ריבוי אזרחויות – הבדלי גרסאות

קיימות גם מדינות רבות אשר אינן מעוניינות שאזרחיהן יחזיקו כלל באזרחות כפולה, ומשום כך הן נוקטות בצעדים מחמירים כדי למנוע התפשטות תופעה זו. לעיתים עצם הבקשה של אזרחות נוספת עלולה להוביל לפסילה אוטומטית של האזרחות אם האזרחות האחרת הושגה באופן פעיל (לדוגמה, ב[[דנמרק]], [[יפן]], [[סינגפור]] ו[[הודו]]) או עונש על פשיעה בשל השגת אזרחות נוספת (ב[[ערב הסעודית]]). במדינות אחרות לעיתים ירשו להחזיק מספר לא מוגבל של אזרחויות. אף על פי כן, משום שכל מדינה מחליטה לעצמה מי הם האזרחים שלה, בהתבסס אך ורק על החוקים שלה ובדרך כלל בלי להתחשב בחוקים של המדינות האחרות, ייתכן מצב בו אדם יהיה אזרח בשתי מדינות או יותר על אף שבחלק מהמדינות או בכולן חל איסור על החזקה באזרחות כפולה.

 

 

ב[[ישראל]] אדם רשאי להחזיק באזרחות כפולה. חריג לכלל זה נקבע בתיקון ל[[חוק יסוד: הכנסת]] משנת [[ה'תשנ"ו]] (סעיף 16א) ולפיו [[חבר הכנסת]] לא רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. סעיף דומה קיים ב[[חוק יסוד: הממשלה]] (סעיף קטן 6(ד)) בנוגע למינוי ל[[שר]] ב[[ממשלת ישראל]]. על פי [[חוק האזרחות (ישראל)|חוק האזרחות]] אדם המתאזרח שלא מכוח [[חוק השבות]] חייב לוותר על אזרחות קודמת.