מאיר לנסקי – הבדלי גרסאות

בחודש יולי 1970 הגיע לנסקי לישראל לביקור מארצות הברית; הוא ביקר בישראל גם בעבר ונפגש עם מכרים וידידים ואף תרם לארגונים שונים בה. הוא נהג לספר שסבו וסבתו קבורים ב[[הר הזיתים]]. הפעם סיפר שהוא מעוניין להשתקע בישראל לתמיד. השלטונות בישראל הבחינו שאנשים שמוכרים כשייכים ל[[מאפיה]] האמריקנית מגיעים ארצה לבקרו והם חשדו שלנסקי מתכנן להעביר ארצה את מרכז פעילותו ועסקיו הלא-חוקיים ולהתחמק מחקירת [[FBI|הבולשת הפדרלית]] ושלטונות המס בארצות הברית. הבולשת השתדלה זמן רב למצוא עדים מהיימנים וראיות משפטיות שיביאו למאסרו, אבל ללא הצלחה. החל בשנת 1918 ועד שנת 1971, לנסקי הורשע בעברות זוטרות בלבד בעבר הרחוק. ב[[משרד הפנים]] העריכו כי לנסקי יפנה ל[[שר הפנים]] (אז, דר'ד"ר [[יוסף בורג]] ) ויבקש לקבל מעמד של [[עולה חדש|עולה]] על-פי [[חוק השבות]] שייקנה לו אוטומטית גם [[אזרחות ישראלית]]; ואז, אם בקשתו תידחה, הוא ייפנה ל[[בית המשפט הגבוה לצדק|בג"ץ]] . התקיימו, אפוא, התייעצויות רבות בדרגים שונים, ביניהן עם בכירי [[משרד המשפטים]], [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[מאיר שמגר]] ו[[פרקליט המדינה]] [[גבריאל בך]]). שר הפנים היסס והטיל ספק שבג"ץ יכריע נגד העתירה של לנסקי ונדרשו מידע וממצאים נוספים כדי לשכנעו. פרקליט המדינה נסע לארצות הברית, נפגש שם עם [[התובע הכללי של ארצות הברית|התובע הכללי]], ג'ון ניוטון מיצ'ל, שפתח בפניו את הארכיבים של הבולשת הפדרלית שבהם נשמרו חומרים מפלילים רבים נגד לנסקי. חומרים אלה הפיסו את דעתו של שר הפנים. לאחר שמלאו שמונה חודשים לשהותו של לנסקי בישראל, הוגשו נגדו ב[[פלורידה]] כתבי-אישום בעבירות מס והוא נקרא להופיע בפני בית-המשפט. כשלא עשה כן, הורשע בביזיון בית-המשפט והוצא נגדו צו מאסר. הרשויות בארצות הברית נמנעו מלבקש את הסגרתו מכיוון שעבירות המס בהן הואשם לא היו כבדות-משקל דיין (ובוטלו לאחר מכן). סיבה נוספת מכרעת הייתה: השלטונות בארצות הברית הניחו שלנסקי יקבל אזרחות ישראלית על-פי חוק השבות, יעביר לישראל את המיליונים שצבר בסתר, ושישראל לא תיתן לארצות הברית להניח את ידה על לנסקי והכספים שלו. ואכן, לנסקי פנה לשר הפנים לקבל אשרת עולה כיהודי שעולה לישראל על-פי חוק השבות, אלא, שב-[[23 בספטמבר]] [[1971]] שר הפנים דחה את הבקשה מהנימוק שחל על לנסקי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, דהיינו, מאחר שלנסקי הוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". כצפוי, ערער לנסקי לבג"ץ. עתירת לנסקי עוררה עניין רב בציבור בישראל: האם לנסקי מגורש למעשה מישראל בגלל לחץ אמריקני? הדיון בעתירה החל ב-[[22 במרץ]] [[1972]] בבג"ץ בהרכב מיוחד של חמישה שופטים : נשיא [[בית המשפט העליון]] [[שמעון אגרנט]], ממלא מקום הנשיא [[יואל זוסמן]], והשופטים [[משה לנדוי]], [[צבי ברנזון]], ו[[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]]. ב-11 בספטמבר 1972 ניתן פסק הדין, שבו נדחתה העתירה פה אחד, חרף חפותו של לנסקי בדין הפלילי. לנסקי נאלץ לעזוב את הארץ וחזר לארצות הברית.{{הערה|יעל רוזמן,גבריאל בך - פרקליט, שופט וג'נטלמן, הפרק"יהודי "חם" או סכנה לשלום הציבור", למשכל - הוצאה לאור של ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2011, עמודים 181 - 188}}