משה זכאי – הבדלי גרסאות

משה זכאי נולד ב-[[סוקולקה]] שב[[פולין]], לרחל (לבית סטבורובסקי) וחיים-אליעזר זקהיים (איש [[העלייה השנייה]], חבר ב-[[אחווה (קבוצה)|קבוצת אחווה]] ששירת ב[[הגדודים העבריים|גדודים העבריים]], חזר ל[[פולין]] ובשנת 1934 עלה ל[[ארץ ישראל]] בשנית), נכד לשולמית (סולקה) והרב שמואל סטבורובסקי. ב־[[1936]] עלה עם אימו ל[[ארץ ישראל]] והמשפחה התאחדה. התגוררו בחיפה ברחוב ארלוזורוב 40, ובהמשך עברו לרחוב דוד פינסקי 13 ב[[כרמל (רובע)|רובע הכרמל]]. למד ב[[גימנסיה ביאליק]] שב[[חיפה]]. בעודו תלמיד הצטרף לארגון [[ההגנה]] ועם סיום לימודי התיכון שרת ב[[משטרת היישובים העבריים]]. ב[[מלחמת העצמאות]] שרת ב[[חיל הקשר]]. סיים לימודי תואר ראשון ב[[הנדסת חשמל]] ב[[הפקולטה להנדסת חשמל|פקולטה להנדסת חשמל]] בטכניון בשנת [[1951]]. בין השנים [[1954]]- [[1952]] עבד כמהנדס מחקר ב[[רשות לפיתוח אמצעי לחימה]], ולאחר מכן התמנה לראש מדור פתוח מערכות [[מכ"ם]]. ב־[[1956]] החל לימודי [[דוקטורט]] בהנדסת חשמל ב[[אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין]], אותו קיבל ב־[[1958]]. בתום לימודי הדוקטורט שב ל-[[ישראל]] ועמד בשנים [[1963]]–[[1958]] בראש קבוצת התקשורת ברשות לפיתוח אמצעי לחימה. בשנים [[1964]]–[[1963]] שהה כפרופסור אורח ב[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]]. ב-[[1965]] מונה לפרופסור חבר בטכניון, ב־[[1969]] מונה ל[[פרופסור מן המניין]]. ב־[[1970]] הופקד על הקתדרה לקומוניקציה על שם ויליאם פונדילר. ב־[[1985]] מונה לפרופסור מחקר ב[[הטכניון|טכניון]]. בשנים 1973-1970 כיהן כ[[דיקן]] [[הפקולטה להנדסת חשמל]], בשנים [[1978]]-[[1976]] שימש כמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים. ב־[[1998]] יצא לגמלאות כ-[[פרופסור]] מחקר אמריטוס.

משה זכאי היה נשוי לשולמית (מיתה) לבית בריסקמן במשך 63 שנים, ולהם שלושה ילדים ושנים עשר נכדים ועשרה נינים. אשתו שולמית סיימה תואר שני של אינג'ינר בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, ב- [[1956]]. בן דודו היה הכירורג פרופ' [[מנדל סטבורובסקי]].