ישראל קנוהל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
 
=== איך נולד התנ"ך ===
בספר איך נולד התנ"ך מנסה קנוהל להתחקות אחר מקור העם היהודי ואימוץ ה[[מונותאיזם]]. קנוהל מזהה את מקורות עם ישראל בקבוצת נוודים הנזכרת במקורות מצריים בשם יעקב-אל, נוודים אלו מתגוררים בחפיפה ל[[בני קדם]] ומשתכנים באיזור הבשן וקבוצה נוספת דרומית יותר באיזור [[אדום (עם)|אדום]]. ב[[מצבת ישראל]] המתארת את כיבושי [[רעמסס השני]] נכתב כי הוא השמיד את ישראל בצפון, כתובת זו כנראה מתייחסת לקבוצה הצפונית של יעקב-אל שישבה בבשן. זמן קצר להאחר מכן בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס החל רעב גדול באיזור ה[[לבנט]] שמגובה בעדויות היסטוריות וארכאולוגיות של זרעים וצמחים שהשתמרו. רעב זה נמשך כחמישים שנה וגרם לקריסת ממלכות רבות כגון [[אוגרית]], קיימות תעודות מצריות מהתקופה בה אפילו ה[[חתים]] שנמצאים באיזור טורקיה נפגעו מהבצורת. מצריים נצלה מהרעב בזכות הדלתא של הנילוס שסיפקה מקורות מים יציבים ושדות חקלאות רבים בזכות טכנולוגיית ההשקיה המפותחת. בתקופה זו נהרו [[מהגר עבודה|מהגרי עבודה]] רבים למצריים כמו גם פולשים רבים כגון [[גויי הים]] שניסו להשתלט על מקורות המזון בכוח. באותו הזמן ירדה הקבוצה הדרומית של יעקב-אל למצריים ועבדה גם היא בעבודת כפיים כ[[מהגר עבודה|מהגרים זרים]]. יעקב-אל וזרים רבים אחרים כגון ה[[חיקסוס]] שנהרו למצריים התגוררו במתחמים משותפים וכוחם המשותף גדל מאד. "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" (בראשית מז כז). שמספרםמספרם הרב של הזרים החל לערער את השלטון המצרי.בסופו עד שבסופו של דבר כמות מהגרי העבודה איפשרה להם להתאחד ולפתוח במרד שהונהג על ידי [[איזרו]] (חוקרים אחרים מזהים את איזרו או ישרו כשם נרדף לישראל וגם את החיקסוס לליציאת מצריים). בסופו של דבר המרד מוגר על ידי [[סת נ אחת]] והעמים הזרים גורשו ממצריים לכיוון ארץ כנען.
מבחינה תיאולוגית הושפעו יעקב-אל הדרומיים מהדת ה[[מדין|מדיינית]] ומהאל יהו שנזכר בתעודות מצריות. יעקב-אל שהאמינו ב[[אל (אל כנעני)|אל]] (ראש הפנתאון הכנעני) קיבלו על עצמם גם חלק ממנהגי יהו והתייחסו לשמות אל ויהו כשמות נרדפים לאותו האל. אחד המאפיינים הבולטים באל יהו הייתה קנאותו לאלים אחרים ולכן המדינים היו נוהגים לשבור את הצלמיות של אלים אחרים. לפי קנוהל יהו הוא למעשה יהוה ובעל מאפיינים זהים גם במקרא. "לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא" (שמות כ ד) או "כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא" (שמות לד יד) כלומר בשלב זה המקרא אוסרת לעבוד אלים אחרים אך לא מכחישה את קיומם כפי שקורה בתקופות מאוחרות יותר בגלגול המונותאיסטי, כאשר האל מקבל את השליטה הבלעדית על העולם ולא קיים שום דבר מלבדו ולכן אין מקום לאלים אחרים.