דן ערב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←אודות תוכן תקשורתי: הטקסט באתר שונה מזה שבוויקיפדיה |
|||
שורה 25:
מאמר זה מבקש להצביע על מעשה השיחזור הטלוויזיוני של הטראומה הקולקטיבית כמעשה קונבנציונלי בו משמשים בעירבוביה ובו-זמנית שני מאמצים, לכאורה קוטביים: האחד – תיעודי, חוקר, מפרק, "עובדתי". השני – עלילתי, פרשני, נשגב, פואטי, קרנבלי וחוצה גבולות, "גדול מהחיים". לשתי צורות הטיפול, המנוגדות לכאורה, השלכות אפשריות על עיצובה של הטראומה בזיכרון הקיבוצי.
{{הערה|טראומה בהילוך איטי: שיחזר היסטורי בטלוויזיה (2004). בתוך: בראשית, חיים, זנד, שלמה וצימרמן, משה (עורכים) זיכרון וקולנוע – יחסים מסוכנים? ירושלים, מרכז זלמן שזר, עמ’ 233-217.}}
;Television- A Traumatic Culture {{כ}}(2016)▼
מאמר זה מציג את המדיום הטלוויזיוני כגורם מרכזי ביצירתה של תרבות הטראומה. המדיום נבחן כאן בתפקידו הכפול: מחד, כמנגנון המעודד טראומטיזציה הנובעת מאופיו הייחודי ומחווית הצפייה אותה הוא מייצר אצל צרכניו, ומאידך - כגורם בעל תפקיד מרכזי בתהליכי עיבודה של הטראומה במישור הלאומי והחברתי.▼
{{הערה|Arav, D. (2016). Television: A Traumatic Culture: in: Ataria, Y., Gurevitz, D., Pedaya, H. and Neria, Y. (eds.), '''Interdisciplinary Book of Trauma and Culture''', Springer, pp. 39-49}}▼
'''טראומה, אשמה ומחילה: המְעַוֵּל כעד בשיח של הקונפליקט בטלוויזיה ובקולנוע הישראליים (2013)'''
שורה 39 ⟵ 35:
מאמר זה עוסק בייצוג הקולנועי והטלוויזיוני של הלהקות הצבאיות בישראל. על פי המאמר, ייצוגן של הלהקות הצבאיות מטפח מחד מיליטריזם ורגשות לאומיים ומאידך מעצב מבט נוסטלגי, סלחני ואף אירוני על התופעה. נראה כי ייצוג זה של הלהקות ממחיש את האופן בו אמצעי התקשורת הישראלים מתפקדים כמנגנונים הגמוניים המנרמלים לכאורה את הטראומה וזאת תוך הצגתה במעטה אסתטי תמים. {{הערה|Arav, D., & Gurevitz, D. (2009). Trauma and Kitsch: The Presentation of Israel's Army Entertainment Troupes on Television. In Castelló, E., Dhoest, A., & O'Donnell, H. (Eds.), The Nation on Screen: Discourses of the National in Global Television (pp. 271-291).Cambridge: Cambridge Scholars Publishing.}}
▲;Television- A Traumatic Culture {{כ}}(2016)
▲מאמר זה מציג את המדיום הטלוויזיוני כגורם מרכזי ביצירתה של תרבות הטראומה. המדיום נבחן כאן בתפקידו הכפול: מחד, כמנגנון המעודד טראומטיזציה הנובעת מאופיו הייחודי ומחווית הצפייה אותה הוא מייצר אצל צרכניו, ומאידך - כגורם בעל תפקיד מרכזי בתהליכי עיבודה של הטראומה במישור הלאומי והחברתי.
▲{{הערה|Arav, D. (2016). Television: A Traumatic Culture: in: Ataria, Y., Gurevitz, D., Pedaya, H. and Neria, Y. (eds.), '''Interdisciplinary Book of Trauma and Culture''', Springer, pp. 39-49}}
==אודות תוכן תקשורתי==
| |||