בל X-1 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 82:
=== העברת הפרויקט לידי חיל האויר ===
"סליק" גודלין היה אזרח עובד של חברת בל. הפרויקט עצמו הוזמן ע"י חיל האויר ו NACA. לפי החוזה שלו הוא היה צריך להגיע ל 0.80 מאך ובזה הוא עמד. בחוזה העבודה החדש שלו לשבירת מהירות הקול של גודלין הוא דרש בונוס של 150,000 $. לחלק את הבונוס שלו לכמה שנים כדי להמנע מתשלומי מס הכנסה גבוהים. הנושא נכנס לויכוח בין לגודלין לחברת בל . זה גרם להעצרות הפרויקט. חיל האויר איבד את הסבלנות והחליט לקחת על עצמו את הפרויקט עם טייסי ניסוי שלו. ראש מחלקת ניסויי הטיסה של חיל האויר , קולונל אלברט בויד, החליט להטיל את הפרויקט דווקא על שני טייסים צעירים, שנראו לו כמתאימים ביותר לביצוע הפרויקט. אלה היו קפטן צ'ארלס "צ'אק" ייגר כטייס ראשי וקפטן בוב הובר כטייס מחליף.הוא מינה את ג'ק רידלי כמהנדס הפרויקט.
=== טיסות לפני שבירת מחסום הקול ===
ייגר העניק למטוס, ואף רשם עליו, את הכינוי '''<big>גלניס הזוהרת</big> ( Glamarous Glennis ׂ) ,''' על שם אישתו גלניס. זה היה גם הכינוי שבו כינה את מטוס הקרב שבו טס במלחמת העולם השניה באירופה. הוא טען שזה מביא לו מזל. אף אחד לא היה מוכן להתווכח איתו בענייני מזל למרות שזה לא היה לפי הכללים. בתחילה ביצע ייגר טיסה לא ממונעת אחת. ב 29 אוגוסט 1947 ביצע את הטיסה הממונעת הראשונה בה הגיע למהירות של 0.85 מאך. בטיסה השישית ב 5 לאוקטובר 1947 הגיעו ל 0.88 מאך. בטיסה הבאה הוא הגיע ל 0.94 מאך אך אז נתקלו בבעיות של חוסר שליטה בהגה הגובה. וכולם חשבו שהפרויקט מסתיים בזה. אך ע"י הפעלת הזנב הטס הצליחו להתגבר על בעיה זו. בטיסה הבאה הוא הגיע למהירות של 0.988 מאך. יש לציין שהמהירות שהושגה בפועל, נודעה רק לאחר מס' ימים כאשר הסתיים פיענוח מכשירי המעקב הקרקעיים. מסתבר שהמיכשור במטוס עצמו הראה רק 0.955 מאך. לכן הטיסה הבאה לא תוכננה להיות הטיסה לשבירת מחסום הקול, כי הסתמכו על מה שהיה ידוע מהמיכשור במטוס.
=== שבירת מחסום הקול ===
ב 14 לאוקטובר 1947 תוכננה טיסה נוספת, התשיעית של קפטן ייגר. היא לא הייתה אמורה לעבור את מהירות הקול, אלא רק להתקרב אליה , ל 0.97 מאך. באותו אופן כמו בטיסות הקודמות, המטוס הנושא B-29 , עלה לגובה 20,000 רגל ושם שיחרר את ה XS-1 . ייגר הצית את כ 4 תאי השריפה בזה אחר זה. המטוס טיפס לגובה של 36,000 רגל שם כובו 2 תאי שריפה. המטוס המשיך לטפס עד לגובה של 42,000 רגל שבו הוא התאזן. ייגר הדליק שוב תא שריפה נוסף והגיע למהירות של 0.96 מאך (לפי מכשירי המדידה במטוס). כאשר הגיע למהירות 0.965 מאך ראה ששעון המאך במטוס יצא מחוץ לסקאלה. יש לציין את חוסר האמונה של המתכננים שהתקינו במטוס שעון מאך עד 1.0 מאך ולא יותר. יידר הבין מיד שהוא עבר את מהירות הקול, ללא שום ארועים מיוחדים. הוא נשאר במהירות זאת כ 20 שניות ואז החל להאט. על הקרקע נשמע רעם שהיה בעצם הבום העלקולי הראשון מעשה ידי אדם. בפענוח מכשירי המדידה הקרקעיים נקבעה המהירות שהושגה ל 1.07 מאך.
יש לציין שייגר ביצע את הטיסה ההיסטורית עם שתי צלעות שבורות ויד ימין מתפקדת חלקית, זאת כתוצאה מנפילה מסוס שגרמה לשבר בצלעות, כמה ימים קודם לכן. ייגר לא דיווח על כך לאף אחד כדי שלא יקורקע, חוץ מלאישתו ולמהנדס הטיסה ג'ק רידלי. מכיון שהכיר היטב את המטוס ידע שיוכל להפעילו ביד שמאל בלבד. כל מכשירי הבקרה היו על ההגה.הבעיה היחידה היתה נעילת דלת המטוס כאשר ירד אליו כאשר היו באויר ודרשה נעילה בשימוש יד ימין. ג'ק רידלי פתר את הבעיה על ידי שימוש במקל מטאטא שאיפשר נעילת הדלת בעזרת יד שמאל. מקל המטאטא השתתף בטיסה ההיסטורית.
כעשר נחת ודיווח לממונים עליו על שבירת השיא, , הוטל איפול מלא על הטיסה בגלל סודיות צבאית כדי למנוע מהרוסים מידע על החידושים הטכניים שנכללו במטוס בעיקר נושא הזנב הטס.
{{מטוסי ה-X}}
| |||