שמרנות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קישורים חיצוניים: לפי בקשת משתמש:בן נחים |
הרחבה |
||
שורה 1:
{{מפנה|שמרנים|מפלגות שמרניות|המפלגה השמרנית}}
[[קובץ:Churchill V sign HU 55521.jpg|ממוזער|225px|[[וינסטון צ'רצ'יל]], אחת מדמויות השמרנות הגדולה]]'''שמרנות''' היא [[אג'נדה|תפיסת עולם]] שמהותה התנגדות ל[[שינוי חברתי|שינויים חברתיים]] יזומים, מתוכננים ורדיקליים ולמהפכנות כערך. פעמים רבות משתמשים במונח זה על מנת לציין כל סוג של התנגדות לשינוי [[פוליטיקה|פוליטי]], גם אם אין מאחוריו אידאולוגיה שמרנית סדורה.
==שמרנות כאידאולוגיה==
השמרנות ביסודה מתנגדת לגישות [[רדיקליזם|רדיקליות]] שלפיהן ניתן להביא לשיפור חברתי על ידי שינויים מהירים ומרחיקי לכת.
השמרנות היא גישה [[פילוסופיה|פילוסופית]] נורמטיבית ופרקטית כאחד. היא נורמטיבית, כיוון שהיא מבדילה בין "[[טוב]]" ו"[[רוע|רע]]". שינוי מתוך יציבות ושימור זה "טוב". ערעור על הסדר הקיים, במובן של שינויים גדולים מדי באורחות החיים (ולא המשך טבעי של דברים), זה "רע". הקריטריון המרכזי בגישה זו הוא חייו התקינים של אדם וזכויותיו. השמרנות היא פרקטית כיוון שהיא מכתיבה כללים לניהול מדיניות. יישום סדר "צודק" אשר מנוגד לחלוקת הכוח בחברה יצור רק מאבק על מקורות הכוח החדשים והגברת האי צדק. למרות, שלשמרן יש רעיונות ברורים למדי מהי המדינה ה"
===עקרונות הבסיס של השמרנות ===
שורה 14:
===גישתו של אדמונד ברק===
מהאמור לעיל נובעת מסקנה שמרנית מרכזית. אף שהתנהגות פוליטית מושפעת מתבונה והגיון, היא גם מושפעת מרגש, דמיון ומסורת. לפי התפיסה השמרנית האדם ובאופן מודגש יותר חברה, מתקשים לשנות תפיסות "עצמי" ו"האחר". האדם מעצב תפיסות ודימויים בצעירותו
▲הגישה השמרנית כפי שבאה לידי ביטוי בהגותו של [[אדמונד ברק]], תופסת את המציאות כתוצר מורכב של תהליך דיאלקטי היסטורי. בתהליך זה נוצר איזון בין הצרכים, הכוחות והרצונות השונים בקהילה, איזון המיוצג באמצעות הפרקטיקות, המוסכמות וההסדרים החברתיים. אלו ממלאים תפקידים פורמליים ובלתי פורמליים כאחד (גם אם לפעמים שונים מייעודם המקורי). אדמונד ברק מזהיר כי סך התפקידים כה מורכב עד כי האדם מוגבל ביכולתו להבינם. יוצא שהניסיון ההיסטורי, להבדיל מקריטריונים רציונליים מופשטים או דגמים אוניברסליים, הוא המתאים מוסד חברתי לקהילה נתונה בזמן נתון. לפיכך, ככל שחברה ותיקה יותר, כך מתרבים התחומים שבהם הושגו מוסכמות ונוצרו פרקטיקות. הודות לכך פוחתים אזורי החיכוך. זאת ועוד, מוסכמות ופרקטיקות אלו מהוות מבנה רב עוצמה, המגביל את היכולת לשנותן.
ניתן להגדיר את הפוליטיקה של ברק, כ"פרגמטיזם בעל עקרונות". לטענתו, מטרת המוסדות וההסדרים היא מילוי צרכים ולא מימוש זכויות. על כן, הוא מבחין בין קביעת מטרות ארוכות טווח, לבין הוצאתן לפועל. משמע, הפעולה הפוליטית היא אמצעי ותיבחן לפי קנה מידה של תועלת. המטרה היא הקריטריון לפיו נקבע האם הפעולה הייתה מוצדקת או מוטעית. רוצה לומר, תבונה פוליטית היא התאמת מטרות לאמצעים (ולא רק להפך) והבנת הטוב הפרקטי, המוגבל ובר ההשגה, של קהילה בזמן ומקום נתון. כל זאת, להבדיל מטוב
▲מהאמור לעיל נובעת מסקנה שמרנית מרכזית. אף שהתנהגות פוליטית מושפעת מתבונה והגיון, היא גם מושפעת מרגש, דמיון ומסורת. לפי התפיסה השמרנית האדם ובאופן מודגש יותר חברה, מתקשים לשנות תפיסות "עצמי" ו"האחר". האדם מעצב תפיסות ודימויים בצעירותו. אלו ילווהו בהמשך. בעיצוב התפיסות והדימויים הפרט מאמץ תפיסות הרווחות בסביבתו. לאחר מכן, תפיסות אלו ימנעו ממנו להשתנות. גם כאשר הוא עובר תהליך של שינוי, התפיסות הרווחות בחברה לא השתנו. עקב זאת, לרוב יאמץ בחזרה את דעותיו הקודמות. תובנה מוקדמת זו זוכה לחיזוק במחקרים מודרניים בסוציולוגיה ופסיכולוגיה פוליטית.{{דרוש מקור}}
הפוליטיקאי השמרן נדרש להפיק את המרב מהקיים, אולם הוא גם מחויב להתאים עצמו למציאות המשתנה. ההיסטוריה אינה קופאת על שמריה ובמציאות של צרכים ויחסי כוחות משתנים, המוסדות והפרקטיקות מתאימים את עצמם. פער ואי התאמה בין הכוחות והצרכים בחברה מחד והמוסדות והפרקטיקות מאידך, עלולים להוביל למלחמות ומשברים. לאור זאת מייעץ אדמונד ברק, כי הרוצה לשמר את היתרונות שבמצב הקיים, חייב לשנות. אך על השינוי להיות הדרגתי. כיוון שאין דרך להבין את כלל הכוחות הפועלים במערכת, מעצב המדיניות עלול להשמיט נושאים חשובים וליצור בעיות אחרות תוך ניסיון לפתור את הקיימות. הוא ממליץ על שינוי במסגרת 'הכלת תכנים חדשים למסגרות ישנות', הפוגע במינימום יתרונות והישגים קיימים. לפיכך, יש ליצור מנגנונים לבחינת שינוי מדורג הלוקח בחשבון את שיקולי העבר, כמו, לדוגמה, בשיטת הכרעת הרוב ה"[[רוב אל-זמני|אל-זמני]]". על רקע זה התנגד ברק ל[[המהפכה הצרפתית|מהפכה הצרפתית]]. לטענתו, היה צורך להמתין עד שוך ההתרגשות, אז יראו פני הדברים על דיוקם. אמנם בחיסול סדר קיים הורסים גם פגמים רבים, אך משום שהסדר החדש אינו מגובה במסורת ולגיטימציה, הוא יישען על שימוש בכוח (תוך הפרת זכויות למען המטרה). רק בהדרגה יתעצבו סדרי ממשל, תיבנה לגיטימציה ויחל תהליך 'רכישת' הזכויות.
▲ניתן להגדיר את הפוליטיקה של ברק, כ"פרגמטיזם בעל עקרונות". לטענתו, מטרת המוסדות וההסדרים היא מילוי צרכים ולא מימוש זכויות. על כן, הוא מבחין בין קביעת מטרות ארוכות טווח, לבין הוצאתן לפועל. משמע, הפעולה הפוליטית היא אמצעי ותיבחן לפי קנה מידה של תועלת. המטרה היא הקריטריון לפיו נקבע האם הפעולה הייתה מוצדקת או מוטעית. רוצה לומר, תבונה פוליטית היא התאמת מטרות לאמצעים (ולא רק להפך) והבנת הטוב הפרקטי, המוגבל ובר ההשגה, של קהילה בזמן ומקום נתון. כל זאת, להבדיל מטוב אידיאלי אשר ניסיון להשיגו יביא סבל גדול יותר.
==שמרנות פוליטית==
גם פוליטיקאים שמרניים מקדמים חקיקה ותקנות התואמים להשקפת עולמם{{הערה|שם=אלון}} ובמקביל פעמים רבות [[ליברליזם כלכלי|ליברלים]] מתנגדים לשינויים בכיוון
ההגדרה המאפיינת לרוב את פעילות הפוליטיקאים שמרניים, היא נקיטת צעדים הדרגתיים והפיכים והימנעות משינויים קיצוניים ומהירים{{הערה|שם=אלון}}.
שורה 50 ⟵ 42:
==שמרנות בישראל==
ביוזמת [[קרן תקווה]] נערך ב-16 במאי [[2019]] כנס "שמרנות ישראלית הראשון", ב[[בנייני האומה]]. הכנס נועד לפתוח דיון בהגדרת ה'שמרנות' שמתאימה לחברה הישראלית ותוכנית הכנס כללה מושבים מקבילים שעסקו בהיבטים הפוליטיים, האינטלקטואליים והחברתיים של השמרנות בתחומי מדיניות, כלכלה ותרבות. ה[[עיתונאי]] [[יואב שורק]] הגדיר את מהות הכנס: {{ציטוטון|נקודת התחלה ונקודת סיום - סיום שלב ארוך ומורכב של זריעת זרעים בערוגות שונות, והתחלה של שלב חדש, שבו מבקשים לאסוף את היבול הצנוע של אותם זרעים מן הערוגות השונות לכלל תנועה מוכרזת, כדי שלדברים יהיה כוח ותהודה וכדי שיוכלו להתברר עוד ועוד}}{{הערה|{{השילוח|[[יואב שורק]]|פתיחה חגיגית|פתיחה-חגיגית|15, יוני 2019}}}}. ▼
▲[[יואב שורק]] הגדיר את מהות הכנס: {{ציטוטון|נקודת התחלה ונקודת סיום - סיום שלב ארוך ומורכב של זריעת זרעים בערוגות שונות, והתחלה של שלב חדש, שבו מבקשים לאסוף את היבול הצנוע של אותם זרעים מן הערוגות השונות לכלל תנועה מוכרזת, כדי שלדברים יהיה כוח ותהודה וכדי שיוכלו להתברר עוד ועוד}}{{הערה|{{השילוח|[[יואב שורק]]|פתיחה חגיגית|פתיחה-חגיגית|15, יוני 2019}}}}.
מן ההוגים השמרנים בישראל נמנים [[ארז תדמור (איש תקשורת)|ארז תדמור]], [[יורם חזוני]], [[רן ברץ]], [[משה פייגלין]], [[רונן שובל]], [[יואב שורק]], רותם סלע וכן הוצאת הספרים [[סלע מאיר]] המוציאה לאור בעברית את הספרים של ההוגים השמרנים בארץ ובעולם.
| |||