מורפמה – הבדלי גרסאות

מורפמות (כלומר צורנים) עשויות להתחבר זו לזו בכמה דרכים. בשפות אירופיות רווח החיבור הצורני על ידי [[שרשור (מחרוזות)|שרשור]]. שרשורכלומר צירוף צורנים זה אחר זה ב[[תצורה קווית]] הוא שרשור בוכאשר הצורנים שומרים על צורתם המקורית ורק משורשרים זה לזה בלא שינוי. לדוגמה הבסיס "שָמַר" וצורן גוף ראשון רבים "נוּ" יוצרים על ידי שרשור את המילה "שָמַרְנוּ". בשפות האירופיות דרך תצורה זו היא הרווחת, למשל המילה unbreakable מורכבת משרשור של שלושה צורנים: un+break+able. בעברית רווח יותר חיבור של '''שזירה''' בין מורפמות ב[[תצורה משורגת]] שבה הצורנים המוטמעים יחד משפיעים זה על זה, ולמעשה המורפמות נשזרותונשזרות האחת בשנייה. למשל את ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] גד"ל משבצים בתוך ה[[משקל (בלשנות)|משקל]] מִקְטָל ומקבלים את המילה מִגְדָּל. במקרההצורן זה הצורןהמקורי ''גדל'' חסרהושפע התנועותוהשתנה הושפעוצורתו מתנועות צורןהמקורית המשקלהשתנתה.

מורפמה המצטרפת למילה על ידי שרשור נקראת גם '''[[מוספית]]''' ( או '''צורן נתמך''', ובלועזית '''קליטית''' - מיוונית: נשענת). אם היא נצמדת לתחילת המילה היא נקראת '''תחילית''' ובלועזית '''פרוקליטית''', ואם היא מצטרפת לסוף המילה היא נקראת '''סופית''' ובלועזית '''אֶנקליטית'''. לדוגמה במילה הדקדוקית "'''בְּ'''ארגז" שני צורנים, המילית בְּ היא מוספית תחילית כלומר פרוקליטית proclitic, ואילו במילה "ארצ'''נו'''" - שני צורנים, כשהצורן השני - שמילית השיוך ''נו'' - היא מוספית סופית - אנקליטית enclitic. דוגמה נוספת הרווחת בשפה העיברית היא המוספיות המתווספות ל[[פועל (בלשנות)]], לצורך הטיית הזמן והגוף, כמו השורש שמ"ר המקבל תחילית '''נ'''שמר וסופית שמר'''תי''' במקרה של יחיד עבר.

כאמור, מורפמות עשויות להיות עצמאיות או כבולות. למשל, בשפה האנגלית, בהרכבה (כלומר המילה המורכבת) un+break+able, המורפמה un היא כבולה, כי איננה יכולה לעמוד לבדה;. לעומת זאת המורפמה break היא מורפמה עצמאית. בעברית, מורפמות השיוך והמשקל בשמות עצם, ומורפמות ההטיה בפעלים הן מורפמות כבולות, ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן. מורפמה שיכולה לעמוד בפני עצמה נקראת גם "בסיס".