הבדלים בין גרסאות בדף "ניקוד העברית בת ימינו"

←‏קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות: הפכתי להערה, והבאתי מקור
(←‏חוק ניקוד ההברות: הכרת ההגיה המסורתית . ראשי פרקים לצורך קישורים. ניסוח)
(←‏קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות: הפכתי להערה, והבאתי מקור)
==== קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות ====
אלו הבעיות העיקריות בחוק ניקוד ההברות:
* כדי להפעיל את החוק כיאות יש לדעת אם ההברה פתוחה או סגורה מבחינה דקדוקית, כלומר אם בסוף ההברה בא [[דגש חזק]] או [[שווא]] נח. לא ניתן לקבוע זאת על סמך הגיית העברית בת ימינו בהיגוי הנפוץ, שכן אין בה דגשים חזקים, וחלק מהשוואים הנעים הפכו בה לנחים. ישמשום להכירכך אתנדרשת היכרות עם ההגיה המסורתית הקפדנית של עדות ישראל בקריאת התורה ובתפילה., או ההגיה הקלסית שאומצה בעבר באמצעי השידור בישראל.{{הערה|1=בקריאה זוהמסורתית, כל עדות ישראל מבדילים בין שווא נע לסגול. העברית האשכנזית - (בהיגוי יהודי הולנד, הייקים, הגליצאים והפולנים ונגזרותיהם) והתימנית (על שלש עגותיה) מבדילים בין צירה לסגול, בין קמץ לפתח ולחולם, ובין תי"ו דגושה לרפה. זאת לעומת האוחזים במנהג גולי ספרד, כיהודי צפון אפריקה ואיטליה שאינם מבחינים בין תנועות והדגשות קלות אלו. יהודי איטליה וכל היהודים בארצות האיסלם מבדילים בין אותיות מודגשות בדגש חזק לרפות, ובין אותיות נחציות וגרוניות (אותיות: חטעצ"ק) למקבילותיהן. ברוב ארצות אלו מבדילים באופן ניכר בין האותיות גדזטעצק המודגשות (בדגש קל או דגש חזק) לבין רפות.}}{{הערה|1=[https://www.haaretz.co.il/news/holidays/1.1823024 העברית החדשה: מסע בעקבות עיצורים במחלוקת] ישי נוימן, 15 בספטמבר, 2012 ([[הארץ]])}}
* כדי לנקד לפי הכללים צריך להכיר היטב את מערכת השורשים והמשקלים ולדעת לאיזה שורש ולאיזה משקל שייכת המילה.
* החוק אינו נותן מענה מלא לחטפים ולשווא הנע. גם כאן הכרת ההגייה של העברית בת ימינו בלבד אינה מאפשרת לנקד כיאות, ויש להכיר את מערכת ההגה ההיסטורית.