גיחות צילום מצריות מעל הנגב – הבדלי גרסאות

לאחר גיחת צילום זו יזמו המצרים סדרה של גיחות רבות נוספות בעיקר מעל שטח הנגב. הגיחות נעשו בהפרשים של ימים בודדים זה מזה על ידי מטוס [[מיג 21]] ללא חימוש וללא מכלי דלק נתיקים, כשפוד צילום חיצוני צמוד לגחונו. לחלק מהגיחות התלווה [[מיג 21]] נוסף להגנת מטוס הצילום. מטוס הליווי טס גם הוא ללא מטען אלא עם [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר אוויר]] בלבד. מאחר שהמיגים היו נקיים ממטען התאפשרה טיסתם בגובה רב של 50,000 רגל ובמהירות גבוהה מאד של 1.7 עד 2 [[מספר מאך|מאך]]. המיגים המריאו בכל פעם משדה תעופה מצרי אחר ומסלול הטיסה שלו היה שונה מגיחה לגיחה. בכך התקשה על [[חיל האוויר הישראלי]] לאתר גיחות צילום חודרות מבעוד מועד. בנוסף הזניקו המצרים בחלק מהפעמים זמן קצר לפני גיחת הצילום, זוג מטוסי מיג 21 אחר שיבצע חדירת הסחה ונמלט ובכך הביא לניהול מרדפי שווא של מטוסי מיראז' ישראלים. אחת הגיחות המשמעותיות ארעה ב-[[26 במאי]] שבו חדרו זוג מטוסי צילום בטיסה ישירה אל עבר הכור בדימונה. מעל הכור ביצעו פניה בחזרה לכיוון מערב. בינתיים הוזנקו זוג מטוסי מיראז' מ[[טייסתמטייסת 101]] ובהם סא"ל [[דוד עברי]] וסגן [[גיורא אפשטיין]]. לאחר מרדף ממושך אל תוך סיני שבמהלכו הנמיך מטוס המיג, הצליח אפשטיין לנעול [[טיל אוויר-אוויר]] על המיג אך לא קיבל אישור ירי מה[[מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי|בקרה האווירית]] מחשש שהפלה מעל שטח [[סיני]] תביא להסלמה נוספת ביחסים המתוחים עם מצרים.

בתגובה לגיחות הצילום, ומחשש לתקיפת המרכז למחקר גרעיני בדימונה, הוכנסו לכוננות הזנקה מיידית ב-[[27 במאי]] כל שלוש טייסות [[מיראז' 3]], שהיה מטוס הירוט המתקדם ביותר שברשות ישראל. במקביל להעלאת הכוננות נקבע סבב פטרולים של שלוש הטייסות מעל הנגב והוצבו מטוסי מיראז' גם בבסיס [[חצרים (בסיס)|חצרים]] הדרומי שהיה בשלבי הקמה וטרם הושמש, וזאת במטרה לקצר את זמני ההזנקה. בכל פעם שנתגלתה חדירה של גיחות הצילום הוזנקו מטוסי מיראז' לעבר המטוסים אך מטוסי המיראז', גם כשטסו בתנאים אופטימליים, התקשו לעלות לגובה הטיסה של ה[[מיג 21|מיגהמיג 21R]] ולאחר תמרונים שונים חזרו לנחיתה מבלי שהצליחו להגיע לעמדת יירוט. סוללות [[MIM-23 הוק|טילי ההוק]] הישראליות שיגרו ככל הנראה גם הן מספר טילים כנגד מטוסי הצילום אך מטוסי הצילום טסו מחוץ למעטפת הביצועים של הטילים והם נפלו בטרם הגיעו אליהם. הגיחות כונו בחיל האוויר "גיחות מריטת עצבים".

לאחר שנראה היה שגם בתנאי טיסה אופטימליים יתקשו מטוסי המיראז' ליירט את מטוסי המיג המצריים, ולנוכח ריבוי החדירות למרחב האווירי הישראלי, העלה מפקד [[חצור (בסיס)|בסיס חצור]] [[אל"ם]] [[בני פלד]] רעיון לנסות ולהשתמש במטוס ה[[מיגהמיג 21]] [[מבצע יהלום|העיראקי שהועבר לישראל]] על ידי [[מוניר רדפא]] מספר חודשים קודם לכן באוגוסט [[1966]]. לצורך כך ביצעו מהנדסי [[רפא"ל]] במיג התאמות לנשיאת [[טיל אוויר-אוויר]] מתוצרת ישראל מדגם [[פיתון (טיל)|שפריר]]. בתחילת יוני הותקנו במיג שני טילי שפריר 2 שהיו טילים נסיוניים וטרם הוכרזו כמבצעיים. מהמיג הוסר מכל הדלק החיצוני כדי לשפר ביצועיו. על גג מבנה הטייסת הותקן צופר אזעקה בעל צליל מיוחד שיופעל במקרה של הזנקת המיג. לאחר השלמת ההכנות הוצב המיג בעמדת הירוט של בסיס חצור בכוננות הזנקה מיידית כשהוא צבוע בצבעי [[אדום]] בוהקים כדי למנוע הפלתו על ידי מטוסים ישראליים, כשבו [[סא"ל]] [[דני שפירא]]. לאחר שלושה ימים של כוננות של המיג, שבהם המצרים לא יזמו גיחת צילום, פרצה [[מלחמת ששת הימים]]. ביומה הראשון של המלחמה [[מבצע מוקד|השמיד חיל האוויר הישראלי את רוב חיל האוויר המצרי]] ובכך תם הצורך בסיכול גיחות הצילום המצריות.

הטיסות התכופות שחדרו לשטחי הנגב הגבירו בישראל את התסכול והחרדה לקראת המלחמה המתקרבת. טיסות הצילום המצריות נפסקו באחת עם פרוץ המלחמה שבה הושמד רוב חיל האוויר המצרי ב[[מבצעבמבצע מוקד]].