פאולו סורנטינו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תוספת
תיקון
שורה 12:
''"עבורי, [[מראדונה]] הציל את חיי. במשך שנתיים שאלתי את אבי אם מותר לי ללכת למשחק כדורגל של נאפולי, מאחר ובילינו את סוף השבוע בכפר בבית המשפחה בעיירת הנופש רוקאראזו {{אנ|Roccaraso}}.בכל פעם שביקשתי ללכת, הוא ציין שאני עדיין קטן מדי. בפעם האחרונה ששאלתי, נענתי בחיוב: זה היה משחק בין נאפולי לאמפולי. ביקשתי את טובתו של חבר שלי שיקח אותי למשחק. כשהמשחק הסתיים, החבר הודיע לי שקרתה תאונה. אבא ואמא מתו בשנתם. מדברר שהייתה תקלה בתנור, והייתה דליפת גז. הם הורעלו מ[[מונוסודיום גלוטומט]]"''
 
סורנטינו החל כבמאי מקומי, אשר עוסק בנושאים הפנימיים הבוערים של איטליה, ושל עירו נאפולי בפרט - פוליטיקאים מושחתים, עולם המאפיה, פערי הדורות ועוד. את הפריצה שלו עשה סורנטינו בעקבות סרטו מ-2004 "ההשלכות של האהבה", שמתאר איש עסקים בודד שעובד בעל כורחו עם ה[[קאמורה]] - המאפיה ה[[קמפניה|קמפאנית]]. ב"חבר המשפחה" תיאר את עולם ההלוואות של [[השוק האפור]] וב"דיוו"- בפוליטקאי מעורר המחלוקת [[ג'וליו אנדראוטי]].לאחר מכן, הוא עבד על "זה בוודאי המקום", סרט באנגלית שבו מגלם [[שון פן]] את דמותו של המוזיקאי [[רוברט סמית' (מוזיקאי)|רוברט סמית']]. ב"יפה לנצח" מתוארים חיי הלילה של רומא מעיניו של ג'פ גמברלה, עיתונאי ופנסיונר, וב"נעורים" המלחין בדימוס פרד בלינגר ([[מייקל קיין]]) והמוזקיאי מייק בויל ([[הארווי קייטל]]) יוצאים לחופשה ב[[הרי האלפים]], שם יתעמתו עם משקעי העבר. סרטו האחרון "הם" היא ביוגרפיה על שערוריותיו של [[סילביו ברלוסקיוניברלוסקוני]].
 
==פרסים ופסטיבלים==