ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה – הבדלי גרסאות

חלוצים יהודים הקימו בראשית [[המאה ה-19]] כשמונה יישובים חקלאיים ב[[מחוז חרסון]] במערב [[האימפריה הרוסית]], באזור שעתיד להיות דרום-מזרח [[אוקראינה]], מצפון [[הים השחור|לים השחור]]. בהמשך הזמן התרחבה ההתיישבות למחוזות נוספים באזור, שנקרא באותה תקופה [[:en:Novorossiya|רוסיה החדשה]] (נובו-רוסיה), מדובר [[ח'אנות קרים|בקרקעות שנכבשו]] מ[[האימפריה העות'מאנית]] בסוף המאה השמונה עשרה. ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה נמשכה כ-135 שנה, עד השמדת יהודי האזור ב[[השואה|שואה]].

 

ההתיישבות היהודית בדרום [[אוקראינה]] נוסדה בתחילת המאה התשע עשרה, בשנת 1807, בימי שלטונו של ה[[צאר]] [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]]. עם עלייתו לשלטון הקים הצאר את "[[תקנת 1804|הוועדה לשיפור מצבם של היהודים]]". בשנת 1804 הוא תיקן את "[[תקנת 1804|תקנת היהודים]]", שקובעת למעשה באופן [[אנטישמיות|אנטישמי]] כי היהודים אחראים לכל הבעיות הכלכליות והחברתיות ברוסיה המערבית, ויש לתקן את מצבם במטרה להגן על החברה מפניהם. במסגרת "[[תקנת 1804|תקנת היהודים]]" נדרש מהם לגור ב[[תחום המושב]]. אך בצעד ייחודי, העניק הצאר ליהודי רוסיה הגדולה אדמות ב[[חרסון (מחוז)|מחוז חרסון]] בדרום אוקראינה, לאחר שנים שבהן נאסר עליהם להחזיק בקרקע.

 

==נדידה והתיישבות במחוז חרסון==

 

משהגיעו החלוצים לעיר [[קרמנצ'וג]] הם הופנו על ידי נציגי הממשל למקומות שנועדו להקמת היישובים באזור הדרומי של [[:en:Inhulets_River|נהר אינגולץ]] (אינהולץ). היה זה אזור מישורי רחב ידיים, בעל אופי ערבתי שטוף רוחות. בתחילה הוקמו מבנים ארעיים שבמשך השנים הוחלפו במבני קבע עמידים יותר. לעיתים שכרו המתיישבים פועלים מקומיים שהיו מורגלים יותר לתנאי האזור, וגם אפשר היה ללמוד מהם איך לבצע את עבודת החקלאות שלא הכירו.