ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 187:
====ההתנגדות להסתדרות ביישוב====
[[קובץ:Hasadran.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[פלוגות הפועל|פלוגת "סדרני עבודה"]] ב[[חיפה]] עם [[אבא חושי]] ו[[יוסף אלמוגי]]]]
התחזקות ההסתדרות בקרב המוסדות הציוניים היוותה איום של ממש על הציונים הלא-סוציאליסטיים. [[זאב ז'בוטינסקי]] הגדיר את ההסתדרות כפיצול נאמנות. ההסתדרות, לדבריו, מניפה שני נסים (שני דגלים): הדגל הציוני מחד והדגל האדום של הסוציאליזם העולמי מאידך. לשיטתו, אין שני הדגלים יכולים לדור יחד בכפיפה אחת ועל הציונות להניף דגל אחד: "חד-נס", דגל הציונות בלבד. התקפותיו על ההסתדרות הלכו וצברו תוקף בייחוד על רקע האווירה האלימה של שביתות ומאמצי [[שבירת שביתה]].{{הערה|1=ריכוז שביתות בשנים 1920–1933 נמצאת אצל אריה שנידרמן,'''אנו מאשימים! הירידה והריקבון בהסתדרות העובדים בא"י''', בעמ' 38 - 40.}} אחד ממאמריו המצוטטים ביותר בנושא הוא "[[כן, לשבור!|יאָ, ברעכען!]] ('כן, לשבור!'), שפורסם בשער ביטאון בית"ר "[[חזית העם]]" ב-[[1932]], הקורא לשבירת ההסתדרות.{{הערה|1=[http://www.webcitation.org/query?id=1256546915722473&url=geocities.com/betar_n/ken.htm כן, לשבור!]}} בעיני השמאל הייתה זו הכרזת מלחמה על העבודה המאורגנת בארץ ישראל,,{{הערה|1=[[יואב קרני]], [http://www.notes.co.il/karny/1127.asp ז'בוטינסקי על ההסתדרות הכללית: "כן, לשבור!"]}} מאמרים אחרים מאותה תקופה נשאו שמות כגון "שלטון האגרוף בארץ ישראל" ו"צלב הקרס האדום".
 
שביתות שארגנה ההסתדרות נתפסו בעיני הרוויזיוניסטים כ"[[בולשביזם]]" ועוררו מורת רוח רבה בקרב מעסיקים. ההתקפות באו על רקע ההתנגשות בין עולי [[העלייה הרביעית]] ו[[העלייה החמישית|החמישית]], בהם [[בורגנות|בורגנים]] ובעלי הון שביקשו לפתוח בארץ עסקים לבין המשק ההסתדרותי המאורגן ופועלים לא-סוציאליסטים. בעלי ההון נדהמו מעוצמת ארגון הפועלים המאורגן וממה שתפסו כהצרת צעדיהם על ידי שביתות חוזרות ונשנות, והפועלים סירבו לקבלת עבודה רק דרך הלשכות ההסתדרותיות וביקשו להתקדם בזכות עצמם וללא "פטרון". זאב ז'בוטינסקי רמז שיש בשביתות משום חבלה במעשה הציוני ושיתוף פעולה עם אויבי הציונות. דרישתו הייתה להקים מוסד לאומי-ציוני לבוררות בין מעסיקים לפועלים בכל סכסוך פרטי (כעין "בית דין לעבודה") ולהוציא את המשא-ומתן מידי ההסתדרות. ההסתדרות התנגדה לדרישה זו עקב היותה סותרת את עקרון השוויון ומחלישה את הפועל או קבוצת הפועלים הבודדת כשהיא באה להתדיין מול מעסיק ללא ה"גב" החזק של הסולידריות הכללית של כלל הפועלים.