המצור על וינה (1529) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 42:
ב-[[10 במאי]] [[1529]] פתח סולימאן במערכה כשהוא ניצב לפני קשיים מרובים. גשמי האביב האופיינים לדרום מזרח אירופה ו[[הבלקנים]] באותה שנה גרמו להצפות משמעותיות בבולגריה שהקשו על מעבר צבאו בדרכים המשובשות. רוב התותחים הכבדים הנגררים נתקעו בדרכים הבוציות וסולימאן נאלץ לנטוש חלק ניכר מקני הארטילריה שלו מאחור. בנוסף לכך איבד צבאו חלק ניכר מ[[גמל|הגמלים]] שיובאו מהפרובינציות המזרחיות ששימשו כבהמות משא ולא היו רגילים לתנאי האקלים באזורים אלה. עקב תנאי המסע הקשים אבדו לסולימאן חיילים רבים שחלו במהלך מסעו הצבאי.
 
סולימאן הגיע ל[[אוסייק]] [[קרואטיה]] ב-6 באוגוסט. ב-18 באוגוסט עמד צבאו בפתח מישורי [[מוהאץ']] ההונגריים כשאת פניו קידם כוח פרשים גדול בפיקודו של יאןיוהאן זפוליה (שיתלווה מאוחר יותר לסולימאן במסעו לווינה). זפוליה חידש את שבועת האמונים לסולימאן וסייע לו להשתלט מחדש על מספר מבצרים שאבדו לידי האוסטרים בקרב מוהאץ' כולל [[בודה (הונגריה)|בודה]] (כיום [[בודפשט]]) שנפלה לידיו ב-8 בספטמבר. ההתנגדות הצבאית היחידה לסולימאן בשלב זה הייתה ב[[ברטיסלבה]] בה בוצע ירי ארטילרי לעבר צי הספינות הטורקי שהפליג במעלה ה[[דנובה]].
 
== צעדי התגוננות ==