|
בחירת השופטים נתונה לסמכותם של נבחרי הציבור או לנציגיהם גם ב[[אורוגוואי]], [[איטליה]], [[אירלנד]], ב[[אסטוניה]], ב[[ארגנטינה]], ב[[בוליביה]], ב[[דנמרק]], ב[[דרום-אפריקה]], ב[[דרום-קוריאה]], ב[[הונגריה]], בו[[ונצואלה]], ב[[יוון]], ב[[מקדוניה]], ב[[סלובניה]], ב[[סלובקיה]], ב[[ספרד]], ב[[פולין]], ב[[פורטוגל]], ובמדינות נוספות.
==שופט בישראל==
פעולתם של שופטים ב[[ישראל]] מוסדרת ב[[חוק יסוד: השפיטה]], וב[[חוק בתי המשפט]]. כהונתם של שופטים בבתי דין מוסדרת בחוקים המתאימים, כגון [[חוק השיפוט הצבאי]].
===תנאי כשירות===
על מנת להתמנות לשופט דרושים שני תנאי סף:
* חובה להיות בעל רישיון ל[[עריכת דין]].
* ותק בעריכת דין, בשפיטה, או בהוראת משפטים. על מנת להתמנות לשופט בבית משפט השלום נדרש ותק של 5 שנים, לבית משפט מחוזי נדרש ותק של 7 שנים, ולבית המשפט העליון נדרש ותק של 10 שנים.
למעשה, ניתן למנות לבית-המשפט העליון (ולו בלבד) "משפטאי מובהק" שאין לו השכלה משפטית פורמלית (למשל, מומחה למשפט עברי). בעבר הועלו הצעות בנוגע למינוי אישים שונים כגון הרב [[שלמה דיכובסקי]], אולם למעשה עד היום היה רק מינוי אחד כזה - השופט הרב [[שמחה אסף]] בשנת 1949. בבתי דין מכהנים גם שופטים חסרי השכלה משפטית. ב[[בית הדין לעבודה]], למשל, מכהנים בחבר השופטים גם נציגי ציבור חסרי השכלה משפטית, אך בעלי היכרות עם תחום [[יחסי עבודה|יחסי העבודה]].
[[הוועדה למינוי שופטים]] החליטה בשנת 2009 כי המועמדים לשיפוט יעברו מבחני התאמה וקורס הערכה שיכשיר אותם לתפקידם, ובמהלך הקורס הם ילוו ב[[פסיכולוג]] שיבחן את התאמתם המנטלית לתפקיד.{{הערה|1={{ynet|אביעד גליקמן|נגד ביניש? הוועדה קבעה מבחנים לשופטים|3733816|19.6.2009}}.}}
[[גיל פרישה|גיל הפרישה]] לשופט הוא 70. ב-[[1 במרץ]] [[2006]] קיבלה הכנסת את תיקון מס' 42 והוראת שעה ל[[חוק בתי המשפט]], אשר מאפשר להכניס למערכת בתי המשפט שופטים במעמד של '''[[שופט עמית]]''' בבית משפט השלום או בבית משפט מחוזי. שופט עמית יכול להיות מי שהיה שופט אבל פרש מכהונתו השיפוטית, הוא לא יכול להיות מי שעבר את גיל 75, והוא יוכל לכהן תקופת כהונה אחת בלבד. תיקון זה נעשה במטרה להקל על העומס בבתי המשפט.
===הגוף הבוחר===
{{ערך מורחב|הוועדה לבחירת שופטים}}
פרק ב' ב[[חוק-יסוד: השפיטה]] עוסק במינוים של שופטים ובתנאי כהונתם. בהתאם לחוק זה, שופט נבחר על ידי הוועדה לבחירת שופטים, שבה תשעה חברים: נשיא [[בית המשפט העליון]], שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שבוחר חבר שופטיו, שר המשפטים (שהוא יושב ראש הוועדה) ושר אחר שקובעת הממשלה, שני [[חבר כנסת|חברי כנסת]] שבוחרת [[הכנסת]] (לרוב נציג אחד של הקואליציה ונציג אחד של האופוזיציה), ושני נציגים של [[לשכת עורכי הדין]] שבוחרת המועצה הארצית של הלשכה.
===הדחת שופט===
תקופת כהונתם של השופטים היא עד גיל הפרישה.
הדרך היחידה להדיחם היא בהמלצת שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון וע"י הוועדה למינוי שופטים, וגם אז רק ברוב של 7 מחבריה. כל זאת כדי למנוע את תלותם של השופטים בגוף אחר ולהבטיח את אמינותם.
===פסלות שופט לדיון מסוים===
{{ערך מורחב|פסלות שופט}}
בתיקון שנעשה בשנת [[2004]] בחוק בתי המשפט נקבע:
:שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:
::(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;
::(2) יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;
::(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כ[[בוררות|בורר]], כ[[מגשר]], כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת.
===על תפקידו של השופט===
[[נשיא בית המשפט העליון]], [[אהרן ברק]], תיאר את תפקידו של השופט:
{{ציטוט|תוכן=תפקידו של השופט הוא להכריע בסכסוך המובא בפניו. לשם כך עליו לקבוע את הדין שלפיו הסכסוך יוכרע. בקביעה זו הוא משמש לעיתים קרובות "פה למחוקק". הוא חוזר על לשון החוק. הוא אינו יוצר כל נורמה חדשה. כך לרוב, אך לא תמיד. ישנם מקרים ("המקרים הקשים") שבהם קביעת הדין כרוכה ביצירת הדין. ודאי כך בפיתוח המשפט המקובל. כך גם בפירוש טקסט שנוצר על ידי אחר (רשות מכוננת, רשות מחוקקת, צדדים לחוזה, מצווה) בכל המקרים האלה אין דין קודם או שבדין הקודם טמון חוסר ודאות. במצבים אלה השופט יוצר דין חדש.
ביצירת הדין החדש על השופט לשאוף להגשמתן של שתי מטרות מרכזיות. האחת, גישור על הפער בין המציאות החברתית לבין המשפט. עליו להתאים את המשפט למציאות החיים המשתנה. השנייה, הגנה על החוקה וערכיה. עליו להגן על חוקי היסוד ועל ערכיה של מדינת ישראל כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]. לשם כך עליו לפעול באובייקטיביות. עליו להיות רגיש להסכמה החברתית, עד כמה שזו קיימת. עליו לקיים את אמון הציבור בהגינותו.
|מקור=[[אהרן ברק]], '''השופט בחברה דמוקרטית''', הוצאת [[אוניברסיטת חיפה]]-[[הוצאת כתר|כתר]]-נבו, 2004, עמ' 407}}
===נורמות התנהגות===
שופטת בית המשפט העליון, [[אילה פרוקצ'יה]] עמדה בפסקי דין אחדים על נורמות ההתנהגות הגבוהות הנדרשות משופט:
{{ציטוט|תוכן=שופט בישראל אינו ככל האדם מבחינת החובות והאחריות הכבדה המוטלות על כתפיו. בהצהירו אמונים, ובעלותו על כס השיפוט, הוא מקבל עליו לא רק נטל, לעיתים כבד מנשוא, של אחריות מקצועית לשפוט משפט צדק, ולשאת במעמסה הכבדה שהכהונה מטילה עליו. הוא מקבל על עצמו לקיים בהקפדה יתירה, בראש וראשונה, את נורמות ההתנהגות המחייבות כל אזרח בחברה בתחום האזרחי והפלילי, ולא לסטות מהן ימין או שמאל. חלה עליו גם מערכת נורמות אתיות ומשמעתיות שאין מחמירה ממנה בדרישותיה כלפי נושא משרה; עליו לקיים בדבקות כללי התנהגות ואתיקה מחמירים בתחומי בית המשפט, וביחס לבעלי הדין הניצבים לפניו; אכן, התפקיד השיפוטי מחייב את השופט לשמירה קפדנית על החוק, כנדרש ממי שמכריע יום יום, ושעה שעה בגורלות של אחרים, וקובע, במסגרת התפקיד השיפוטי, את התוצאות שיש להחיל על מעשי הפרת החוק על ידם. בד בבד, עליו לבצע את תפקידו השיפוטי תוך הקפדה על כללי האתיקה ברמה הגבוהה ביותר. אולם בכך לא סגי. בגדרן של נורמות ההתנהגות הייחודיות החלות על השופטים, הם כפופים לסטנדרט מחמיר של התנהגות לא רק על כס השיפוט, אלא גם בשאר אורחות חייהם. הכהונה השיפוטית והמעמד המוסרי המיוחד הנילווה לה בעיני הציבור מקרינים על אורחות החיים של נושא התפקיד, ומחייבים אותו להתנהגות שתשמר את מעמדו ומעמדה של המערכת השיפוטית בעיני הציבור.
|מקור=[http://elyon1.court.gov.il/files/06/930/098/R02/06098930.r02.htm על פי 9893/06 אסנת אלון לאופר נגד מדינת ישראל], ניתן ב-31.12.07}}
==לקריאה נוספת==
|
