סכר דגניה – הבדלי גרסאות

בשנה גשומה במיוחד, כאשר מפלס הכנרת עולה ומתקרב לקו האדום העליון, נפתח הסכר על מנת להוריד את מפלס המים ולמנוע הצפות ביישובים השוכנים לחופי הכנרת. בשיא מגיעה הזרימה בסכר, כאשר הוא פתוח, לכ־150–170 מ"ק בשנייה, קצב שמשמעותו ירידה של עד שמונה סנטימטרים במפלס הכנרת במשך יממה אחת. כמות המים המשוחררת מהסכר קטנה משמעותית מהכמות האפשרית לכניסה לכנרת בעת אירועי גשם עזים בסביבתה, העומדת על כ-400 מ"ק לשניה ומעלה. נתון זה מחייב את תפעול הסכר באופן מתוכנן מראש במידה ומפלס הכנרת קרוב לקו האדום העליון, על מנת למנוע עליית מפלס חריגה באירועי גשם עזים. זרימה חזקה מדי בירדן הדרומי (אליו זורמים נחלים נוספים, כדוגמת נהר [[הירמוך]], [[נחל יבניאליבנאל]], [[נחל תבור]] ו[[נחל חרוד]]) עשויה לגרום לנזקים בסביבתוב[[עמק הירדן]], ועל כן במידת האפשר נפתח הסכר באופן חלקי בלבד, ולא במלואו.