הטורקמנים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

* '''עזיבת הכפר קירה'''. תושבי הכפרים הטורקמנים בעמק יזרעאל, חכרו את אדמותיהם מגורמי התיישבות יהודיים. [[יוסף ויץ]], שהיה ממונה על רכישת קרקע והקמת יישובים חדשים, הבין כי תנאי המלחמה וה[[אנרכיה]] ששררו בתחילת 1948, עשויים לאפשר את פינוי האריסים והשתלטות על קרקעות אלה. ויץ ניסה לקבל ממטה "[[ההגנה]]" הסכמה עקרונית לנישול האריסים, ומשנכשל בכך, אירגן [[גירוש]]ים אחדים תוך ניצול קשריו האישיים ביישובים וביחידות ההגנה המקומיות. ב-[[11 במרס]] 1948 נרצחו שני חברי קיבוץ הזורע, ועל פי הנחייתו של ויץ, יהודה בשן מ[[יקנעם (מושבה)|יקנעם]] סיפר לתושבי קירה כי יש בהזורע כעס רב וייעץ להם לנטוש את המקום. מיד לאחר הנטישה, חברי הזורע עלו ליישוב קירה ופירקו את הגגות והקירות של ה[[מערה|מערות]] וה[[חושה|חושות]] שבהן התגוררו האריסים.{{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''', [[הוצאת עם עובד]], עמודים 85-83, תל אביב, 1991}}

* '''[[קרב משמר העמק]]'''. קיבוץ משמר העמק נמצא על כביש [[חיפה]] - [[ג'נין]], והיה מוקף בכפרים ערביים וטורקמנים. היישוב חלש על ציר [[ואדי מילק]], דרכו עברה התחבורה היהודית לצפון הארץ. [[קאוקג'י]] שפיקד על [[צבא ההצלה]] שתוגבר בלוחמים מהאזור, פתח בהתקפה על משמר העמק ב-[[4 באפריל]] 1948, במטרה לכבוש את היישוב ולחבור לכוחות הערביים בחיפה. גם טורקמנים הצטרפו לכנופיות הערביות שנלחמו עם קאוקג'י כנגד משמר העמק.{{הערה|זאב וילנאי, טורקמנים, בתוך: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמוד 8065, הוצאת אריאל, תל אביב, 1980}} המערכה נמשכה עשרה ימים והסתיימה בתבוסה של קאוקג'י. יחידות של ההגנה וה[[פלמ"ח]] ערכו התקפות נגד על כל הכפרים שהקיפו את הקיבוץ. מרבית התושבים נמלטו עוד לפני ההתקפות או בעיצומן. הכפרים שנכבשו כללו את יישובי הטורקמנים שבסביבה: אבו שושה, אבו זריק, מנסי, נע'נע'יה. מעט התושבים שנותרו בכפרים גורשו לעבר ג'נין, ובתי הכפרים נהרסו לחלוטין במהלך הקרבות ומיד לאחריהן.{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949''', הוצאת עם עובד, עמודים 164-160, תל אביב, 1991}}

 

==ראו גם==