מחנות העקורים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת ההפניה לדף שארית הפליטה#מחנות העקורים תגית: הסרת הפניה |
|||
שורה 5:
מפאת האנטישמיות ששררה בקרב העקורים האחרים - בעיקר הפולנים והרוסים - פרצו מהומות במחנות בין יהודים ולא יהודים. היהודים היו, כאמור, כ-3% מכלל שוהי מחנות העקורים, ומפאת מספרם הנמוך היו פגיעים במיוחד במחנות העקורים. על כן בשלב מוקדם, בתוך חודשים ספורים בלבד מעת שחרור מחנות הריכוז, החליטו בעלות הברית המערביות ליצור מחנות עקורים נפרדים ליהודים שבין העקורים.
בין מחנות העקורים היו אלה: מנזר סנט אוטיליין, לא רחוק ממינכן, שהפך לבית חולים לניצולים בראשות ד"ר [[זלמן גרינברג]]; [[מחנה זארבורג|הקסרקטין בלנדסברג]], שהפך למחנה עקורים למשוחררי [[דכאו]]; [[מחנה העקורים פלדאפינג]] {{אנ|Feldafing displaced persons camp}}, מחנה שבתקופת המשטר הנאצי שימש את ה[[היטלריוגנד]] ולאחר המלחמה הפך למחנה שקלט ניצולי [[צעדת מוות]] שהשתחררו בסמוך; [[ציילסהיים]] ליד [[פרנקפורט]]; וכן מחנות [[פרנוואלד]], [[אשווגה]] {{אנ|Eschwege}}, [[לייפהיים]] ו[[אולם (מחנה עקורים)|אולם]].{{הערה|זאב מנקוביץ, '''בין זיכרון לתקווה''', ע' 32.}}
===דו"ח האריסון===
שורה 20 ⟵ 22:
===לאחר הקמת מדינת ישראל===
עם הקמת [[מדינת ישראל]] ב-[[1948]] וחקיקת חוקים שהקלו על ההגירה לארצות הברית, היגרו רבים משוכני מחנות העקורים לישראל ולארצות הברית. רוב מחנות העקורים נסגרו עד [[1950]]. רוב העקורים היגרו לישראל. חלקם היגר לארצות הברית. עשרות אלפים נשארו באירופה ושם הקימו מחדש קהילות שחרבו בשואה.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
| |||