of+a+controlled+and+excluded+black+caste&source=bl&ots=HFpnqVauXA&sig=ACfU3U3yn179OM5l_oQvl5I0GYRX4h3GiQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwilrpH9uOrlAhXYQhUIHU-MCtgQ6AEwCnoECAgQAQ#v=onepage&q=democratic%20white%20polity%20based%20firmly%20on%20dominance%20of%20a%20controlled%20and%20excluded%20black%20caste&f=false William J. Cooper, Jefferson Davis, American, Knopf Doubleday Publishing Group, 2010, p. 649.]}}
 
ג'וזף דייוויס מכר את שני המטעים שלו לבן מונטגומרי ולבניו. מתוך הבנה שהוא לא יוכל לנהל את מטעיו באופן יעיל בלי 375 העבדים שהיו בבעלותו לפני המלחמה, הוא ציפה שבני מונטגומרי יכלו לנהל את כוח האדם בעבודה באופן יעיל יותר ואכן ב-1865 הם הפיקו כ-2,000 חבילות כותנה והרוויחו 160,000 דולר. אך כאשר באביב 1867 עלה נהר המיסיסיפי על גדותיו ושינה את נתיבו, הוחרבו שטחים רבים ב"אי דייוויס". לאחר מותו של ג'וזף דייוויס שנתיים מאוחר יותר, הוא הותיר בצוואתו שנכתבה ב-[[1869]] את רכושו לשני נכדיו היתומים ולילדיו של אחיו ומינה את ג'פרסון דייוויס כאחד משלושת ה[[אפוטרופוס]]ים. לאחר שהוא הפסיד כספים ב[[המשבר הפיננסי של 1873|משבר הפיננסי של 1873]], החליט ג'פרסון דייוויס שהשחורים לא יוכלו לעולם לקיים את תנאי הסכם הרכישה וב-[[15 ביוני]] [[1874]] הוא הגיש תביעה כנגד האפוטרופוסים האחרים. הוא טען שלאחיו המנוח היה הסכם שבעל פה עם בן מונטגומרי שאפשר לג'פרסון דייוויס לבטל את העסקה וש-70,000 דולר מסכום המכירה ייצגו את ערכה של אחוזת בריירפילד. בינואר [[1876]] דחה בית המשפט המקומי את התביעה בנימוק של [[השתק]], בשל העובדה שדייוויס פעל כאפוטרופוס במשך ארבע שנים אף על פי שתביעתו התבססה על מעשים שלכאורה בוצעו ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19]]. באפריל [[1878]], מספר חודשים לאחר מותו של בן מונטגומרי, הפך בית המשפט העליון של מיסיסיפי את פסק הדין של בית המשפט המקומי והורה שדייוויס החזיק כדין את אחוזת בריירפילד, שכן הוא בירא את השטח והחזיק בו מאז שנות ה-40 ועד לפרוץ המלחמה (יותר מעשר השנים שהחוק דרש לקבלת חזקה על הקרקע). בדצמבר [[1881]] קיבל דייוויס סופית את החזקה על האחוזה.
 
תוך כדי התנהלות משפטית זו, קיים דייוויס נסיעה עסקית נוספת לליברפול. הפעם הוא שאף לקבל משרה בחברת הביטוח המלכותית, אך זו דחתה את פניו. חברות ביטוח נוספות דחו אותו אף הן. לאחר מכן הוא ערך ביקור אצל הנציג לשעבר של הקונפדרציה ב[[פריז]], ג'ון סלידל. הוא ניסה לקיים שיתוף פעולה עם חברת קרקעות כדי לסייע לאנשי הדרום או כדי לעודד הגירה לדרום. בשובו לארצות הברית הוא האשים את [[המפלגה הרפובליקנית|הרפובליקנים]] שהעניקו זכויות פוליטיות לשחורים שגרמו להם להיות "יותר עצלים ובלתי ניתנים לשליטה". הוא בדק אפשרות להשקעה במכרות ב[[ארקנסו]] ותמך במיזם למכונה לייצור קרח שכשל. ב-1876 הוא הוזמן ל[[טקסס]], אך דחה את ההצעה להתמנות כנשיא הראשון של "הקולג' לחקלאות ולמכניקה של טקסס" (כיום אוניברסיטת A&M) בשל השכר הנמוך שהוצע לו. חברת עמק המיסיסיפי, שבסיסה היה באנגליה, ביקשה לעודד הגירה אירופאית והשקעות מאנגליה, אך דייוויס דחה את ההצעה להתמנות כנשיא החברה עד להסדרת תנאי שכרו, אף על פי שהוא קיים סיור באזור כדי לגייס את תמיכת הציבור.
==כתיבת זכרונותיו==
[[קובץ:1885JeffersonDavis.jpg|ממוזער|250px|ג'פרסון דייוויס בביתו שבבובואר, בילוקסי, מיסיסיפי, 1885 לערך]]
דייוויס קיבל עידוד מאחיו ג'וזף לכתוב את זיכרונותיו כבר עם שחרורו מן הכלא, אך הוא ענה שאין לו כוח נפשי או פיזי לעשות כן. עוזרו מימי המלחמה, פטרסון ג'ונסון, הפציר בו גם להעלות את זיכרונותיו על הכתב שלוש שנים לאחר מכן. ב-[[1869]], כאשר החל דייוויס לחשוב ברצינות על כתיבה, הוא הוציא את ספרו הראשון "מטרתנו" (Our Cause), שבאמצעותו הוא קיווה לשכנע אחרים בצדקתה של הקונפדרציה. ב-[[1875]] ביקש דייוויס מוויליאם ט. וולטהול, קצין לשעבר בצבא הקונפדרציה וסוכן בחברת הביטוח קרוליינה מ[[מוביל (אלבמה)|מוביל]], [[אלבמה]], לאתר עבורו מוציא לאור לספרו. וולטהול יצר קשר עם הוצאת "ד. אפלטון ושות'" מ[[ניו יורק]] והעורך ג'וזף דרבי הסכים לשלם לוולטהול 250 דולר לחודש כמקדמה עד להשלמת כתב היד מתוך כוונה שכל אחד משני הכרכים של הספר לא יחזיק יותר מ-800 עמודים. דייוויס ביצע בספר כמה שינויים והמוציא לאור אישר אותם.
 
ב-[[1877]] שרה אן אליס דורסי, אלמנה עשירה וסופרת שדייוויס ורעייתו הכירו עוד מילדותה ושהעניקה תמיכה ל"מטרה האבודה" {{אנ|Lost Cause of the Confederacy}}, הזמינה אותם להתארח באחוזתה "בובואר" שעל חוף [[מפרץ מקסיקו]], בבילוקסי, מיסיסיפי. בעלה של דורסי, סמואל דורסי ממרילנד, רכש את האחוזה ב-[[1873]] ושנתיים לאחר מכן נפטר. דורסי רצתה לתת לדייוויס מקום שקט שבו הוא יוכל לכתוב את ספרו עבור הוצאת אפלטון. היא סיפקה לו בקתה לשימושו וכן סייעה לו בכתיבה באמצעות עזרה בארגון, הכתבה, עריכה ועידוד. דייוויס סירב לקבל צדקה באופן גלוי, אך הסכים לרכוש את הבקתה במחיר צנוע. בינואר [[1878]] כתבה דורסי, בהכירה את מצבה הבריאותי (היא חלתה ב[[סרטן השד]]), את צוואתה בעזרתו של וולטהול, בה היא ציוותה את שלוש האחוזות הקטנות שנותרו לה בלואיזיאנה וכמה נכסים פיננסיים בשווי של 50,000 דולר (1.27 מיליון דולר בערכים של המאה ה-21) לדייוויס, במידה והוא יחיה אחריה ואם הוא ילך לעולמו לפניה, לבתו ויני.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20160925003659/http://www.lahistory.org/site21.php Louisiana Historical Association. "Dorsey, Sarah Anne Ellis". A Dictionary of Louisiana Biography (lahist.org). Archived from the original on September 25, 2016.]}} דורסי נפטרה ב-[[1879]] ובאותה עת התגוררו דייוויס ובתו בבובואר. קרובי משפחתה של דרוסי הגישו ערעור על הצוואה שנישלה אותם. הם טענו שדייוויס השפיעה בצורה בלתי הוגנת על דורסי. במרץ [[1880]] דחה בית המשפט את תביעתם.
 
עם חתימת החוזה עם הוצאת אפלטון, שלח דייוויס מכתבים לשותפיו לשעבר בקונפדרציה בהם ביקש מהם מסמכים שיסיעו לו בכתיבה. ב-[[1878]], כאשר שלח וולטהול שני פרקים לדוגמא לניו יורק, הם הוחזרו בצירוף הערה שאין צורך בחזרה על ההיסטוריה החוקתית הארוכה ועדיף להתמקד בתיאור מעשיו של דייוויס כנשיא הקונפדרציה. לאחר מכן שלח המוציא לאור את ויליאם ג'. טני, בעל השקפה דמוקרטית, תומך ב[[זכויות המדינות בארצות הברית|זכויות המדינות]] וחבר בצוות ההוצאה, לערוך ביקור בבובואר כדי לשוות לכתב היד הבעייתי נוסח המאפשר את פרסומו. כאשר טני התמהמה, נסע דרבי בעצמו למיסיסיפי בפברואר [[1880]]. עד לאותה עת שילם כבר דרבי 8,000 דולר דמי קדימה, אך דייוויס התוודה שהוא כתב עמודים מעטים מתוך הנחה ששאר הדפים ייכתבו על ידי וולטהול. מאחר ודייוויס לא היה מעוניין לוותר על כתיבת הספר ולא להשיב את המקדמה, הוא הסכים שטני יתגורר בקוטג' בבובואר. במאי 1880 ניתק דייוויס את כל קשריו עם וולטהול שהתקדם מעט מאוד בכתיבה במשך השנתיים שעברו. שנה לאחר מכן השלימו דייוויס וטני את כתיבת הספר "עלייתה ונפילתה של ממשלת הקונפדרציה" (The Rise and Fall of the Confederate Government) שהכיל שני פרקים ובסך הכול 1,500 עמודים.{{הערה|{{ספר פרויקט גוטנברג|שם הספר=The Rise and Fall of the Confederate Government|כותב=ג'פרסון דייוויס|מספר=19831}}}}
 
אף על פי שהכרך הראשון הדגיש בעיקר את הלגיטימיות החוקתית של הפרישה והנספחים שלו כללו את הנאומים של דייוויס, הספר השיב את שמו הטוב של דייוויס בקרב אנשי הקונפדרציה לשעבר. דייוויס השמיט את העבדות כסיבה לפרישה, ותחת זאת האשים את הצפון בניהול מלחמה הרסנית ובלתי תרבותית.
 
ב-1876 נוסדה "החברה ההיסטורית הדרומית" (Southern Historical Society) על ידי הכומר ג'. ויליאם ג'ונס והגנרל ג'ובל א. ארלי. ג'ונס היה המזכיר בשכר של החברה ועורך המגזין Southern Historical Review. ארלי היה נשיא החברה וראש הוועד המנהל שלה. הם העניקו לדייוויס חברות לכל החיים בחברה וסייעו לו ללקט חומר עבור ספרו. ב-[[1882]] הם ניסו לארגן עבורו מסע בו הוא היה אמור לנאום על ספרו, אך דייוויס דחה את ההצעה בשל מצב בריאותו ונשא נאום אחד בלבד ב[[ניו אורלינס]]. ארלי גם ערך ביקורים אצל דייוויס בבובואר. כמו יהודה בנימין, יעץ ארלי פעמים רבות לדייוויס לא להתבטא בלשון נקמנית בספרו. עם זאת, כאשר התבקש לנאום בטקס ההקדשה של ה[[מאוזולאום]] של הגנרל לי ב[[לקסינגטון]], [[קנטקי]], סירב דייוויס לכך כאשר הבין שהגנרל [[ג'וזף א' ג'ונסטון]] מצבא הקונפדרציה, שכתב אף הוא ספר בו מתח ביקורת קשה על דייוויס, יעמוד בראש הטקס. דייוויס גם התעמת עם הגנרל [[ויליאם שרמן]] בנאום שנשא ב[[סנט לואיס]] ב-[[1884]] ובמכתב ארוך לעורך וכן מתח ביקורת על הפוליטיקאי הצעיר מניו יורק, [[תאודור רוזוולט]], שהשווה אותו ל[[בנדיקט ארנולד]].
 
בעת שתר דייוויס את הדרום בשנים [[1886]] ו-[[1887]], השתתף דייוויס בטקסים רבים של "המטרה האבודה" וההמונים הרעיפו עליו חיבה רבה והמנהיגים המקומיים הציגו אותו בנאומים נרגשים בהם הם הוקירו את ההקרבה שלו למען האומה הדרומית. על פי העיתון Meriden Daily Journal, בקבלת פנים שנערכה במאי 1887 בניו אורלינס, עודד דייוויס את הדרומיים להיות נאמנים לאומה – "מאוחדים אנחנו כעת, ואם הברית תישבר אי פעם, יהא זה הצד השני שישבור אותה". הוא המשיך במתן תשבחות לאנשי הקונפדרציה שלחמו בהצלחה למען זכויותיהם על אף נחיתותם המספרית במהלך מלחמת האזרחים וטען שההיסטוריונים הצפוניים התעלמו מנקודת מבט זו. דייוויס האמין בכל ליבו שפרישת הקונפדרציה הייתה מוצדקת חוקתית והיה אופטימי בנוגע לשגשוגה של אמריקה ובנוגע לדור הבא.
 
בקיץ [[1888]], ג'יימס רדפת', עורך המגזין North American Review ויריב פוליטי לשעבר של דייוויס שהפך למעריצו כאשר נפגש עמו, שכנע את דייוויס לכתוב סידרה של מאמרים תמורת תשלום של 250 דולר לכל מאמר וכן לכתוב ספר נוסף. דייוויס נעתר להצעה ובאוקטובר [[1889]] השלים את ספרו האחרון "היסטוריה מקוצרת של קונפדרצית המדינות של אמריקה" (A Short History of the Confederate States of America).
 
==מותו וקבורתו==
[[קובץ:JeffDavisFuneralOnCampStreet1889.jpg|ממוזער|250px|מסע ההלוויה של ג'פרסון דייוויס ברחובות ניו אורלינס, דצמבר 1889.]]
ב-[[6 בנובמבר]] [[1889]] עזב דייוויס את בובואר בדרכו לביקור באחוזת בריירפילד. הוא עלה על [[אוניית קיטור]] ב[[ניו אורלינס]] שהפליגה בגשם כבד ובמהלך ההפלגה הוא חש ברע, כך שבתחילה הוא לא חש מספיק בטוב כדי לרדת ביעדו והוא בילה לילה במעלה הנהר בויקסבורג לפני שעשה את פעמיו לאחוזה ביום המחרת. הוא סירב לקרוא לרופא במשך ארבעה ימים עד ליציאתו למסע בחזרה. בינתיים שלחו המשרתים [[מברק]] לורינה והיא עלתה על רכבת לניו אורלינס ומשם עלתה על ספינה שבסופו של דבר פגשה את הספינה בה עשה דייוויס את דרכו בחזרה. לבסוף קיבל דייוויס טיפול רפואי כאשר שני רופאים עלו על הספינה בהמשך הדרך ואבחנו אצלו [[דלקת סימפונות חריפה]] עם סיבוך של [[מלריה]]. בהגיעם לניו אורלינס שלושה ימים לאחר מכן, נלקח דייוויס לביתו בשכונת גרדן דיסטריקט של צ'ארלס פנר, קצין לשעבר בצבא הקונפדרציה ואז שופט בבית המשפט העליון של לואיזיאנה. פנר היה חתנו של ידידו הוותיק של דייוויס, ג'. מ. פיין. רופאו של דייוויס, סטנפורד צ'יילי קבע שמצב בריאותו של דייויס לא מאפשר לו לנסוע לבובואר. ארבעה סטודנטים לרפואה שהיו בניהם של ותיקי צבא הקונפדרציה ונזירה קתולית ליוו אותו באמבולנס אל ביתו של פנר. דייוויס נותר מרותק למיטתו, אך מצבו היה יציב במשך השבועיים הבאים. בראשית דצמבר המצב החל להחמיר. על פי פנר, כאשר נראה היה שמצבו משתפר, הוא איבד את ההכרה בערבו של ה-[[5 בדצמבר]]. ג'פרסון דייוויס נפטר באותו לילה, רבע שעה אחר חצות, ב-[[6 בדצמבר]] [[1889]], כשוורינה מחזיקה את ידו וסביב מיטתו נכחו כמה ידידים.
 
הלווייתו של דייוויס הייתה אחת הגדולות שנערכו בדרום והעיר ניו אורלינס עטפה את עצמה באבל כאשר ארונו הוצב בבניין העירייה במשך כמה ימים. הוועדה המנהלת של טקס ההלוויה החליטה להדגיש את קשריו של דייוויס לארצות הברית, וכך הוחלט ש[[דגל ארצות הברית]] יונח על גבי [[דגל הקונפדרציה]] שעטף את ארונו של דייוויס ושבסמוך יונפו שני סוגי הדגלים לסירוגין. גופתו של דייוויס הולבשה בחליפת מדים אפורה חדשה של צבא הקונפדרציה שניתנה על ידי ג'ובל ארלי וורינה הניחה על הכן שעליו ניצב הארון את החרב שדייוויס נשא במהלך מלחמת בלאק הוק. עיטור פשוט בשלב הראשון של ההלוויה היה דגל אמריקאי קטן מורכן עם תמונתו של דייוויס במרכז. ל"צבא הגדול של הרפובליקה" {{אנ|Grand Army of the Republic}}, אחוות וותיקי [[צבא האיחוד]], היה תפקיד מרכזי בטקס, אף על פי שהמרשל הגדול של הטקס היה ג'ון ג. גלין, ראש המשמר הלאומי של לואיזיאנה ומושל ג'ורג'יה וראש ארגון וותיקי צבא הקונפדרציה, ג'ון גורדון, היה המרשל הגדול של כבוד. בעוד שהממשל הפדרלי התעלם ממותו של דייוויס, רבים מפעמוני הכנסיות בדרום צלצלו, ותיקי צבא הקונפדרציה קיימו תהלוכות רבות וסנאטורים וחברי קונגרס חצו את נהר ה[[פוטומק]] כדי להצטרף לבכירי ממשל הקונפדרציה לשעבר וגנרלים בצבא הקונפדרציה בטקס ההספד שנערך ב[[אלכסנדריה (וירג'יניה)|אלכסנדריה]] שב[[וירג'יניה]].
[[קובץ:Jefferson Davis Grave.JPG|ממוזער|250px|המצבה על קברו של ג'פרסון דייוויס בבית הקברות הוליווד, ריצ'מונד, וירג'יניה]]
בשלב הראשון נטמן דייוויס בחלקה של הארמיה הצפונית של וירג'יניה בבית הקברות מטרי שבניו אורלינס. ב-[[1893]] הוא נטמן מחדש, על פי בקשת אלמנתו, בבית הקברות הוליווד שבריצ'מונד. לפני מותו השאיר דייוויס לרעייתו הוראות לגבי מיקום קברו, אך יום לאחר מותו הודיע ה[[ניו יורק טיימס]] שריצ'מונד חפצה שהוא ייקבר אצלה. ורינה דייוויס סירבה לקבל צדקה באופן ישיר, אך נתנה להם להבין שהיא תהיה מוכנה לקבל סיוע כספי באמצעות חברת דייוויס לנד. עד מהרה החלו תיירים רבים בניו אורלינס לפקוד את קברו. ערים נוספות בדרום רצו שדייוויס ייקבר בתחומן. [[לואיוויל]], [[קנטקי]] הציעה את בית הקברות קייב היל, בציינה ששנתיים קודם לכן דייוויס הקדיש כנסייה שנבנתה על מקום הולדתו וטענה שהוא ביקש כמה פעמים להיקבר במדינת הולדתו. בקשות לבחירתן כמקום קבורתו של דייוויס הגיעו גם מ[[ממפיס]] שב[[טנסי]], [[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]] שב[[אלבמה]], [[מייקון (ג'ורג'יה)|מייקון]] ו[[אטלנטה]] שב[[ג'ורג'יה]] ו[[ג'קסון (מיסיסיפי)|ג'קסון]] וויקסבורג שב[[מיסיסיפי]]. ראש עיריית ריצ'מונד וותיק צבא הקונפדרציה, ג'. טיילור אליסון, הקים את "אגודת הזיכרון של ג'פרסון דייוויס" וב-[[12 ביולי]] [[1891]] חשפה ורינה דייוויס במכתב לוותיקי הקונפדרציה ולתושבי מדינות הדרום שבחירתה הראשונה כמקום קבורה לבעלה המנוח תהיה אחוזתו במיסיסיפי, אך בשל חששה מהצפות הנהר, היא החליטה שמקום קבורתו הראוי יהיה בריצ'מונד.{{הערה|[https://mississippiconfederates.wordpress.com/2014/08/30/mourning-for-our-chieftain-the-funeral-procession-of-jefferson-davis/ Mourning for our Chieftain: The Funeral Procession of Jefferson Davis, Mississippians in the Confederate army, 30 Aug 2014.]}}
 
לאחר ששרידי גופתו של דייוויס הוצאו מקברו הראשון בניו אורלינס, הם הוצבו למשך יום אחד באולם הזיכרון של האגודה ההיסטורית של לואיזיאנה. בין אלו שחלקו לו כבוד אחרון נמנו מושל לואיזיאנה, מרפי ג'. פוסטר האב. במסע ההלוויה שנמשך יום ולילה, הועבר ארונו של דייוויס מניו אורלינס לריצ'מונד. המסע עבר בבובואר ואז המשיך לריצ'מונד עם עצירות לטקסי זיכרון ב[[מוביל (אלבמה)|מוביל]] וב[[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]] שבאלבמה, [[אטלנטה]] שבג'ורג'יה ו[[שארלוט (קרוליינה הצפונית)|שארלוט]] ו[[גרינסבורו (קרוליינה הצפונית)|גרינסבורו]] שב[[קרוליינה הצפונית]]. הרכבת שנשאה את ארונו של דייוויס סטתה גם לבירת קרוליינה הצפונית [[ראלי (קרוליינה הצפונית)|ראלי]], שם הוצבה בקפיטול של המדינה. במסע זה של הרכבת נהג אותה ג'ימס ג'. ג'ונס, עבד משוחרר ששירת את דייוויס במהלך המלחמה והיה לאיש עסקים ופוליטיקאי מקומי. לאחר עצירה בדנווייל, [[וירג'יניה]], בירתה האחרונה של הקונפדרציה וטקס נוסף ב[[קפיטול מדינת וירג'יניה]], נטמן ארונו של דייוויס בבית הקברות הוליווד שבריצ'מונד. על פי סיכום עם ורינה דייוויס, הועברו עצמותיהם של ילדיהם שהלכו לעולמם לפני אביהם ממקומות קבורתם ב[[וושינגטון די. סי.]], ממפיס ובחלקה אחרת בבית הקברות הוליווד, אל החלקה המשפחתית החדשה.{{הערה|[http://www.dixiescv.org/No-69.html Jefferson Davis Funeral Train - Dixie SCV]}}
 
בהמשך הוקם פסל בגודל טבעי של דייוויס כמצבה על קברו, כפי שהובטח על ידי "אגודת הזיכרון של ג'פרסון דייוויס" בשיתוף פעולה עם ותיקי צבא הקונפדרציה ואיחוד בנות הקונפדרציה. אבן הפינה לאנדרטה הונחה בטקס שנערך ב-[[1896]] והיא הוקדשה בטקס בו השתתפו 125,000 איש ב-[[3 ביוני]] [[1907]].{{הערה|[https://www.nps.gov/nr/travel/richmond/HollywoodCemetery.html "Hollywood Cemetery and James Monroe Tomb". National Park Service, U.S. Department of the Interior.]}}
 
==מורשתו==
ג'פרסון דייויס שירת בתפקידים רבים. כחייל הוא היה אמיץ ובעל תושייה. כפוליטיקאי הוא שירת כחבר [[הסנאט של ארצות הברית]] וכחבר הקונגרס של מיסיסיפי והיה פעיל ומיומן, אף על פי שהוא מעולם לא השלים תקופת כהונה מלאה לשום משרה אליה נבחר. כבעל אחוזה הוא היו בבעלותו עבדים כפי שהיה נהוג אצל רוב תושבי הדרום והוא תמך בעבדות. כנשיא [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]] הוא נחשב למנהיג בלתי יעיל בתקופת המלחמה. אף על פי שמשימת ההגנה על הקונפדרציה כנגד האיחוד החזק יותר הייתה יכולה להיות אתגר עצום עבור כל מנהיג, תפקודו של דייוויס במשימה זו נחשבת לוקה מאוד.{{הערה|שם=קופר}} לאחר המלחמה הוא תרם לפיוס בין הדרום לבין הצפון, אך נותר כסמל גאווה דרומי.
 
חלקים מסוימים ממורשתו נוצרו לא כזיכרון אחר מותו, אלא כהכרה בת זמנו בשירותו באותה תקופה.
==הנצחתו==
האתר ההיסטורי הלאומי פורט דייוויס החל כמוצב גבול צבאי באוקטובר [[1854]] בהרים של מערב טקסס. הוא נקרא כבר אז על שמו של דייוויס שכיהן אז כמזכיר המלחמה. מבצר זה נתן את שמו לרכס הרי דייוויס הסובבים אותו ולעיירה פורט דייוויס. ב-[[1887]] ניתן השם ל[[מחוזות טקסס|מחוז]] המקומי, מחוז ג'ף דייוויס כשהעיירה פורט דייוויס משמשת כמקום מושב המחוז. מדינות אחרות בארצות הברית שבהם קיימים מחוזות על שמו של דייוויס הן [[מחוזות ג'ורג'יה|ג'ורג'יה]], [[מחוזות לואיזיאנה|לואיזיאנה]] ו[[מיסיסיפי]].
 
מקומות ואתרים נוספים שמנציחים את דייוויס הם:
* '''בית החולים ג'פרסון דייוויס''' שהוקם ב-[[1924]] ב[[יוסטון]], טקסס.{{הערה|[http://www.houstontx.gov/histpres/archives/bom/jeff_davis.html "Jefferson Davis Hospital (Elder Street Lofts)". Houston Archaeological and Historical Commission.]}}
* [[אובליסק]] בגובה של 1,074 מטרים שהוצב באתר הזיכרון שלו בפיירוויו שבקנטקי והמציין את מקום הולדתו. בנייתו החלה ב-[[1917]] והושלמה ב-[[1924]].{{הערה|שם=אתר}}
* '''כביש הזיכרון לג'פרסון דייוויס''' שב-[[1913]] נקרא על שמו ביוזמת בנות הקונפדרציה והחוצה מדינות רבות בדרום. חלקים מהכביש העוברים בוירג'יניה, אלבמה ומדינות נוספות עדיין קרואים על שמו.{{הערה|[https://www.fhwa.dot.gov/infrastructure/jdavis.cfm Weingroff, Richard F. (April 7, 2011). "Jefferson Davis Memorial Highway". Highway History. Federal Highway Administration, United States Department of Transportation. ]}} בעיר אלכסנדריה שבווירג'יניה החליטה מועצת העיר לשנות את שם הכביש בקטע העובר בתחומה ופנתה לציבור בהצעות לשם חלופי.{{הערה|[https://wtop.com/alexandria/2017/09/renaming-of-jefferson-davis-highway-moving-along-in-alexandria/ "Renaming of Jefferson Davis Highway moving along in Alexandria", WTOP-FM]}}
* דמותו של דייוויס הופיע על כמה בולים שהונפקו על ידיה הקונפדרציה, כולל הבול הראשון שהונפק ב-[[1861]]. ב-[[1995]] הופיעה דמותו על בול מתוך סדרה של 20 בולים שהוצאו לרגל יום השנה ה-130 לתום מלחמת האזרחים.{{הערה|[https://arago.si.edu/record_192343_img_1.html "32c Jefferson Davis single". Smithsonian National Postal Museum.]}}
* יחד עם דמויותיהם של [[רוברט אדוארד לי]] ו[[תומאס ג'ונתן ג'קסון]], מופיעה דמותו של דייוויס על תבליט אבן החקוק על סטון מאונטיין שבג'ורג'יה. בול המתאר תבליט זה הוצא ב-[[1970]].{{הערה|[https://arago.si.edu/category_2029483.html "Stone Mountain Memorial Issue". Smithsonian National Postal Museum.]}}
* '''הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'פרסון דייוויס''' הוקמו בבובואר ב-[[1998]]. במשך כמה שנים שימש המעון שהיה ביתו האחרון של דייוויס כבית לוותיקי צבא הקונפדרציה. המקום ניזוק ב[[הוריקן קתרינה]] ב-[[2005]] ונפתח מחדש ב-[[2008]].{{הערה|[https://www.visitbeauvoir.org/ "Beauvoir – The Jefferson Davis Home and Presidential Library". Mississippi Division, Sons of Confederate Veterans.]}} בן נינו של דייוויס, ברטרם היאס-דייוויס, הוא מנהלו של המקום שנמצא בבעלות חטיבת מיסיסיפי של בני ותיקי הקונפדרציה.{{הערה|[https://www.battlefields.org/learn/articles/interview-bertram-hayes-davis "An Interview with Bertram Hayes-Davis". Civil War Trust. October 2012.]}}
* '''מסמכי ג'פרסון דייוויס''', השמורים ב[[אוניברסיטת רייס]] שב[[יוסטון]], [[טקסס]], הוא מיזם לפרסום מסמכים הקשורים לדייוויס. המיזם קיים מראשית [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] והוא פרסם 13 כרכים של המסמכים, הראשון ב-[[1971]] והאחרון עד כה ב-[[2012]]. שני כרכים נוספים אמורים לצאת והאוסף כולו מכיל כ-100,000 מסמכים.{{הערה|[https://jeffersondavis.rice.edu/ "The Papers of Jefferson Davis". Rice University.]}}
==יום הולדתו==
יום הולדתו של דייוויס מצוין בכמה מדינות. יום הולדתו האמיתי, [[3 ביוני]], נחגג ב[[פלורידה]],{{הערה|[http://www.leg.state.fl.us/statutes/index.cfm?App_mode=Display_Statute&Search_String=&URL=0600-0699/0683/Sections/0683.01.html "The 2019 Florida Statutes (including Special Session A)".]}} ב[[קנטקי]],{{הערה|[https://www.employmentlawhandbook.com/leave-laws/state-leave-laws/kentucky/holidays/ Kentucky State Holidays - Employment Law Handbook]}} ב[[לואיזיאנה]],{{הערה|[https://www.employmentlawhandbook.com/leave-laws/state-leave-laws/louisiana/holidays/ Louisiana State Holidays - Employment Law Handbook]}} וב[[טנסי]].{{הערה|שם=טנסי|[https://www.va.gov/opa/speceven/memday/history.asp "Memorial Day History". United States Department of Veterans Affairs.]}} ב[[אלבמה]] מצוין יום הולדתו של דייוויס ב[[יום שני]] הראשון של חודש [[יוני]].{{הערה|[https://www.employmentlawhandbook.com/leave-laws/state-leave-laws/alabama/holidays/ Alabama State Holidays - Employment Law Handbook]}} ב[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]] הוא נחגג ביום שני האחרון של חודש [[מאי]] ([[יום הזיכרון (ארצות הברית)|יום הזיכרון]]) כ"יום הזיכרון הלאומי ויום הולדת ג'פרסון דייוויס".{{הערה|[https://web.archive.org/web/20110927051601/http://www.mscode.com/free/statutes/03/003/0007.htm "Mississippi Code of 1972 – SEC. 3-3-7. Legal holiday". LawNetCom, Inc. Archived from the original on September 27, 2011.]}} ב[[טקסס]], נחגג "יום גיבורי הקונפדרציה" ב-[[19 בינואר]], יום הולדתו של הגנרל לי.{{הערה|שם=טנסי}} יום הולדתו של דייוויס, ה-3 ביוני, נחגג באופן רשמי בטקסס עד [[1973]], אז שולב ביום הולדתו של לי.
==השבת אזרחותו==
[[חוקי האזרחות (ארצות הברית)|האזרחות האמריקאית]] של הגנרל לי הושבה בדיעבד ב-[[1975]]. ההחלטה על השבת אזרחותו של דייוויס לא נכללה בהחלטות קודמות להשבת זכויותיהם של פקידי הקונפדרציה ובעקבות השבת אזרחותו של לי התעוררה דרישה ציבורית להשיב לו את אזרחותו. מהלך זה הושלם עם העברת החלטה משותפת של שני בתי הקונגרס ב-[[17 באוקטובר]] [[1978]]. בעת החתימה על חוק זה התייחס [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ימי קרטר]] אליה כצעד האחרון של הפיוס לאחר מלחמת האזרחים.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20130526224740/http://www.presidency.ucsb.edu/ws/?pid=29993/# "Jimmy Carter: Restoration of Citizenship Rights to Jefferson F. Davis Statement on Signing S. J. Res. 16 into Law". American Presidency Project. Archived from the original on May 26, 2013.]}}
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Jefferson Davis|תצוגה=ג&#39;פרסון דייוויס}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג|author=Davis_Jefferson}}
* {{ביו-קונגרס}}
* [https://www.c-span.org/video/?162328-1/jefferson-davis-american ראיון עם ויליאם ג'.קופר על ספרו "ג'פרסון דייוויס, אמריקאי"]
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
{{מזכירי ההגנה של ארצות הברית}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ג%27פרסון_דייוויס"