מודולריות (תכנות) – הבדלי גרסאות

אפיון ברור של תפקיד כל חלק ואופן השימוש בו מאפשרים שימוש בחלקים אלה גם בתוכנה אחרת, בצירוף עם חלקים אחרים. שפות תכנות רבות תומכות בצורות שונות של חלוקת התוכנה ליחידות בעלות תפקיד מוגדר, לדוגמה, [[שגרה (תכנות)|פרוצדורה]] (או [[פונקציה (תכנות)|פונקציה]]), Unit, [[אובייקט (מדעי המחשב)|אובייקט]], פרויקט, ו[[חבילה (תוכנה)|חבילה]] (package או module). יש חשיבות גדולה להגדרת נקודת התפר בין יחידת תוכנה לשאר החלקים. נקודה זאת נקראת ה[[ממשק (תכנות)|ממשק]]. מימוש של מודולריות אפשר לראות בשימוש בקובצי [[DLL]] שבהם הוכמסו פעולות שונות תוך חשיפת ממשק של פונקציות כלפי חוץ. הדבר אפשר לתוכנה מהודרת להשתמש בפונקציונליות שקיימת בקבצים חיצוניים, ואף איפשר החלפה של קבצים (לצורך שדרוג היכולות או אף שינויים) ללא צורך בהידור מחדש של המערכת הראשית.

 

 

מלבד האפשרות ליצור תוכנה על ידי צירוף של יחידות תוכנה מוגדרות למערכת אחת, מודולריות בתוכנה מאפשרת גם גמישות בפיתוח התוכנה. כאשר קוד בנוי בצורה מודולרית, ניתן להחליף חלקים בו, בלי צורך לשנות את שאר חלקי התוכנה. לעיתים משתמשים באפשרות זאת בזמן הפיתוח, כאשר משלבים חלקי תוכנה מנוונים או מדומים (mock). שילוב חלק מדומה מאפשר לפתח את שאר חלקי תוכנה ולדחות את פיתוח החלק המדומה לשלב מאוחר יותר. בנוסף, כאשר הפיתוח הוא מודולרי, ניתן לבצע חלוקת משימה גדולה להרבה צוותים, כאשר כל צוות פיתוח יכול להתרכז במודול שלו, מבלי להיות תלוי בצוות אחר, ומבלי להשפיע על עבודה של צוות אחר. המודולריות מקילה על בדיקת נכונות של התוכנה, על תחזוקה שוטפת ועל מציאת תקלות.