הגשש החיוור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: פרסומת לטוטו
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
סידור פסקת הפתיחה באופן שנראה לי הגיוני יותר
שורה 20:
|אתר אינטרנט=
|סיווג=להקה}}
'''הגשש החיוור''' היה [[קומדיה|הרכב קומי]] שפעל בנוף ה[[בידור]] ה[[ישראל]]י במשך כ-37 שנים,. ויצרחברי דפוסהלהקה הם [[תרבותגברי בנאי]] שהשפיע(נולד על הלשוןב-1939), ה[[עבריתשייקה לוי]] ועל סגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט(נולד ב-1939) ו[[החברהישראל הישראלית|חברה הישראליתפוליאקוב]] (1941–2007), המכונים גם "הגששים".
 
השםאת '''"הגששהלהקה החיוור"'''הקים ניתןהאמרגן להםוהמפיק על[[אברהם ידידשא אמרגנם(פשנל)]] שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה לאורך כל שנות פעילותה. פשנל, שנהג להמציא שמות מוזרים, הוא גם שהעניק להרכב את השם '''"הגשש החיוור"'''.{{הערה|כך לדברי [[גברי בנאי]] ([http://www.iba.org.il/gimmel/?focus=580068&type=32 תוכנית הרדיו "כל ההתחלות" עם גברי בנאי], [[רשת ג']], 16 באוקטובר 2009, 17 דקות מתחילת התוכנית) ו[[ישראל פוליאקוב|ישראל פוליאקוב (פולי)]] ({{מעריב|רפאל בשן|זה רעיון!|1969/01/17|04700|טור 1}}).}}
חברי הלהקה, [[גברי בנאי]] (נולד ב-1939), [[שייקה לוי]] (נולד ב-1939) ו[[ישראל פוליאקוב]] (1941–2007), המכונים גם "הגששים", הם חתני [[פרס ישראל]] עבור תרומה לחברה ([[ה'תש"ס]]).
לדברי [[דן אלמגור]], שם הלהקה נלקח מן הספר "[[המוהיקני האחרון]]" מאת [[ג'יימס פנימור קופר]].
 
ההרכב יצר דפוס [[תרבות]] שהשפיע על הלשון ה[[עברית]] ועל סגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט ב[[החברה הישראלית|חברה הישראלית]], ואף זכה ב[[פרס ישראל]] עבור תרומה לחברה ([[ה'תש"ס]]).
 
במעמד מתן הפרס נאמר כי ההרכב:
{{ציטוט|תוכן="היא ביטוי מייצג של התרבות הישראלית המתהווה. במשך עשרות שנים אפיינו דמויות ומצבים, ביטאו אהבה וחמימות לגווניה הרבים של החברה בישראל, ויצרו שפה ייחודית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית בת-זמננו."}}
 
<br />
את הלהקה הקים האמרגן והמפיק [[אברהם דשא (פשנל)]] שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה לאורך כל שנות פעילותה.
 
השם '''"הגשש החיוור"''' ניתן להם על ידי אמרגנם, פשנל, שנהג להמציא שמות מוזרים.{{הערה|כך לדברי [[גברי בנאי]] ([http://www.iba.org.il/gimmel/?focus=580068&type=32 תוכנית הרדיו "כל ההתחלות" עם גברי בנאי], [[רשת ג']], 16 באוקטובר 2009, 17 דקות מתחילת התוכנית) ו[[ישראל פוליאקוב|ישראל פוליאקוב (פולי)]] ({{מעריב|רפאל בשן|זה רעיון!|1969/01/17|04700|טור 1}}).}}
לדברי [[דן אלמגור]], שם הלהקה נלקח מן הספר "[[המוהיקני האחרון]]" מאת [[ג'יימס פנימור קופר]].
 
[[קובץ:הגשש החיוור בעת הקלטה לטלוויזיה.jpg|שמאל|ממוזער|230px|הגשש החיוור בעת הקלטה לטלוויזיה]]
שורה 109:
* '''ילד יצירתי''' ([[יוסי בנאי]]) - במערכון מוצגת משפחה בה ישנו ילד מורד, אשר אינו שומע בקול הוריו. במערכון משתתפים האב [[ישראל פוליאקוב|ישראל (פולי) פוליאקוב]] אשר מנסה ללא הצלחה לדכא את מרידת הבן ולהחזיר לעצמו את השליטה בבית, האם ([[גברי בנאי]]), אשר משוכנעת כי הילד בסדר, מאחר שהיועצת אמרה שיש לתת לילד להתבטא משום שהוא "ילד יצירתי", והילד ([[שייקה לוי]]) אשר שולט בהוריו. משפטים זכורים: {{ציטוטון|טפו! גם כן ממשלה}}, {{ציטוטון|תן לו לבטא את עצמו, הוא ילד יצירתי!}}, {{ציטוטון|מה אמרה עכשיו? - שאתה צריך להחליף את הפרונט של האוטו שלך}}, {{ציטוטון|אני עם האוטו שלך ב-150 מרגיש שזה רוורס}}.
* '''פסטיבל שירי דיכאון''' ([[יהונתן גפן]], עם לחנים של [[אריאל זילבר]]) – הפסטיבל נערך בבנייני האומלל ב[[ירושלים]], והועבר לצופים באמצעות בכיין. המתמודדים קיבלו ציונים בסולם [[איוב]], תוך התחשבות במצבם המשפחתי. משפטים זכורים: {{ציטוטון|אח שלי ניסה להתאבד עם אקונומיקה}}, {{ציטוטון|אבא שלי החורג גמד}}, {{ציטוטון|אחותי התחתנה עם פרסי}}.
* '''שוק הספרים''' ([[דן בן אמוץ]]) - מערכון המציג שני מוכרי [[ספר]]ים המנסים להתפרנס ממכירת הספרים לפי [[צוואה|צוואת]] אביהם, ובפגישתם עם קורא שמעוניין לקנות ספר עם [[תצלום|תמונות]] [[אירוטיקה|אירוטיות]]. משפטים זכורים: {{ציטוטון|חנות סתם אין פה, הכל בוטיקים. עוד לא פתחו פה איזה בוטיק פלאפל?}}, {{ציטוטון|אני מחפש ספרים עם תמונות, אני רואה הכל אצלכם ספרים עם כתוב - מה רצית ספרים עם מחוק, תגיד לי?}}, {{ציטוטון|ומה אני אביא הביתה לאכול? פינוקיו?!}}, {{ציטוטון|מה אני לא איש? מה אני עז?}}, {{ציטוטון|שש וחצי, מחר יום הולדת. בטח בר מצווה אתם עושים בשתים עשרה ורבע}}, {{ציטוטון|נייר נטול נייר}}, {{ציטוטון|קח ספור את העמודים, תראה אם לא רימו אותנו}}.
* '''שירים, שערים וטכנאים''' ([[יוסי בנאי]]) - פרודיה על תוכנית ה[[רדיו]] "[[שירים ושערים]]". במהלך המערכון עובר המנחה מכתב לכתב במגרשים השונים ומקבל דיווח. המערכון זכור במיוחד בגלל הריאיון עם אוהד [[בית"ר ירושלים]], שמאיים {{ציטוטון|לשרוף את המועדון}}. במערכון ישנה גם פארודיה על סגנונו של השדר [[זוהיר בהלול]] המכונה במערכון "זוהר אלול". משפטים זכורים נוספים: {{ציטוטון|מה הייתה הדקה?}}, {{ציטוטון|עוד רבות יתואר, יסופר ויושר על אותה בעיטה אשר חזו עינינו ברגע זה. בעיטה אשר תשנה את פני מדיניות הכדורגל בארצנו... שער שכמוהו לא ראתה העיר [[עכו]] מאז [[מסע נפוליאון בארץ ישראל|הבקיע נפוליאון בונפרטה]] את [[כיבוש יריחו|שערי חומות העיר יריחו]]}}, {{ציטוטון|מי הבקיע למי?}}, {{ציטוטון|הלו זה [[אצטדיון בלומפילד|בלומפילד]]? - לא זה בלומשטיין}}.
*'''אופסייד סטורי''' ([[יוסי בנאי]] ו[[אפרים קישון]]) - [[שופט כדורגל|שופט הכדורגל]] יהויכין פנדלוביץ' (פולי), תובע את שמעון כאסח (גברי), אוהד של [[בית"ר ירושלים]], על התנהגותו הפרועה שפגעה בשופט הכדורגל נפשית ופיזית במשחק טעון נגד [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]]. משפטים זכורים: {{ציטוטון|אתה תתן לי את הכבוד המגיע לי}}, {{ציטוטון|כסאח אתה תסגור את הפה אחרת אני אפתח לך את הראש}}, {{ציטוטון|כסאח אני מבקש לא לשיר בבית המשפט! זה לא חגיגות המימונה פה}}, {{ציטוטון|אתה היית במשחק בזמן המגרש?}}, {{ציטוטון|אני כל שבת, אפילו אם זה יוצא ביום שלישי, אני מפריח שתים עשרה יונים להצלחה של בית"ר. - למה שתים עשרה? - זה לזכר שתים עשרה עשרת השבטים}}.