אנסטסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

}}

}}

 

אנסטסיוס נולד בדיראקיום שב[[חבל הבלקן|בלקן]] (דורס ב[[אלבניה]] של היום) בסביבות שנת 431 לפני הספירה. ייתכן ששם אביו היה פומפיאוס. שני אחים של אנסטסיוס ידועים בשמם - פאולוס וקיסריה. אמו הייתה נוצרית [[אריאניות|אריאנית]], אולם אנסטסיוס היה מונופיזיטי. בסביבות שנת 488 היה אנסטסיוס מועמד לשמש כ[[בישוף]] של [[אנטיוכיה]]. במהלך השנים השתלב אנסטסיוס בחצר האימפריאלית, ושימש לפני עלייתו לשלטון כקצין בארמון הקיסרי ב[[קונסטנטינופול]].

 

ב-9 באפריל 491 נפטר הקיסר זנון ללא שאר שירש את מקומו. זנון עצמו ייחל שאחיו לונגינוס ימשיכו, וכן [[פטריארך]] קונסטנטינופול איופמיאוס. זנון לא היה אהוד, בעיקר בשל מוצאו האיסאורי (שנתפס כזר לתרבות הרומאית) ואמונותיו הדתיות. לאחר מותו התכנס המון ב[[היפודרום קונסטנטינופול|היפודרום]] והפגין את התנגדותו לזנון ולונגינוס. מסופר שההמון קרא לעבר הארמון: "הבו לנו קיסר רומאי! הבו לנו קיסר אורתודוקסי!". הסמכות לבחור את הקיסר הבא עברה בפועל לידי אלמנתו של זנון, אריאדנה, בתו של הקיסר [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]]. אריאדנה בחרה באנסטסיוס, ניתן לשער מפני שהיה דמות מוכרת ואהודה יחסית. השניים נישאו ארבעים יום מאוחר יותר.

 

[[קובץ:Ivory Ariadne Bargello.jpg|ממוזער|260x260 פיקסלים|[[אריאדנה (קיסרית)|אריאדנה]], קיסרית האימפריה הביזנטית]]

בחירתה של אריאדנה באנסטסיוס פגעה בכוחם של לונגינוס והחיילים האיסאורים בבירה. ה[[איסאורים]], יושבי חבל [[איסאוריה (חבל ארץ)|איסאוריה]] שבדרום אסיה הקטנה, היו באותה עת גורם פוליטי רב עצמה בחצר הקיסרים. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון גירש אנסטסיוס את לונגינוס והאיסאורים מקונסטנטינופול בתואנה עוררו מהומה אלימה נגד שלטונו. האיסאורים הכריזו מרד, ושלחו חיל להילחם בקונסטנטינופול במטרה להדיח את הקיסר החדש. אנסטסיוס בתגובה שלח שני צבאות בפיקוד ג׳ון הסקיתי וג׳ון הגיבן. אלו הביסו את המורדים בקוטאיום, בצפון מערב אנטוליה. המרד צומצם לאיסאוריה עצמה, שם התבצרו המורדים עוד כשש שנים עד שהצליח אנסטסיוס להביסם. כישלון המרד דחק סופית את האיסאורים מעמדות כוח באימפריה, וסופם שהוגלו ל[[תראקיה]] על ידי אנסטסיוס.

 

בעלות אנסטסיוס לשלטון שרר בין האימפריה הרומית לבין ה[[האימפריה הסאסאנית|אימפריה הפרסית]] שלום קרוב ל-60 שנים. במהלך תקופה זו הפרסים, בדומה לרומאים בשעתם, הותקפו לעיתים תכופות על ידי שבטים נוודים מזרחים - האפתליטים (המכונים גם 'ההונים הלבנים'). המלך הפרסי [[קבאד הראשון]] אולץ להתחייב לשלם לאפתליטים כופר גדול, שהכביד מאוד על שלטונו. עקב זאת החליט קבאד לפלוש לאימפריה הביזנטית. קבאד התרשם שהביזנטים מוחלשים עקב שורה של מהומות ופלישות, וראה בכך הזדמנות לביזה ואולי אף לכפות על אנסטסיוס תשלום כופר. כוחות פרסים פלשו לארמניה בשנת 502, בזזו את הערים תיאודוסיופוליס ומרטירופוליס, והחזיקו בעיר אמידה שעל גדות [[חידקל]]. אנסטסיוס בתגובה שלח כוח גדול של כ-52,000 חיילים, והצליח בשנת 504 לכבוש מחדש את אמידה ולהסיג את הפרסים מארמניה. קבאד, שבינתיים שוב הותקף על ידי האפתליטים, הגיע עם אנסטסיום להסכמה לפיה ישלם האחרון 39,600 נומיסמטות בתמורה להפסקת הלחימה. הסכם שלום רשמי נכרת בשנת 506. כהתגוננות נגד פלישות עתידיות, ביצר אנסטסיוס את עיר הגבול דארה.

 

[[קובץ:Diptych Barberini Louvre OA3850.JPG|ימין|ממוזער|[[שנהב ברבריני]]. משוער שהקיסר המתואר בתבליט הוא אנסטסיוס או יוסטיניאנוס]]

אנסטסיוס ירש מקודמיו מצב כלכלי רעוע. קופת האימפריה לא התאוששה עוד ממסעותיו של הקיסר לאו נגד ממלכת ה[[ונדלים|וונדלים]], ובזמן שלטונו רצוף המלחמות והמרידות של זנון לא התאפשר טיפול ראוי בבעיה. עם עלייתו לשלטון הוביל אנסטסיוס שורה של רפורמות שמטרתן לשפר את מצבה הכלכלי של האימפריה. אנסטסיוס הנהיג משטר כלכלי מחושב וחסכן. הוא המיר ככל הניתן את הכנסותיה והוצאותיה של האימפריה מטובין חומריים למטבעות. מטבע נחושת (פוליס) חדש ויציב אפשר תשלום במזומן גם בסכומים קטנים (מטבע זה שמר על ערכו מאות שנים). מגמה זו עזרה להפחית את היקף המעילה ברכוש ציבורי והקלה על מעקב אחר המצב הכלכלי של האימפריה. אנסטסיוס בנוסף נלחם נגד השחיתות השלטונית, והטיל פיקוח על ההוצאות לצורכי צבא וממשל. כך, בניגוד לעבר, לא סיפק השלטון לחיילי האימפריה את הציוד הדרוש להם, אלא דרש מהם לקנותו ממשכורתם ששולמה במזומן. אנסטסיוס העביר את סמכות גביית המסים ממעמד ה-Curiales לגובי מס רשמיים מטעם השלטון. בנוסף, אנסטסיוס העביר את עיקר נטל המס מיושבי העיר ליושבי הספר. כל אלו עזרו ליצור מערכת פיננסית יציבה יותר, יעילה יותר ואמינה יותר. הרפורמות של אנסטסיוס הניבו תוצאות חיוביות, ומוערך כי במותו השאיר אחריו הקיסר כ-146,000 קילוגרמים של זהב באוצר האימפריאלי.

 

בשלהי העת העתיקה אופיינה הדת הנוצרית במספר מחלוקות [[כריסטולוגיה|כריסטולוגיות]]. המחלוקת הבולטת במאה החמישית הייתה האם ישו היה בעל טבע כפול - טבע אנושי וגם טבע אלוהי (העמדה ה[[דיופיזיטיות|דיופיזיטית]]), או שמא בעל טבע אחד בלבד, שהוא יחדיו גם אלוהי וגם אנושי (העמדה ה[[מונופיזיטיזם|מונופיזיטיות]]). מחלוקת זאת התבטאה לעתים קרובות באלימות ורדיפה. בשנת 451 הוקיעה [[ועידת כלקדון]] את העמדה המונופיזיטית ככפירה, אולם נשארו עדיין קיבוצים גדולים של נוצרים מונופיזיטים, והמתח בין שני הזרמים נשאר גבוה. בשטח האימפריה הרומית המזרחית קיבוצים גדולים של מונופיזיטים היו במצרים, סוריה וארץ ישראל, בעוד בקונסטנטינופול ובבלקן שלטה הדעה הדיופיזיטית. הקיסר זנון, במטרה לפייס את שני הצדדים, פרסם את ה[[הנוטיקון]] (ביוונית: ἑνωτικόν henōtikón, ״פעולת איחוד״) - מסמך שאישר חלק ממסקנות ועדת כלקדון, אך עמעם במכוון את שאלת טבעו של ישו. ההנוטיקון לא פייס אף אחד מהצדדים, ולא רק זאת אלא שהוביל לפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית ([[הסכיזמה האכאית]]); פיצול זה נשאר בתוקפו בתקופת שלטונו של אנסטסיוס. קרע זה בין שני חלקי האימפריה היה מוקד מתמיד של מתח ואי-נחת בתקופת שלטונו של אנסטסיוס. בשנותיו האחרונות החל אנסטסיוס לתמוך בגלוי במונופיזיטיות. כך, בשנת 512 הדיח אנסטסיוס את הפטריארך של כלקדון, והציב במקומו מונופיזיט מוצהר. כמו כן, בשנת 514 הכניס אנסטסיוס שינוי במזמור ה[[טריסאגיון]] (השילוש הקדוש), המביע תפיסה מונופיזיטית. גילויים אלו עוררו את חמת ההמון בבירה, ועלו קריאות הדורשות את הדחתו של אנסטסיוס. רק לאחר שהקיסר עצמו הופיע לפני העם ללא בגדי מלכות, והביע נכונות לפרוש מתפקידו, נרגעו הרוחות.

 

באותה שנה (514) הכריז ויטליאנוס, מפקד צבאי בתראקיה, מרד באנסטסיוס. ויטליאנוס הניס את נס ועידת כלקדון והנצרות הדיופיזיטית, אך יש מקום לשער שגם גורמים כלכלים ושאיפותיו האישיות לשלטון לקחו חלק בהחלטתו. ויטליאנוס, בראש צבא מהבלקן, חנה בחוצות קונסטנטינופול ואילץ את אנסטסיוס לכנס ועידה כנסייתית בראשות האפיפיור (שתמך בהחלטת כלקדון). לאחר שהדרישה לא נענתה, שוב צר ויטליאנוס על הבירה, והפעם הציב מולו אנסטסיוס צבא בפיקודו של מארינוס. מארינוס הביס את צבא המורדים, אך ויטליאנוס עצמו נמלט. מאוחר יותר חזר ויטליאנוס לבירה בהזמנת הקיסר יוסטיניוס, ונרצח בארמון בשנת 520{{הערה|“The Origin of Justinian.” ''The Secret History with Related Texts'', by Kaldellēs Antōnios Emm. and Procopius, Hackett, 2010, p. 30.}}.

 

לאחר מרד ויטליאנוס נהנתה האימפריה משקט יחסי, למעט פלישות קטנות היקף באזור ה[[דנובה]]. אנסטסיוס נפטר ב-9 ביולי 518, בסביבות גיל 88. אנסטסיוס לא השאיר אחריו יורש, ואת מקומו תפס [[יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטיניוס הראשון]], ראש המשמר הקיסרי. אחייניו של אנסטסיוס, פרובוס ופומפיאוס, המשיכו לכהן בתפקידים בכירים לאחר מותו, וסופם שהוצאו להורג על ידי יוסטיניאנוס לאחר [[מרידת ניקה]]. אנסטסיוס אינו מוכר כקיסרים ביזנטים אחרים דוגמת יוסטיניאנוס הראשון או [[בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית|בסיליוס השני]], אולם אין זאת סיבה להמעיט בחשיבותן של שנות שלטונו. תחת אנסטסיוס התאוששה והתייצבה האימפריה המזרחית לאחר תקופה ארוכה של משברים פנימיים וחיצוניים, שהובילו בין השאר לנפילת האימפריה המערבית כמה שנים לפני כן.