אלבטרוסיים – הבדלי גרסאות

האלבטרוסים הם עופות גדולים, חלקםוחלקם גדולים מאוד. הם הגדולים ביותר בסדרת ה[[יסעוראים]] - משקלם של המינים הגדולים במשפחה עשוי להגיעמגיע לשמונה קילוגרמים. [[מקור]]ם ארוך, חזק וקרני, חד וכפוף בקצהו. שני צינורות אוויר קטנים, המשמשים כנחיריים, נמצאים בצדיבצידי המקור, בשונה משאר היסעוראים שבהם נמצאים הצינורות בחלקו העליון של המקור. הודות לצינורות אלו, חוש ה[[ריח]] של האלבטרוסים מפותח מאוד, תכונה נדירה למדי בין העופות. הם משתמשים ביכולת הזו, בין היתר, לאיתור מזון{{הערה|Lequette, B., Verheyden, C., Jowentin, P. (1989) "Olfaction in Subantarctic seabirds: Its phylogenetic and ecological significance" The Condor 91: 732-135.}}. רגליהם חזקות מאוד, ובכפות רגליהם ישנן שלוש אצבעות קדמיות בלבד (ללא אצבע אחורית), שביניהן מתוחים קרומי שחייה.

ניצוי האלבטרוסים הבוגרים משתנה ממין למין, אולם באופן כללי למדי ניתן לומר כי גבם וגב כנפיהם כהים וחלקיהם התחתונים, הבטן והצוואר, לבנים. עם זאת, מינים אחדים לבנים כמעט לחלוטין (למשל [[אלבטרוס מלכותי דרומי]]), ולאחרים ניצוי כהה לאורך כמעט כל הגוף (כמו ל[[אלבטרוס אמסטרדם]]). ניצוי הצעירים כהה על פי רוב יותר מזה של הבוגרים, והוא מתחלף לצורתו הבוגרת לאחר מספר שנים.

[[מוטת כנפיים|מוטת כנפיהם]] של האלבטרוסים הגדולים (במיוחד אלו מהסוג [[אלבטרוס גדול]]) היא הגדולה ביותר בקרב ה[[עופות]] כולם, ועשויה לעלות על 340 סנטימטרים; עם זאת, יתר המינים הם בעלי מוטת כנפיים קטנה יותר באופן משמעותי. הכנפיים צרות, קשיחות וקמורות. האלבטרוסים עפים למרחקים עצומים, וכדי להמעיט בבזבוז אנרגיה, הם נוהגים [[דאייה|לדאות]] ברוב מהלך מעופם. [[יחס גלישה|יחס הגלישה]] שלהם במהלך דאייתם נע בין 22:1 ל-23:1, כלומר, בהתקדמות אופקית של 22 עד 23 מטרים הם מנמיכים במטר אחד בלבד. בדאייתם הם נעזרים ב[[הסתגלות אבולוציונית|התאמה]] מורפולוגית - מספר [[גיד]]ים בכתפם נועלים את הכנף כאשר היא פרושה למלוא אורכה, ובכך מאפשרים את מתיחתה תוך השקעת מאמץ מועט יחסית.

האלבטרוסים משלבים את טכניקת הדאייה יחד עם בחירה חכמה של נתיבי תעופה. אלבטרוסים הנמצאים ב[[חצי הכדור הדרומי]] ועפים צפונה, בוחרים בנתיב תעופה בכיוון השעון, בעוד שאלו שעפים דרומה בוחרים בכיוון המנוגד ל[[כיוון השעון]]{{הערה|שם=Tickell|Tickell, W.L.N. (2000). Albatrosses. Sussex:Pica Press, {{ISBN|1-873403-94-1}}.}}. האלבטרוסים מותאמים היטב לדאייה. קצב פעימות [[לב|ליבם]] במהלך דאייה קרוב לקצב פעימותיו במנוחה, ומשכך,. השקעת האנרגיה העיקרית שלהם נעשית בזמן ההמראה, הנחיתה ובמהלך ציד המזון עצמו{{הערה|Weimerskirch H, Guionnet T, Martin J, Shaffer SA, Costa DP. (2000) "Fast and fuel efficient? Optimal use of wind by flying albatrosses." Proc Biol Sci 267: (1455) 1869–74.}}. ואולם, ביתרונםבייתרונם ויעילותם בדאייה נעוץ גם חסרונם: הסתמכותם על הדאייה הפכה אותם לתלויים ברוח ובגלים, וכשאלו אינם בנמצא הם מתקשים לעוף. לפני שהם ממריאים, רצים האלבטרוסים רצים מרחק מה כדי לייצר לחץ [[עילוי (כוח)|עילוי]] מספיק להמראה.